[1]המהריק"ש בהגהותיו (סי' סזסי"ט) כתב שאין לעשות שליח בפרוזבול, דכיון שאין השליח מוסר את השטרות בפועל לבית הדין, אלא רק אומר שפלוני מוסר לכם חובותיו, הוי מילי דלא מימסרן לשליח. אמנם הגרע"י בחזו"ע (עמ' סה, ועי' סו בהערות) הביא רבים מהאחרונים שחלקו על מהריק"ש ונקטו שיכול לעשות שליח ואין זה מילי, דכיון שבפרוזבול נגמרים הדברים באמירה בלבד, הוי כמעשה, וכמו שיכול הבעל לעשות שליח לבטל גט, ואין זה נקרא מילי, כיון שביטול הגט נגמר בדיבור, וכן מצינו במסכת ב"מ (צו.) שנחלקו ר' יאשיה ור' נתן האם יכול הבעל לעשות שליח להפר נדרי אשתו, והגמ' אינה אומרת שם שיש בעיה של מילי, על כרחך שאין זה מילי מחמת שהמעשה נגמר על ידי דיבור בלבד. ובפרט ששביעית בזה"ז דרבנן ובשל סופרים שומעים להקל, וכ"פ בספר שלחן שלמה (עמ' רחצ ושם בהערה טז), ילק"י (עמ' תקפ סעי' מב), ואורל"צ (פ"ז ה"ה)

[2]כמ"ש בשו"ע (יו"ד סי' שכח ס"ב) במקום שבעלת הבית לשה ועשתה עיסה, והלכה לה, ואם תשהה עוד העיסה בלא אפיה, יש חשש שתתקלקל, שמותר למשרתת להפריש חלה בלי רשות בעלת הבית, משום דזכין לאדם שלא בפניו, וזכיה מדין שליחות. וכן מצינו בר"ן שהובא לעיל (הערה 18) שאפשר לזכות ללווה קרקע אף שעל ידי זה מתחייב לשלם, כיון שעצם הפעולה היא זיכוי, כן פסק בחזו"ע(עמ' עה סעי' ט')

[3]חזו"ע(עמ' פ')

[4]במנחת חינוך (סוף סי' תע"ז) כתב אם הלוה לו בבין השמשות, משמט, מספיקאדאיסורא, וגם ספיקא דממונא. ולפי"ז בנידון דידן גם כן יש לומר שלא תועיל מסירת דברים בין השמשות. אמנם באמת מבואר ברמב"ן ובריטב"א (מכות ג:) גבי מי שהלוה את חבירו לעשר שנים, נקטינן דאינו משמט, דשביעיתבזה"ז מדרבנן. ובב"י נקט בכמה מקומות דכיון ששביעית בזמן הזה מדרבנן נקטינן לקולא, והכי נמי בניד"ד, וכיון שמסר לעדים בבין השמשות הוי ספיקא דרבנן ונקטינן לקולא. ועי' בזה בשו"ת יבי"א (ח"ה סי' ג') ובחזו"ע (עמ' פא) וכ"פ בילק"י (פכ"ד סעי' מ"א).