אני מול עצמי | הרב ישראל גאולה

אני מול עצמי

רונן נסע ברכבת. חלק מהאנשים עיינו בנייד, אחרים בהו בנוף המתחלף, כאשר לפתע נכנס אבא עם ילדיו. הילדים היו רועשים במיוחד, אבל האב פשוט התיישב ועצם את עיניו. רונן המתוסכל החל לשפוט ולבקר את האבא במחשבותיו "איזה מן חוסר התחשבות וחוסר אחריות זו". לאחר שהילדים המשיכו לעשות רעש ואף הזיזו חפצים אישיים של אחרים, רונן החליט שיעיר לאב: "אדוני, אני חושב שהילדים שלך מפריעים להרבה אנשים כאן!" האב השיב לו בקול רדוד "אתה צודק, עליי לעשות משהו בנידון. פשוט הרגע יצאנו מבית החולים בו אמא שלהם נפטרה לפני זמן קצר. אני שבור ואני מניח שגם הילדים לא יודעים איך להתמודד עם זה"...
באותה השנייה חל ברונן שינוי מקצה לקצה. המחשבות השיפוטיות ותחושת הרוגז התחלפו בסימפטיה, חמלה ורצון אמיתי לעזור לאיש שעד לפני רגע היה מעצבן וחסר רגישות לסביבה.

המקרה של רונן ממחיש לנו את הרעיון שכעס לא נוצר מאירועים חיצוניים שמתרחשים, אלא מהחוויה הפנימית שלנו ואיך אנחנו מפרשים את מה שהתרחש. כעס, כמו כל רגש אחר, הוא לא משהו שקורה לנו, אלא משהו שאנחנו מייצרים בראש שלנו.

לצורך ההמחשה, חישבו כמה תכעסו על הגשם שהרטיב אתכם או על נהג שנסע בכביש והתיז עליכם מים משלולית.

מזג אוויר קר וגשום אמנם עשוי לתסכל אותנו, אך כלפי הנהג הכעס הרבה יותר גדול, כי אנו יוצאים מתוך נקודת מוצא שהייתה לו האפשרות להיות זהיר יותר כלפינו, ובעצם הוא מזלזל בנו.

הפסיכולוגיה החברתית מגלה לנו שאף על פי שאנו מרגישים שיש לנו שליטה על מעשינו, עדיין באופן לא מודע אנו מושפעים ממגוון רחב של גורמים חיצוניים: מאנשים שאנו נמצאים בקרבתם. מהתרבות בה גדלנו, ממצבים מלחיצים שנקלענו אליהם, ממסרים מוסווים ותת הכרתיים ועוד. המחקרים מראים לנו שבני אדם מושפעים מאוד מהסביבה והמצב בו הם נמצאים, ואף על פי כן אנו נוטים לייחס את התנהגותם אליהם ולא לנסיבות שאליהן נקלעו.

לדוגמה, כאשר רכב חותך אותנו בכביש, נדיר שנאמר "כנראה הוא ממהר במיוחד, אולי יש אירוע חירום, אולי חתכו אותו רגע אחד לפני והוא היה חייב לחתוך אותי כדי להימנע מתאונה". הרבה יותר סביר שנקלל "איזה טמבל, לא יודע לנהוג, מי נתן לו רישיון!!"

כשילד מתחצף ועושה צרות בכיתה, נדיר לחשוב: "כנראה הוא חווה קשיים חברתיים שגורמים לו למשוך תשומת לב דרך ההפרעות".  הרבה יותר סביר שיתעצבנו עליו ויגידו "הוא מופרע, לא ממושמע, עם בעיות קשב וריכוז".

כשאבא לא שומר שהילדים שלו ישבו בשקט ברכבת, נדיר שנחשוב, כנראה הם בעיצומו של משבר גדול…

בפעם הבאה כשאדם מכעיס אותנו, פוגע בנו, מעליב, כדאי לחשוב לרגע ולנסות לתפוס את העולם דרך נקודת המבט שלו ולשאול:

מה הרקע שהוא מגיע ממנו? - ילדות, הורים, תרבות, טראומות.
מה המגבלות הזמניות שהוא חווה? - משבר, מצב רגשי ירוד.
מה ההשפעות החיצוניות שיש עליו? - לחצים מאנשים אחרים, חובות.
מה חסר לו? - ידע והבנה על המצב, הערכה עצמית.
מה הצורך העמוק שלו במצב? - כבוד, הבנה, ביטחון.

ברגע שנפרש לחיוב את עמדתו ונבין את ההשפעות החיצוניות שהיו עליו, באופן הדרגתי ירדו רמות הכעס שבנו ונחליף אותן בחמלה ואמפתיה.

זה לא אומר שלא נתגונן מפניו או שלא נסביר את דעתנו. אבל כן נבין, נסלח ונגיב ברוך ובחמלה.

אגב, במצבים דומים, היינו רוצים שיתייחסו גם אלינו בצורה כזו...

כאן בשבילך

ישראל.

לתגובות ומענה לשאלות 0544-789-300