מה מברכים על במבה?

הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א ככתבם וכלשונם

לכבוד היקר והנעלה, 

שלום רב,

מה ששאל מה מברכים על במבה ששמע שישנם כמה דעות בזה, וישנם כמה מורי הוראה שמורים לברך שהכל, כיון שהוא קמח תירס והשתנה צורתו וטעמו?

אותם מורי הוראה אינם יודעים את המציאות, הבמבה אינה עשויה מקמח תירס וכפי שהארכנו לבאר בכמה מקומות שעשיית הבמבה היא מגרגירים שעשויים לשם כך, אותם הגרגירים של הפפקורן, שמנפחים אותם ומוסיפים להם מרכיבים, ואינם ראויים לאכילה אלא על ידי ריסוק.  וכיון שלא ראויים לאכילה אלא בדרך זו ברכת הבמבה בורא פרי האדמה, כמ"ש בכיו"ב כמה פוסקים כדלהלן, ובעבר ביקרתי במפעלי אוסם, וראיתי שעושים את הבמבה מגרגירי תירס המיוחדים לכך, שאינם ראויים לאכילה אלא על ידי ריסוק או ניפוח, ולכן יש לברך עליהם בורא פרי האדמה.

בשאר המפעלים לא ביקרתי, אך נאמר לי, שאי אפשר לטחון את גרגירי התירס ולנפח שיהיה במבה, אלא מאותו זן של הפפקורן, וממילא בכל החברות כולם צריך לברך על זה בורא פרי האדמה. וראה בעין יצחק חלק ב' כללי ספק ברכות, ובשלחן המערכת מערכת ב'. ערך בורא פרי האדמה, שהארכנו לבאר דין זה, שדין הבמבה שונה מדין רסק פירות או ירקות, וכמה חכמים צעירים בדורינו לא ירדו לחילוק זה, כמו ברכת ה', וחשבו לדמות דבר זה לפירות מרוסקים. אולם המעיין בדברי רבינו ירוחם, יראה, שכל שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י ריסוק או ניפוח, אין ברכתו משתנית. ולכן מברכים על הפפקורן בורא פרי האדמה. והבמבה א"א לעשותה אלא מהסוג של התירס היבש, שהוא גרגירי פפקורן, וגרגירים אלה לא ניתן לאוכלם אלא ע"י ריסוק או ניפוח, ולא כמות שהן. ולכן ברכתם בורא פרי האדמה. דהכי אורחייהו. ומ"ש מרן אאמו"ר עט"ר זיע"א הכ"מ בהסכמה להל"ב שיש לברך על כיו"ב שהכל, בזמנו אמר לי מרן אאמו"ר, שאחי אמר לו שהטעם שכתבנו לברך על זה האדמה הוא מפני שמורגש טעם התירס, וכיון שהוכיח לו שאין טעם התירס נרגש, ולכן כתב מה שכתב. אבל לאחר שראה שוב את מקורות ההלכה שכתבנו, וקרא שוב דברי רבינו ירוחם ודברי תרומת הדשן סימן כט, כס"מ והגר"ז, והמשנ"ב, והח"א כלל נא, ועוד אחרונים, שכל שא"א לאוכלו אלא ע"י ריסוק ברכתו בפה"א. הסכים עמנו לברך על הבמבה בפה"א, וכן נהג בעצמו ובירך בפנינו כמה פעמים על הבמבה בפה"א. וכמובן שכך יש לנהוג הלכה ולמעשה.

בענין הברכה על במבה נוגט ובמבה אדומה, הנה כל במבה נעשית מגרגירי תירס קשים, מהסוג של פפקורן, והברכה היא בורא פרי האדמה, ויש לבדוק עם נותני הכשרות אם אכן במבה נוגט וכדומה מיוצרים ג"כ מהסוג של גרגירי התירס הנז', המתנפחים בחום התנור, ואינם ראויים לאכילה כמות שהן. שבאופן כזה ברכתם האדמה. ומה שאחי שליט"א חלק על דברינו, חבל מאד שלא קרא את כל הנימוקים שלנו והזדרז לחלוק ולזרוע בלבול בצבור. ואם היה קורא את כל הנימוקים שלנו בודאי היה מודה שיש לברך הבמבה האדמה, ולא היה נמשך אחר רבני כסא רחמים. וגם מרן אאמו"ר זצוק"ל, וכן הגרי"ש אלישיב, הורו לברך על הבמבה בורא פרי האדמה. ונימוקי מסקנת ההלכה בזה, נתבארו בארוכה בספר עין יצחק חלק ב' כללי ספק ברכות. ובשלחן המערכת חלק א' ערך בורא פרי האדמה.

ושם נתבאר, שבמקום שנחלקו הפוסקים איזו ברכה לברך לכתחילה, שהכל או העץ או האדמה, ולדברי הכל אם בירך הברכה המבוררת לא הויא ברכה לבטלה בדיעבד, שהרי לא הוציא שקר בברכתו, לא שייך לומר בכהאי גוונא ספק ברכות להקל, ובזה סמכינן על דעת רוב הפוסקים שפסקו לברך הברכה המבוררת יותר. שכיון שלדברי הכל יצא ידי חובה באותה ברכה, ואינה ברכה לבטלה, עדיף לנהוג כדעת רוב הפוסקים ולברך הברכה המבוררת. וכל שכן אם מרן השלחן ערוך פסק לברך העץ או האדמה, ולדעת החולקים אינה ברכה לבטלה, הדרינן לכללא דקבלנו הוראות מרן, שרק במקום ספק ברכה לבטלה אין אנו הולכים אחר הוראות מרן. וכבר כתב רבי דוד אבודרהם, בתחלת הלכות ברכות, דמה שאמרו כל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל, היינו שבירך ברכה שאינה ראויה, כגון שהכל, דגם זה בכלל כאילו מעל.

וע' להמג"א (סי' רו סק"א) שכתב בזה"ל: נ"ל שאותן הגדלים על האילן, ומברך בורא פרי האדמה משום שלא נגמר הפרי, או משום שאינן עיקר הפרי, אם בירך בורא פרי העץ יצא. והעתיקו דבריו האחרונים.

וכן כתב בברכת יוסף ידיד חלק ב' (דף כב ע"ב), דבכהאי גוונא ליכא למיחש לספק ברכות. ע"ש.

ובחיי אדם (כלל נא סימן יב) כתב, שדבר שברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, רק מחמת שנתרסק או מחמת שאינו עיקר הפרי או שלא נגמר הפרי, ירד ממעלתו ומברכים עליו בתחלה שהכל, מכל מקום בדיעבד אם בירך עליו ברכתו הראויה לאותו מין, יצא. ע"ש. [ועיין ברמ"א סימן רב סעיף ז]. וכן פסק בשו"ת שער אשר אורח חיים (סימן ו' בד"ה והנה), שהעיקר לדינא כדעת מרן ז"ל.

וכפי שכתבנו התירס שממנו עושים את הבמבה הוא זן מיוחד שנזרע לצורך הבמבה. ואינו התירס הרגיל, וכיון שאינו ראוי לאכילה בפני עצמו, ורק אחרי הריסוק או הניפוח [פופקורן] נעשה ראוי לאכילה, אין ברכתו משתנית. ויסוד הדברים מדברי רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב ט"ז ח"ב דף קמג:) שכתב: קורא שהוא מלולב שהוא רך וכו' מברכים שהכל, שאין אנשים נוטעים אותם על דעת לאכלם כך, אלא כשיגמרו הפרי. אבל אם היו נוטעים אותם האנשים על דעת לאוכלן כך רכין, כמו מין אילן שנוטעים אותו על דעת לאכול העלין ותמרות רכין, מברך בורא פרי האדמה. ע"כ. ולפ"ז גם לגבי במבה, מאחר שנעשית  של תירס, ולא מהתירס הרגיל, ונוטעים זן זה לשם ריסוקו או ניפוחו, ולא אכילתו בפני עצמו, וגרגירי התירס קשים ביותר שאינם ראויים לאכילה כלל קודם הריסוק [או הניפוח שנעשה פופקורן], לכן ברכתו האדמה.

ומה שיש שקישרו את הדברים למחלוקת בין תמרים שמיעכן, כבר כתבנו שלא שמו לב שאין זה קשור כלל למחלוקת בדין תמרים שמיעכן, דהכא גם להחולקים כיון שדרכו רק בריסוק, וא"א לאוכלו בפני עצמו, שזה סוג מיוחד של גרגירים קשים שא"א לאוכלם בפני עצמן, חשיב במילתייהו קאי גם אחר הריסוק, ולא שמו לב לדברי רבינו ירוחם הנ"ל, וכן מבואר בתרומת הדשן (סי' כט) שכתב, דבשמים כתושים בדבש, דכיון דאורחייהו בהכי לכתוש ולשחוק הבשמים, מש"ה חשיבי קיימי במילתייהו, משא"כ בדבר אחר שאין דרכו להיות תדיר מעוך ומרוסק". ע"כ. ומבואר להדיא דכל דבר שדרכו להיות מעוך ומרוסק, כמו זן התירס שנזרע לשם הבמבה, ברכתו בורא פרי האדמה.

וכן משמע מהחיי אדם (כלל נא ס"י) שכתב, אין מברכים העץ אלא כשניכר במקצת שהוא פרי, אבל אם ריסקו עד שאינו ניכר כלל מה הוא, מברכים שהכל. ואם רוב דרך אכילת אותן פירות הוא ע"י ריסוק, אף לכתחלה מברך ברכתו הראויה. ע"כ. וכן משמע מדברי ש"ע הגר"ז בכמה דוכתי בהל' ברכות, דכל שהדרך על ידי ריסוק, אין ברכתו משתנית. וכן משמע במג"א (סימן ר"ב ס"ק י"ח) שכתב לגבי בשמים שחוקים, דכיון שהדרך הוא לכתוש ולשחוק, הרי הם חשובים כקיימי במילתייהו.

וכן הוא במשנ"ב בסימן רג (ס"ק יב) "דדרך הבשמים לכתוש באופן זה". ע"כ. וע"ש בשעה"צ (ס"ק יט) שכתב, שאינו דומה למה שמבואר בסימן ר"ד (ס"ק נ"ב) דצריך שיהא ניכר מהותו ותארו, דהכא לענין הבשמים שדרכן בכך מודו כולי עלמא, והיינו, אפילו לדעת הרמ"א בהגה"ה גבי תמרים שמיעכן (בסימן ר"ב ס"ז), וכמבואר בהדיא בתרוה"ד הנ"ל. וכן משמע עוד במשנה ברורה (סימן רב ס"ק מד) דאם רוב  דרך אכילת אותן פירות הוא ע"י ריסוק, אף לכתחלה מברך ברכתו הראויה, בין לענין פה"ע או פרי האדמה.

ואברכי כסא רחמים לא רצו להבין את הדברים הנ"ל, והוציאו חוברות וגרמו  בלבול בכך שיש שנמשכו אחר דבריהם. ולדעתם לא יתכן בעולם שהרב ברכת ה' יטעה. ובאמת דאחר שפסק לברך האדמה על פפקורן, היאך פסק לברך על הבמבה שהכל. והרי גרעיני התירס של הבמבה נזרעים במיוחד לצורך במבה, לא ראויים לאכילה רק באופן כזה, זה זן מיוחד שזורעים לשם הבמבה, ורבינו ירוחם כתב שאם זורעים במיוחד לצורך ריסוקו ברכתו האדמה. וכדין גרעיני אבטיח וגרעיני חמניות בזמנינו. והוא עצמו פסק לברך על גרעינים כאלה האדמה.

ומה שדייק מהריטב"א בפ"ג מהל' ברכות הי"ב, פשוט שלא הבין דברי הריטב"א, שם מדבר על כל מטבע ברכה שהפקיעו חכמים שם פרי מהברכה, ובזה אמר שאם בירך בורא פרי האדמה על הלחם לא יצא, אבל לא דיבר על שינוי במהות, אלא על שינוי במטבע הברכה. ואין לזה קשר לבמבה. וגם מה שהביא ראיה מרבינו יונה, אין זה ענין לבמבה אחר שרבינו ירוחם כותב שאם נטע למטרה שיעשו בו דבר אחר, מברכים עליו בורא פרי האדמה. והרבה נהגו לברך עליו שהכל, מפני שאינם יודעים שהוא נעשה מזן מיוחד של תירס הנזרע במיוחד לשם הבמבה. וגם אין עושים את הבמבה כעיסה עם תערובת מרובה של דברים אחרים, אלא רובו ככולו הוא מגרגירי תירס דקים כמות שהן, המתנפחים בחום התנור. [ועדותי נאמנה דחזי הוית למרן אאמו"ר זיע"א בליל פסח [תשס"ו] שבירך על הבמבה בפרהסיא "בורא פרי האדמה". וראה במה שכתבנו בירחון יתד המאיר תמוז תשס"ה. ושם דחינו דברי הסוברים לברך על במבה שהכל. וע"ע באורך בספר אבא באהל ביתי, וכיו"ב ראה בילקו"י דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תכב, ובמילואים שבסוף הספר].

ובמבה אדומה ניכר עליה שאינה עשויה מגרגירי תירס מנופחים, ולכן נראה לברך עליה שהכל נהיה בדברו.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול