הלכות מצויות לבין הזמנים

הלכות ברכות

ברכות הראיה

איתא בגמ' ברכות נ"ד "על ימים ונהרות ומדברות אומר בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית ועל הים הגדול אומר בא"י אמ"ה עושה הים הגדול".

וביאור הברכה עושה מעשה בראשית דכיון שיסדן מאז, ושבחו של מקום הוא, כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת  ימי בראשית ועדיין הוא קיים". (משנ"ב סי' רכח סק"א)

לכן הרואה את ים האוקיינוס המקיף את כל העולם כולו (האוקיינוס האטלנטי, השקט, ההודי וכו') ולא ראה אותו ל' יום מברך ברוך אתה ה' כו' עושה (וי"א שעשה) הים הגדול [שו"ע סי' רכ"ח סעי' א' ועי' בספר וזאת הברכה (פי"ז אות ב)].

הרואה את ים התיכון

הרואה את ים התיכון ולא ראהו שלושים יום קודם, יברך "ברוך שעשה את הים הגדול", ובני אשכנז יברכו "ברוך עושה מעשה בראשית" וטוב שתוך כדי דיבור יוסיפו "שעשה הים הגדול". מרן בשו"ע (סי' רכח סעי' א') פסק דהים הגדול היינו הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, ונקרא הים הגדול מפני חשיבותה של אר"י, והרבה אחרונים חולקים על מרן (רע"ב ופרישה ולחם חמודות ועוד) וס"ל דהים הגדול היינו דווקא האוקיינוס הסובב את כל העולם והביאם המשנ"ב (סק"ב), וכ"פ בכה"ח (אות ה') וברכ"ה (ח"ד פ"ג ס"ב רס"ה). דעל הים התיכון מברך עושה מעשה בראשית, ואף שלפי דעת מרן צריך לברך שעשה את הים הגדול, מ"מ כשמברך עושה מעשה בראשית אינה ברכה לבטלה לכו"ע וכמ"ש הבאה"ל (ד"ה ועל הים הגדול), אמנם בחזון עובדיה (טו בשבט עמ' תסז) פסק דיש לברך על הים התיכון שעשה את הים הגדול. ובמנח"י נקט לברך עושה מעשה בראשית, אלא דראוי להוסיף תוך כדי דבור "עושה הים הגדול". [מנחת יצחק (ח"א סי' קי וח"ח סי' ו) והליכות שלמה (פכ"ג אות כט)].

הרואה את ים כנרת

הרואה את ים כנרת, אם לא ראה אותו ל' יום מברך ברוך אתה ה' כו' עושה מעשה בראשית. [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פכ"ג אות כט) והגר"י פישר זצ"ל (וזאת הברכה פי"ז אות ו) אור לציון פי"ד ה"מ בהערות, חזו"ע טו בשבט עמ' תסז].

הרואה את ים המלח

הרואה את ים המלח לא יברך, אלא יהרהר הברכה בליבו "ברוך עושה מעשה בראשית". נחלקו האם יש לברך עליו עושה מעשה בראשית. דהנה רש"י (בראשית פי"ד פסוק יג) פירש עמק השידים הוא ים המלח, שלאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח, נמצא שאינו מעשה בראשית. ולפי"ז אין לברך על זה, וכמ"ש בשו"ע (רכח סעי' ב) שצריך שיראה הים במקום שלא נשתנה מהלכו על ידי אדם, וכתב המשנ"ב (סק"ה) בשם האליה רבה, שאפי' בספק אם נשתנה לא יברך, וכן נקט בהליכות שלמה דאינו מברך (פכ"ג הגה מג, וכ"פ שבט הלוי ח"ט סי' מז). אמנם הגאון יעב"ץ (מור וקציעה סי' רכח) כתב שעל ים כינרת ועל ימה של סדום מברך. ולכן נקט באורל"צ (פי"ד ה"מ בהערות) דיש לברך על ים המלח אמנם בעינן דווקא שיראה את כולו, אבל אם אינו רואה את כולו אינו מברך [וכ"ד הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש פל"ח אות יד). ועי' בספר וזאת הברכה (פי"ז אות ד)]. והגרע"י (חזו"ע עמ' תסט) נקט דיהרהר הברכה בליבו.

בירך על ים התיכון שעשה את הים הגדול ותוך שלשים יום ראה ים כינרת

ראה ים התיכון ובירך עליו שעשה את הים הגדול, ובתוך ל' יום ראה ים כנרת, מברך שנית. [חזו"ע שם עמ' תסז, הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פכ"ג אות כז)].

הרואה הרים גבוהים מאוד

הרואה הרים גבוהים במיוחד, אם לא ראה אותם ל' יום מברך ברוך אתה ה' כו' עושה מעשה בראשית [שו"ע (סי' רכח סע' א-ג)], ושיעור הדבר הוא אם רואה הר שמתפעל מגבהו, ואף אם רואהו בלילה יכול לברך. לגבי הרואה את הר החרמון כתב באשרי האיש בשם הגריש"א (ח"ב פמ"ו אות סב) דמברך ברכה הנ"ל, אמנם בהליכות שלמה (פכ"ג אות כו בהערה) כתב דהאידנא לא נהגו לברך ברכה זו מחמת שאין ברור לנו שיעור הדבר. והגרע"י (שם עמ' תע) כתב בסתם שאם ההר גבוה ביותר שאדם מתפעל מרוב גובהם מברך עליהם עושה מעשה בראשית.

ומ"מ לשיטת הסוברים שיכול לברך כל היכא שמתפעל מראייתם יכול לברך אף אם רואה את ההר בלילה, ואם אינו מתפעל ממראיתו לא יברך. [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פכ"ג אות כו)].

עד מתי מברכים ברכות אלו

ראה את הים או הרים וגבעות שמברכים עליהם ועבר מן המקום ושוב אינו רואם, נראה שכל זמן שהתפעלותו נמשכת מברך [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פכ"ג אות כו)].

כשרות

הכשרת השיש והכיור במקום נופש

המתארח בצימר וכדו', ולא ידוע אם השייש או כיור חלבי או בשרי, יכול להכשירו טרם שימושו (אחר מעת לעת משימוש האחרון של בשר או חלב), על ידי ניקוי היטב בלבד (ואין צריך עירוי מכלי ראשון שבאופן זה לכולי עלמא הולכים אחר רוב תשמישו שהוא בצונן). וכן הדין היכן שיודע אם הוא חלבי או בשרי ורצונו להתשמש במין השני, דרשאי להכשירו כנ"ל.

אלא שבאופן שאינם שומרי תורה ומצוות השתמשו בו שיש לחוש שנאסר השייש או הכיור מבשר בחלב ממש או מאיסור אחר יש להחמיר להכשיר השייש או הכיור על ידי עירוי מכלי ראשון (דבליעת בשר בחלב ממש הוי בכלל איסורא בלע ובאופן זה לא אזלינן בתר רוב תשמיש). [עי' בשו"ע (סי' תנא סע' ו) ובמ"ב (סי' תנא ס"ק יט)].

אלא דכל זה אם השייש והכיור מחומרים שניתן להכשירם, אבל אם הם מחרסינה אי אפשר להכשירם. ועל כן יכסה אותם באמצעות נייר אלומיניום וכדומה. (וכמו כן ניתן לנקות היטב הכיור ולהשתמש במים צוננים).

הכשרת חצובות במקום נופש

החצובות אפילו במקום שיש חשש שהשתמשו בהם בדברים אסורים, אין צריכות הכשר, ודי בניקוי יסודי, אם משתמשים בהם על ידי הפסק כלי. כמבואר במ"ב (סי' תנא ס"ק לד) ובאג"מ (יו"ד ח"א סי' נט). וכן פסק באור לציון (ח"ג פ"י אות ג). וכן הדין בכיריים חשמליות שזכוכית קבועה עליהן. וכל שכן המבערים שאין צריכין הכשר. [ועי' עוד בדרכ"ת (סי' צב ס"ק קפ), בתשובות והנהגות (ח"ב סי' שפז) ובאורחות רבינו (ח"ג עמ' עח אות לז) ועי' בשמעתתא עמיקתא גליון קל"ג בזה באורך]. 

שימוש במקרוגל

המתארח במלון וכדומה, רשאי להשתמש במקרוגל שנאסר, או שהוא בשרי ורוצה להשתמש לחלבי (או להיפך), אחר ניקוי יסודי ועטיפת המאכל והכלי על ידי ב' כיסויים. עי' בשו"ע (סי' קח סע' א) וברמ"א (סי' צב סע' ח) שאם המאכל מכוסה כדבעי אין חשש לא משום ריחא לא משום משום זיעה. וא"כ בנ"ד אם מנקה את המקרוגל ומכסה את המאכל אין חשש. וכן הורה הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (בדרשת וחקרת ח"ב יו"ד סי' ד אות ב) שמותר להשתמש במקרוגל בכה"ג. אולם באופן קבוע אין לנהוג כן, עי' בהליכ"ש (פסח פ"ז הגה 44), באשרי האיש (פ"ה סוף אות ג) ובמבית לוי (ח"ז עמ' כה וח"ג עמ' כב אות ט). ועי' עוד בשמעתתא עמיקתא גליון קמ"ב.

שימוש במנגל שצלו בשר מהכשר מפוקפק

מנגל שבלע איסור ע"י האש צריך ליבון חמור. ואף אם בלע בדרגת חום פחותה צריך ליבון חמור עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו, דלא אמרינן כבולעו כך פולטו בליבון, ומ"מ דעת האג"מ (שם) דב-372 דרגות צלזיוס סגי. ואם הוא עלול להתקלקל על ידי ליבון אין לו תקנה.

ועל כן אם נזקק להשתמש במנגל שאינו יודע בבירור אם צלו בו בשר כשר כדבעי (ואין באפשרותו להשיג רשת חדשה המתאימה למנגל), יש להניח רשת או דבר אחר להפסיק בין האוכל לרשת הצריכה הכשר (ומ"מ לרווחא דמילתא ילבן הרשת הצריכה הכשר על ידי ליבון קל. דמצד הדין לכאורה אפשר להתיר אפי' בלא שום הכשר עפ"י מ"ש הב"י בסי' ס"ד (סוף סעי' ח-ט) לגבי חלב שעל המסס ובית הכוסות, שיש קהילות שנהגו לאסור ויש קהילות שנהגו להתיר, וז"ל "ואני מצאתי כתוב בשם ספר אגודה בערפור"ט נוהגים לאסור ובשאר קהילות נוהגים להתיר, אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהם, אך הכרס אין אוכלין בבואם לקהילות אלו". נמצא שכיון שיש מתירים לגמרי א"כ אין הכלים נאסרו כלל, אם הכלי נקי שלא נשאר בו שומן של הבשר, וכ"פ הגרע"י (יחו"ד ח"ה סי' לב) שמותר לאשכנזים לאכול בפסח מכלים שנתבשל בהם אורז ושאר קטניות. וכ"פ הגרב"ץ באורל"צ (שביעית עמ' כ"א ד"ה ומכל מקום) דאדם שמחמיר לא לאכול היתר מכירה יכול לאכול מכלים של אדם שבישל בהם היתר מכירה. ועוד עיין במחזיק ברכה (יו"ד סי' ס"ו סק"ג) לגבי ביצים שנמצא דם באחת מהן והאשה טיגנה את הכל ופסקו לה לזרוק את כל הביצים, אמנם את הכלי הכשירו, משום שיש מי שמתיר את הביצה באכילה, א"כ לכה"פ אין הכלי נאסר. נמצא שלפי כל הנ"ל המנגל הזה נחשב כהתירא בלע ובכה"ג אף אם בלע ביובש יועיל לו הגעלה, כמ"ש כה"ח (סי' תנ"א סק"ע), דבהתירא בלע סגי בהגעלה וה"ה בליבון קל, וליבון קל פירושו לחמם הכלי עד שמתלבן כל כך שקש נשרף עליו מצד השני, כמבואר ברמ"א (סי' תנ"א סע' ד'). ובדיעבד סגי אם היד סולדת בו מצד השני כמבואר ברע"א שם על סעי' ד'. ועי' במנחת שלמה תנ' סי' נ"א. ועי' עוד בכל זה בשמעתתא עמיקתא גליון קפ"ח) ועוד עי' יבי"א (ח"ה יו"ד סי' ג') שהתיר לאכל בשר כשר, ולכאורה היום בזמנינו אין שייך דין זה.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א