כשהילד אומר: קשה לי | הרב אסף זכריה

כשהילד אומר: קשה לי

"אמא, אני לא רוצה ללכת מחר לבית הספר."

את המשפט הזה שמעו הורים שישבו אצלי לא מזמן.

שנת הלימודים רק התחילה. הכול היה אמור להיות חדש ומרגש, ופתאום הילד חוזר הביתה ואומר שקשה לו.

"אני לא יודעת מה לעשות, היא אמרה,  מצד אחד כואב לי עליו. מצד שני אני מפחדת שאם אתן לזה מקום, מחר הוא כבר בכלל לא ירצה ללכת."

אני מבין את זה מאוד.

אין כמעט דבר שקשה לנו יותר כהורים מלראות את הילד שלנו מתקשה.

כשהוא מספר שלא מצא את המקום שלו בכיתה, שהשיעור קשה לו, שהוא עדיין לא התחבר לילדים, משהו בתוכנו מיד רוצה לסדר את זה ומיד.

לדבר עם המורה.

לבדוק מה קרה.

למצוא פתרון.

רק שלא יהיה לו קשה.

אבל אמרתי לאותה אמא משהו שאני אומר להרבה הורים בתחילת השנה:

לא כל קושי צריך מיד לפתור. לפעמים צריך קודם להיות איתו.

זה קןרה להרבה ילדים שלוקח להם יותר זמן.

מורה חדש. ילדים חדשים. מקום חדש בכיתה. סדר יום אחר.

אפילו ילד שחיכה כל החופש לחזור ללימודים יכול לגלות פתאום שההתחלה לא פשוטה כמו שחשב.

והשאלה החשובה היא לא רק מה קרה לו בבית הספר.

אלא מה קורה כשהוא מגיע הביתה ומספר לנו.

לפעמים אנחנו רוצים כל כך להרגיע אותו שאנחנו אומרים:

"מה כבר קרה?"

"אתה עוד תתרגל."

"כולם מסתדרים, גם אתה תסתדר."

אנחנו מתכוונים לחזק.

אבל הילד עלול לשמוע:

לא באמת מבינים כמה קשה לי.

ומצד שני, יש הורים שמיד נבהלים.

"מה זאת אומרת לא טוב לך?"

"מי עשה לך משהו?"

"מחר אני מתקשרת למורה."

ואז הילד עלול לקבל מאיתנו מסר אחר:

אם אבא ואמא כל כך נבהלו, כנראה שבאמת קורה פה משהו שאני לא מסוגל להתמודד איתו.

אז מה הילד צריך?

קודם כול, שנקשיב.

"אני שומע שקשה לך."

"זה באמת לא פשוט להתחיל במקום חדש."

"מה הכי קשה לך?"

ולפעמים לעצור שם.

לא לתת מיד עצה.

לא לחפש אשמים.

לא להסביר לו למה הוא טועה.

פשוט לתת לו להרגיש שמישהו מבין אותו.

ואחרי שהקשבנו, מגיע החלק השני.

אמונה.

"אני איתך."

"אני מאמין בך."

"יכול להיות שייקח קצת זמן, אבל אני בטוחה שתמצא את המקום שלך."

יש משהו מאוד מחזק בילד שרואה מולו הורה שלא מבטל את הקושי שלו, אבל גם לא נבהל ממנו.

הורה שהמבט שלו אומר:

אני רואה שקשה לך.

אבל אני גם רואה את הכוחות שיש בך.

וזה אולי אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו.

כי התפקיד שלנו כהורים הוא לא לסלק כל קושי מהדרך שלהם.

אנחנו גם לא יכולים.

התפקיד שלנו הוא ללכת לידם כשהם עוברים דרך הקושי, ולעזור להם לגלות שהם מסוגלים.

כמובן, יש מצבים שבהם צריך להתערב.

אם הקושי נמשך, אם הילד ממש סובל, אם יש פגיעה חברתית, פחד משמעותי או שינוי חריג בהתנהגות, אנחנו לא מתעלמים. בודקים, מדברים עם הצוות ומנסים להבין מה קורה.

אבל גם כשאנחנו מתערבים, הילד צריך להרגיש שיש לידו הורה יציב.

כי כשילד רואה שאנחנו לא נבהלים מהקושי שלו, לאט לאט גם הוא לומד לא להיבהל ממנו.

וכשהוא מרגיש שאנחנו מאמינים בכוחות שלו, יום אחד הוא מתחיל להאמין בהם בעצמו.

אולי זו המתנה הגדולה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו בתחילת שנת הלימודים.

לא להבטיח להם שלא יהיה קשה.

אלא לתת להם לדעת שגם כשקשה, יש להם בית שמבין אותם, הורים שהולכים איתם, והרבה יותר כוחות ממה שהם חושבים.

📞 לפעמים מספיק שמישהו יקשיב נכון בזמן כדי לעצור הידרדרות בבית.

קו ההורים "עוצרים בזמן"
בהכוונת הרב אסף זכריה

שעות המענה: ימים א׳–ד׳ | 23:00–00:00
📞 054-8420996