האם מברכים על בושם סינטטי בורא מיני בשמים? - משולחנו של מרן

הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א ככתבם וכלשונם

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב אלירן מטרי נ"י

שלום רב,

אודות מ"ש בספר חזון עובדיה הלכות ברכות (עמ' שי"ג) שעל מי בושם סינטטי שיש לברך עליו בורא מיני בשמים, מדוע לא אומרים סב"ל מאחר שיש כמה פוסקים שסוברים שלא לברך.

הנה ז"ל הריטב"א (פרק ד' מהל' ברכות הלכה ז'): לעולם אין מברכים על הריח אלא אם כן יש לו עיקר, כיצד, הרי שנתן מיני בשמים במים, או בשמן, וכבשם שם עד שקלט השמן או המים ריחן, ואחר כך נטלו משם שלא נשאר שם מן הבשמים, אינו מברך. אבל אם נשאר שם מן הבשמים, בין שלמים בין טמונין, והריח את המים בעודן שם, מברך וכו'. ע"כ.

והיוצא מדברי הריטב"א שאין לברך על מי בושם, אחר שלא נשאר שם מן הבשמים בעין, ובטל ברוב מים. וכן מבואר עוד בדברי הריטב"א ברכות מג. שכתב, דעץ בושם שנותנין אותו בשמן, ולאחר זמן קולט השמן ריח טוב ממנו, מברכין עליו בורא עצי בשמים "שהרי עיקרו קיים, שהעץ בתוכו". ע"כ. ומבואר דדוקא כשהעץ בתוכו מברכים עליו, הלא"ה אף שקלט מהריח, אינו מברך עליו. ועיין בתר"י, וברא"ש, ובטור סימן רטז, שדעת הראב"ד ג"כ דבעי שיהיה עיקרן קיים קצת.

ובהערות על הריטב"א ציינו שכ"כ הרא"ה. ושכן משמע בסוגיא. וכ"כ בשיטת אלשבילי, וכן הובא בשם י"א בטור (סימן רטז), ובש"ע (שם סעיף ו'). ועיין בב"י שכן דעת הרמב"ם.

ומרן בכס"מ (הלכות ברכות פ"ט ה"ג) הביא מה שאמרו בגמ' ברכות (מג.) אמר רב אדא בר אהבה, האי כשרתא מברכין עילויה בורא עצי בשמים, אבל משחא כבישא לא. ורב כהנא אמר, אפילו משחא כבישא אבל משחא טחינא לא. נהרדעי אמרי, אפילו משחא טחינא. ופסק הרי"ף כנהרדעי. וכתבו התוספות בשם ר"ח, דמשחא כבישא היינו שכובשין שומשומין וורד ועצי בשמים זמן מרובה, וקולטין השומשומין הריח של בשמים, וסוחטין וטוחנין אותו, ויש בו ריח בשמים. ומשחא טחינא, קרוב לטחינתו נותנים עליהם עצי בשמים, ואינו קולט כל כך הריח. וכשרתא, כתב בעל הערוך, עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים, שמכשרין אותו מעשה רוקח מפוטם. ורבינו שכתב שמן שבשמו וכו', דהיינו כשרתא, נראה שהיה גורס בגמרא האי כשרתא מברך עליה במ"ב. וגם ה"ר מנוח כתב, דאפשר שגירסת רבינו היתה כן. והכי מסתבר לפי שיש בו ריח מהרבה מיני בשמים. ומה שפי' ר"ח במשחא כבישא, נראה שלדעת רבינו אין מברכין עליו, שהרי כתב בסוף הפרק, שהמריח בבגדים מוגמרים אינו מברך, לפי שאין שם עיקר הבושם אלא ריח בלא עיקר. ולכן נראה שרבינו מפרש דמשחא כבישא ומשחא טחינא היינו שהשמן זית לבדו בלא שום בושם כובשין או טוחנין אותו עד שריחו נודף. ע"כ.

והנה ידוע שהרוב של מי בושם הללו, עשויים מתרכובת סינטטית, ע"י הפרדה כימית, שבאופן מלאכותי משנים אותם מברייתם, כדי להוציא מהם ריח טוב, והו"ל כריח שאין לו עיקר. ועיין בפתח הדביר (סימן שכז), ובכף החיים (סימן רטז אות נג), ובמשנה ברורה בשער הציון (סימן רטז ס"ק כה), ובספר שמירת שבת כהלכתה ח"א (פרק סא סעיף יב, ובהערה לב). ע"ש.

ומטעם זה כתבנו בילקוט יוסף על הלכות ברכות (עמוד תקסד) שאין לברך על מי בושם, דספק ברכות להקל. וכן דעת הגרי"ש אלישיב כמובא בשמו בספר ישיב משה, וכן בספר וזאת הברכה, ובשו"ת אבני ישפה. וגם בספר ברכת יצחק (עמוד רנא)כתב, דחומר כימי שאין בו ריח מגופו, נידון כריח שאין לו עיקר, וכן יש לדון דלא שייך לברך על ריח בזה בורא וכו', דלא נופל בו לשון בריאה. ע"ש. וכן היה מורה ובא מרן אאמו"ר במשך שנים, שלא לברך על מי בושם. ובזמנו עבר על הספר ילקוט יוסף והסכים עמנו שלא לברך על מי בושם. וגם כתב כן בספרו חזון עובדיה על הימים הנוראים, וז"ל שם: אין לברך על מי בושם, מאחר שיש ספק אם טעונים ברכה. וציין שם לריטב"א הנ"ל, ושכן הוא בספר המאורות (ברכות מג.), ובכס"מ (הנ"ל), ובשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' צא), ובשו"ת שער שלמה (דף סה ע"ג).

אולם בספר חזון עובדיה על הלכות ברכות (עמוד שיג) הדר ביה, וכתב שאין לחוש לדבריהם, ומברכים על מי בושם בורא מיני בשמים, דלא איכפת לן מאין בא הריח, אם מדבר שמברכים עליו ברכת הריח או לא, שהרי הרמב"ם והש"ע כתבו, שמן זית שכבשו או טחנו, עד שחזר ריחו להיות נודף, מברך עליו, ולא גרע מדקיי"ל בברכות מג. שהמוסק מברכים עליו ברכת הבשמים, אף שהוא מן הרעי של חיה, ואף כאן בושם זה עשוי להרחה, ונהנים מהריח, ולכן יש לברך עליו בורא מיני בשמים. וזהו טעם מנהג רבים בקהלות חו"ל לזלף מי בושם על הידים ולברך מיני בשמים בשעת ההבדלה. ולכן לא חשש לסב"ל.

הרי שהדר הוא לכל חסידיו במה שהורה בספרו חזו"ע ימים נוראים, וכן בילקו"י, ומשנה אחרונה עיקר. ואמר לי מרן אאמו"ר על כיו"ב, שמצינו להרדב"ז בכמה דוכתי שחזר בו ממה שכתב בתחלה. וכך היא דרכה של תורה לכל המחפש אחר האמת. ועכ"פ המהדר לעשות כדברי הילקו"י לברך על בושם שיש לו עיקר, עדיף טפי, לחוש לכל הדעות במידי דברכות.

בברכת התורה, 

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול