משולחנו של מרן - האם בחורי ישיבות יברכו על הדלקת נר חנוכה בחדריהם?

 תשובות שהשיב לשואליו מרן הראשון לציון והרה"ר לישראל נשיא הרבנות הראשית

הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א ככתבם וכלשונם

אודות הדלקה נר חנוכה לבני ישיבות, בהיות שחכ"א הורה לבני ישיבת אור החיים, בניגוד לדעתו של מרן גדול הדור זיע"א, ופסק להם לברך על הדלקת נר חנוכה בחדריהם. למרות שידע מדעתם של גדולי הדור, מוהר"ר עזרא עטייה, מרן הגר"ע יוסף, הגרב"צ אבא שאול, הגרש"ז אויערבאך, זכר צדיקים לברכה. ושאל האם יש מחוייבות לבני הישיבה לנהוג כאחד הרבנים שמורה להם היפך דעתו של גדול הדור.

והנני להשיב:

יש לילך אחר השופט אשר יהיה בימיך ואשר נתקבל כגדול מרבן שמו, ואשר בית ישראל נשען על פסקיו בכל תפוצות העולם. ומן שמיא קא זכו ליה, ולכן אין לבני הישיבות להדליק נר חנוכה בחדריהם בברכה, ויש להם לחוש טובא לכבוד גדול הדור, וכן לספק ברכה לבטלה. ובטוחני שראש הישיבה שלכם באור החיים, הגאון הצדיק והחסיד רבי ראובן אלבז שליט"א שלא זזה ידו מתחת ידי מרן זיע"א במשך עשרות שנים, בודאי שיורה לכם כדעתו דעת עליון שלא לברך על הדלקת נרות חנוכה בחדרים.

זה שייך לסוגיא (שבת כג.) אמר רב ששת, אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדלקי עלי בגו ביתאי. ואמנם כשנותן כסף לכאורה אינו מועיל, שהרי ידוע שמעות אינן קונות מטלטלין. אלא משיכה. וע' בקידושין כח: דבר תורה מעות קונות, מדרבנן הצריכו משיכה, וצ"ל כיון שמה"ת מעות קונות, העמידו דבריהם כאן על דין תורה. כי נ"ח מצות חכמים, ואינה מה"ת. כך מבואר בנתיבות המשפט סימן שלג, וכן במחנה אפרים.

ובחורי ישיבות הלנים בפנימיה, אינם צריכים להשתתף בפרוטות, וכן אינם צריכים להדליק נ"ח בפני עצמם, אפי' אם יש להם חדרים בפני עצמם. וגם אם ירצו להחמיר על עצמם להדליק בחדריהם, לא יברכו על ההדלקה, משום איסור ברכה לבטלה, אלא אם ירצו ידליקו בלי ברכה.

כך מבואר בכמה ראשונים, בספר התרומה (לפני 750 שנה, בתקופה של הרמב"ן, במפתחות סי' רכט) כותב: "ותלמידים ההולכים ללמוד חוץ מביתם, וכן אורח, אינם צריכים בחנוכה להדליק או להשתתף בנר, אם יודע שאביו ואמו או בניו מדליקים עליו במקומו, וכדאמר ר' זירא, כיון דנסיבנא לא צריכנא להשתתף בהדי אושפיזאי, כיון דקא מדלקי עלי בגו ביתאי. ע"כ.

עוד לפניו רש"י במחזור ויטרי (נולד לפני 970 שנה, סי' רלח) כותב: "ואנשים הרבה בבית אע"פ שחלוקין באכילה ישתתפו לקנות נר אחד ותו לא. ואם הוא במקום אחר כגון הבאים ללמוד חוץ לביתם או אורח, אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או אביו ואמו מדליקין במקומן, כדא"ר זירא כי הוינא בי רב וכו'". ע"כ.

וכ"כ בספר הפרנס (רבי משה פרנס מרוטנבורג, לפני כ- 700 שנה, סי' קנב): מי שהוא אורח ויודע שמדליקין עליו בביתו אשתו או אביו ואמו, או בני ביתו, אז אין צריך לתת להם מעות להשתתף במקום שהוא. ע"כ.

גם רבינו ירוחם כתב, אכסנאי צריך לפרוע שום דבר בשמן, וכל זה מיירי באדם שאינו נשוי, והמשיך: וכל זה מיירי באדם שאינו נשוי ואין מדליקין עליו בתוך ביתו, אבל אם מדליקין עליו בתוך ביתו אינו צריך לא להדליק ולא לפרוע שמן. כך פשוט בשבת. ע"כ.

גם בשאלתות דרב אחאי "ואפילו אורח חייב לאשתתופי בהדי בעה"ב בנר חנוכה, והוא שהיה רווק אבל יש לו אשה אינו צריך". והמשיך: אבל יש לו אשה אינו צריך שאנשי ביתו מדליקין עליו בביתו. הטעם לדבריהם, שבני הישיבה נחשבים כבני הבית, שהרי כל מחסורם בהוצאות שונות הוא על ההורים, וגם כשמגיעים לפרק האיש מקדש ההורים הם העוזרים לו מבחינה כספית. ואף מגיעים לבית ההורים בכל חופשות ימי בין הזמנים, בתשרי ניסן ואב, וכן כשהם חולים הולכים לבית. וכן מידי פעם הולכים לשבתות לבית הוריהם, לפיכך חשיבי כסמוכים על שלחנם גם לענין חיוב הדלקת נר חנוכה, והם בכלל בני ביתו.

אלא דא"כ יהיה קשה למה רבי זירא אמר, לפני החתונה היה משתתף בפרוטות, הרי הדליקו עליו ההורים. אלא מבואר בירושלמי (קידושין פ"א ה"ז דף כ:), ר' זעירא הוה מצטער, ואמר הלואי היה לי אבא ואמא שהייתי מכבד אותם, והייתי יורש גן עדן. כששמע את העונש החמור של מי שלא מכבד את אביו ואמו, אמר ב"ה שאין לי אב ואם שלא ייענש. וכן מבואר בהראב"ן, רב האי גאון, כותבים שרבי זעירא זה רבי זירא, ומרוב חכמה היו קורין לו רבי זירא לשון זר זהב, ולא זעירא לשון קטן, זעיר. ועכ"פ רבי זירא לא היה לו אב ואם ולכן הוצרך להשתתף בפרוטות.

מלבד הטעם הנז', יש כאן עוד כמה צירופים, שגם אם תאמר שאינם סמוכים על שלחן אביהם, הרי הם סמוכים על שלחן ראש הישיבה, מאחר שכל מחסורם עליו.

ועוד יתכן שיוצאים י"ח בהדלקה שבביהמ"ד. שהרי יש מחלוקת בטעם ההדלקה בבית הכנסת, כי יש כמה טעמים למה מדליקין בביהכ"נ, בספר המנהיג כותב שהטעם הוא כנגד בית המקדש. מנהג זה לא כתוב בגמ', בספר המנהיג לפני 850 שנה, מציין שזה מנהג. הריטב"א כותב שזה בא לפרסם את הנס, הארחות חיים והכל בו כותבים שזה בא להוציא את מי שאינו מדליק. הריב"ש, לפרסם הנס, כי היום מדליקין בפנים. ואף שאין מברכים על מנהג, באחרונים, פרי הארץ, ישמח לבב, התעוררות תשובה, מ"מ זה מנהג חשוב לפרסם הנס. זבחי צדק. ועכ"פ מברכים על מנהג זה של פרסומי ניסא.

ועוד, שהרי רוב ההורים משלמים להנהלת הישיבה מידי חודש, ובזה הם מזכים לבחור את כל מה שנצרך אליו, ובכלל זה מזכים לו חלק בשמן של חנוכה שמדליקין בישיבה. וכמ"ש האח' עפ"ד גן המלך.

וכן הורו גדולי רבני הספרדים ומהם מוהר"ר הגר"ע עטיה [וכ"כ בשמו בשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מג] ועוד.

גם בספר הזכרון חמדת משה (עמ' קצג) כתב ששמע מהגרב"צ אבא שאול זצ"ל שבני ישיבות יוצאים ידי חובתם בהדלקת הוריהם, ויוצאים ידי חובה בעל כרחם, ואפילו הידור אין צריך. וחבל על השמן. ע"כ. וכ"ד הגרש"ז אויערבאך, ועוד.

ושמענו שכמה רבנים הורו לתלמידי הישיבה הספרדים שיש להדליק בברכה. ולא חששו לדעת הגדולים הנ"ל.

ויש לצרף עוד מ"ש בגן המלך, דרק אם עושה חשבון צריך להשתתף בפרוטות, אבל בישיבה לא עושים חשבון מדוקדק.

והרי על כל פנים לא נפקא מכלל ספק, וסב"ל. וא"א להכריע במחלוקת בין גדולי הדור מסברא בעלמא.

ולענין מצות ההדלקה, סו"ס דין מצוות חנוכה כדין מצוות דרבנן שספיקן להקל. ומה"ט נקטינן בספק הדליק נר חנוכה ספק לא הדליק, שכיון שאינה אלא מדרבנן, וכמ"ש הרמב"ם (פרק ג ה"ג), ספיקא דרבנן לקולא.

ואין לומר שיש כאן חזקת חיוב מדרבנן להדליק נ"ח, ואזלינן בתר חזקה, דחזקת חיוב לא הוי כחזקת איסור, וכדמוכח בגמ' (ברכות כא.) שאם ק"ש דרבנן, ספק קרא אינו חוזר וקורא, הרי דל"א שיש לו חזקת חיוב לקרות את שמע. וכן הוכיח בשו"ת ברית יעקב (חאה"ע סי' יא דף טז ע"ג). וכ"כ בנחל איתן מטעם שאינו אלא מבטל מצוה דרבנן בשוא"ת, ולא עביד איסורא כלל, ולכן הקילו בספיקו, ול"ד לחזקת איסור.

וחשוב לציין כאן דברי הגר"ש שקופ בהקדמתו לשערי יושר שכתב: ולא כל אדם רוצה לתלות החסרון בעצמו מחמת עומק המושג וחסרון המשיג, וע' בגמ' ב"ק כ. בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר, דרב חסדא בעי מרמי בר חמא וכתב, שהענין הוא שבדבר שצ"ע ויגיעה תלוי עיקר הדבר "אם המתלמד מאמין במעלת המלמד" או אם לא יבין בראשונה, יתלה החסרון בעצמו, ויוסיף אומץ ליגע ואז יבין באחרונה, אבל אם דברי המלמדו קלים בעיניו, ולא שוה לו להתאמץ לעמול בהם, אז לא יקבל הדברים במשקל ראשון, יניחם או יבטלם בלבו ודיו. ולכן כאשר ידע רמי בר חמא את עומק הענין שרצה ללמדו, לא רצה ללמדו עד שיתאמת לו שרב חסדא משתוקק להתלמד ממנו כתלמיד מרב. עכ"ל.

 

 

  

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form