קדושת האדם

קדושת האדם

 

אומר הקב"ה לבניו אהוביו, עם ישראל: "קְדשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט ב) - מפרש רש"י: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה". הקב"ה מצפה מכל אחד ואחד מבניו שיהיה קדוש, וישתמש בגופו בקדושה ובטהרה, כיאה לבנו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא!

 

מאין נמצא בתוכנו הכח להתקדש ולהתגבר על תאוות אסורות? מיוסף הצדיק! יוסף ביורדו למצרים הרי הוא צעיר נאה בשיא כוחו, נמצא בחברת אנשים שטופי זימה, ומוקף יום יום מבוקר עד ערב בפיתויים ואיומים על ידי גבירתו, אשת פוטיפר. בכל יום היתה היא מפתה אותו בפיתויים שונים: בגדים שלבשה בבוקר, לא לבשה בערב, ובגדים שלבשה בערב, לא לבשה למחרת בבוקר. אמרה לו: הישמע לי! ולא רצה לשמוע לה, נתנה לו אלף כיכר כסף כדי שישמע אליה לשכב אצלה ולהיות עימה, ולא רצה לשמוע לה! (יומא לה ע"א)

 

לכן אמרו חז"ל: יוסף מחייב את הרשעים, כלומר: אין אדם יכול להצטדק שיצרו תקפו, שהרי יוסף כבר נתן את הכח לכל יהודי שלא לתת ליצר לשלוט עליו. [כמובא במדרש (ויק"ר לב, ה): "יוסף ירד למצרים, וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו כל ישראל בזכותו"].

 

ולְמה זכה יוסף? אומר המדרש (בר"ר צ ג): יוסף, משלו נתנו לו: פיו שלא נשק בעבירה - "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי". גופו שלא נגע בעבירה - "וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ". צוארו שלא הרכין לעבירה - "וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ". ידיו שלא משמשו בעבירה - "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף". רגליו שלא פסעו בעבירה - ישבו על קרון מלכות.

 

הנה כי כן, הכח להיות קדוש, טבוע ומושרש בלב כל יהודי. וגם אם לעיתים זה נראה קשה, נדע, כי באמת יש בנו את הכח להתגבר, כי זוהי מהותנו הפנימית האמיתית!

 

והיה מחניך קדוש

א. נאמר בתורה (דברים כג טו): "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". ללמדך שהעריות והפריצות מסלקות את השכינה (ספרי כי תצא רנח). ואף בלעם הרשע ידע זאת, ולכן נתן עצה לבלק, לשלוח את בנות מואב לעם ישראל ולהכשילם בעריות, ואמר לו: 'אלוהיהם של אלו שונא זימה'. ואכן עצתו הועילה, ובעוון זה מתו מעם ישראל במגפה 24,000 איש [כמפורש בתורה בסוף פרשת בלק].

 

ב. ראוי לאדם להרגיל את עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מלהתייחד עם אשה, שהוא הגורם הגדול. וכן יתרחק מהשחוק, מהשכרות ומדברי עגבים [פירוש: דברי שחוק וחשק של תאוות]. ויתירה מכל, אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמת התורה, שאין מחשבת עריות מתגברת באדם, אלא בלב הפנוי מחכמת התורה. (שו"ע אה"ע סימן כה סעיף א)

 

ג. צריך אדם להתרחק מקרבת הנשים, כיון שנפשו של אדם מחמדתן. ועל כן יש להקפיד על ההפרדה בין אנשים לנשים בשמחות, בסעודות מצוה ובכל האסיפות למיניהן. וכן יש להזהר בחתונות שלא יכנסו הנשים למקום האנשים, אף שהולכות בצניעות, וכל כוונתן רק לראות את החופה והריקודים. ומטעם זה, יש להמנע מלהכניס את הכלה שתשב ליד החתן כשרוקדים מסביבם. (שו"ע אה"ע סימן כא סעיף א. ע"ט צג. וכמבואר בהרחבה בחוברת "הנישואין בהלכה ובאגדה")

 

ד. אסור לקרוץ בעיניו לאשה זרה, או לרמוז לה בידיו או ברגליו, ובכל דבר שמראה קירוב וחיבה. ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה. (אה"ע סימן כא סעיף א. ע"ט צו)

 

ה. אסור להריח את הבשמים שעל אשה זרה. וכמו שדרשו חז"ל (במדבר רבה) "לא תנאף" - 'לא תהנה אף'. ועל כן צריכות הנשים להזהר מאוד שלא להתבשם בבושם שריחו חזק, שהעובר קרוב אליהן יריח ויכשל. (אה"ע סימן כא סעיף א. טה"י עו)

 

הסתכלות באשה

ו. אסור להביט באשה זרה אפילו כשהיא לבושה בצניעות. וכל שכן אם אינה לבושה בצניעות. ויש להזהר בזה מאוד גם כשיש לו צורך לדבר עמה, כגון בקופת חולים או בבנק וכיוצא. ומכל מקום אם היא לבושה בצניעות ואינו מתכוין ליהנות ממנה, מותר להסתכל בהעברה בעלמא כשמדבר עמה. (שו"ע אה"ע סימן כא סעיף א. ע"ט צו)

 

ודרשו חז"ל (ילקוט שמעוני ישעיה תלט) על הפסוק (ישעיה לג טו) "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" - שכל המסיר את עיניו מלהביט באשה זרה, זוכה ומקבל פני שכינה.

 

ז. איסור הסתכלות באשה זרה הוא אפילו בתמונה או בהסרטה. וכאן המקום לעורר על אותם שמסריטים בשמחות את ציבור הנשים, ואחר כך מתאספת המשפחה כולה לצפות בהסרטה, ומכשילים אותם באיסורים חמורים, וכל שכן כשצופים גם בריקודי הנשים, שעוונם חמור יותר. וכבר הזהירה התורה בקריאת שמע: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". ואיסור זה הוא חמור יותר מאכילת חזיר, שאדם אינו מעיז להתקרב אליו. (ע"ט צז)

 

ח. אסור ללכת במקום שנמצאות שם נשים שאינן צנועות, כגון קניונים, רחובות מסויימים וכדומה, אם יש לו אפשרות אחרת. ואם הוא מוכרח לכך ואין לו אפשרות אחרת - יזהר מאוד שלא יסתכל בנשים. וכמו כן, פעמים שיש לשקול להעדיף לנסוע במונית או ללכת ברגל, מאשר לנסוע באוטובוס כשהוא עמוס ויכולים להכשל גם באיסור נגיעה חס ושלום (אה"ע כא א. ע"ט צט). ומותר לשלם כסף זה למונית מכספי מעשר. ("אור לציון" חכמה ומוסר)

 

ט. אסור להסתכל בבגדים או בתכשיטים של אשה שהוא מכירה, אפילו בעת שאין הבגדים או התכשיטים עליה, שמא יבוא להרהר בה. (אה"ע סימן כא סעיף א. אוצה"פ ס"ק יב)

 

י. פשוט שאסור למכור בגדים שאינם צנועים, וכל המוכר בגדים אלו, עובר באיסור מן התורה של "לפני עיור לא תתן מכשול", ומסייע הוא בידי עוברי עבירה. (ע"ט קב)

 

שמיעת קול אשה

יא. אסור לשמוע קול שיר של אשה זרה. ויש להזהר מאוד כששרים שירי שבת, שאמנם מותר לאחים לשמוע את שירת אחיותיהם, אך כשיש אורחים ואפילו משפחה כמו גיסים, בודאי שאין לבנות לשיר בנוכחותם כלל. וכן יש להיזהר גם כשאין אורחים, שלא תשרנה הבנות בקול רם מדי, באופן שעלולות להכשיל את השכנים באיסור. (אה"ע סימן כא סעיף א. ע"ט קה)

 

יב. מותר לשמוע דיבור של אשה זרה, אך אם מתכוין ליהנות מקול דיבורה, אסור. וכבר אמרו במשנה באבות (פרק א משנה ה): "כל המרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום". אם כן בודאי עושים שלא כהוגן אותם המנהלים שיחות אפילו עם קרובות משפחה, כגיסות ובנות דודות וכדומה. וביותר צריכים להזהר העובדים במקומות שיש שם נשים, שלשונם התרגלה לדבר עם נשים, ואינם שמים לבם על איסור חמור זה. וכן צריכות הנשים להזהר שלא להכשיל את האנשים. (ע"ט צה, קה)

 

עבודה

יג. ראוי ונכון שאשה לא תעבוד במקום שיש בו גברים כלל. ובכל אופן שנראה שיש צורך בדבר, יש לברר היטב את ענייני העבודה, אם אין חשש של יחוד או דיבורים וקירבה יתירה וכדומה, ולאחר מכן יתייעצו עם חכם מורה הוראה. (ע"ט צה)

 

לשאול בשלום אשה

יד. מותר לומר 'שלום' לאשה, אבל אסור לשאול בשלומה, דהיינו ששואל אותה: 'מה שלומך?'. וטעם האיסור בזה, מחשש שמא יהיו רגילים זה עם זה ויבואו לידי חיבה. ואפילו לשאול בשלומה על ידי אדם אחר, אסור. אבל על ידי בעלה מותר לשאול - 'מה שלום אשתך?'. ומכל מקום 'דרישת שלום', אסור לשלוח לה אפילו על ידי בעלה. (אה"ע סימן כא סעיף א. חלקת מחוקק סק"ז. ע"ט קט)

?????לקרוא

אף על פי שלענין "שאלת שלום" האסורה באבל בתוך י"ב חודש, היינו אפילו אמירת "שלום" לבדה, ולא דוקא כששואלו "מה שלומך", [כמבואר ברבים מהראשונים, ואף כתב הש"ך (יו"ד סימן שפה סק"ב), ולא נכון לומר שמה שאומרים בזמננו "שלום", אין זה נקרא "שאלת שלום" שהיתה נהוגה בימיהם, כי לא מצאנו לשום פוסק שחילק כן.] בכל זאת, לגבי אשה יש להקל באמירת "שלום" בלבד, מאחר והסיבה באבל כיון שהוא אינו שרוי בשלום, אם כן מה לי שאלה או אמירה, אבל כאן שהחשש הוא משום קירוב דעת, מאחר והמציאות היא שבאמירת "שלום" בלבד אין קירוב דעת, וכאמירת "בוקר טוב" וכדומה, יש להקל. (עיין פתחי תשובה אבן העזר סימן כא ס"ק ג, ד. עזר מקודש אבן העזר סימן כא סק"ו) וכיוצא בזה מבואר בערוך השולחן (אבן העזר סימן כא ס"ח) שכתב, הטעם שאין שואלים בשלום אשה, דשמא מתוך שאילת שלום אפילו על ידי שליח יהיו רגילים זה עם זו ויבואו לידי חיבה. ולפי זה אין האיסור רק בשאילת שלום שיש בזה קירוב דעת ואהבה, אבל לומר לה בוקר טוב וכדומה, אין איסור. ע"כ.

 

טו. מותר לומר 'בוקר טוב', 'מזל טוב', וכדומה. ובבנות המשפחה כמו: בתו, אחותו, כלתו, וכיוצא, מותר אפילו לשאול בשלומם. (אוצה"פ מח. ע"ט קי)

 

טז. כאשר האשה חולה, מותר לשאול בשלומה אפילו על ידי אחר. (ט"ז אה"ע סימן כא סעיף ו)

 

מותר לשאול את האשה 'מה שלומכם', שנראה כשואל על כל משפחתה, אף שעיקר השאלה עליה. (שו"ת שבט הלוי ח"ה ס"ס רז)

 

יז. כשקורא לאשה זרה, טוב שלא יקרא בשמה אלא יאמר גברת וכדומה. (רש"ל. ט"ז שם)

 

כיסוי ראש

יח. התורה חייבה את האשה לכסות את שערות ראשה כאשר היא יוצאת מהבית. ויש ליידע זאת לנשות ישראל היקרות, כי נשים רבות אינן מודעות על חומרת האיסור ללכת בחוץ בגילוי ראש, ויש להודיען שכיסוי הראש הוא חובה גמורה מן התורה ולא חסידות. ומכל מקום בבית אינה חייבת מן הדין לכסות את ראשה אף על פי שבניה נמצאים שם, אבל אם ישנם אנשים זרים חייבת לכסות בפניהם. [וחתני המשפחה דינם כאנשים זרים לעניינים אלו]. ובכל אופן, כאשר היא מברכת, תשתדל מאוד לכסות את שערותיה אפילו בבית.

 

אומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש (נשא קכה ע"ב), צריכה האשה לכסות שערותיה גם בבית, והפליג מאוד בשבחה ומעלתה של אותה אשה, ושיקוים בה הפסוק בתהלים (קכח ג): "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" - כמו שעץ הזית, בין בקיץ ובין בחורף אינו מאבד את עליו, ויש בו חשיבות תמיד יותר משאר אילנות, כך בניה של אשה שמכסה שערותיה, יתעלו בחשיבות יותר על שאר בני העולם. ולא עוד אלא שגם בעלה זוכה ומתברך בכל, באושר ועושר, בנים ובני בנים ועוד.

 

יט. אסור להסתכל בשערותיה של אשה זרה. ואסור לברך או להתפלל כנגד שער מגולה אפילו של אשתו. ומכל מקום אשה שרגילה תמיד ללכת בגילוי ראש, אף על פי שעוברת איסור חמור מהתורה, מותר לברך ולהתפלל כנגד שערה. (אה"ע סימן כא סעיף א. ע"ט קו. ערוה"ש, אגר"מ, יבי"א ו יג)

 

מותר לאשה נשואה לכסות את ראשה בביתה בפאה נכרית. ומותר לה אף לברך כן. אולם לדעת רוב הפוסקים אסור לאשה נשואה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, ומהם: הערוך, מהר"י מינץ, רבי יששכר בער אלנבורג בשו"ת באר שבע, מהר"י קצנלבוגן, הגאון מוילנא, היעב"ץ, החיד"א, ההפלאה, החתם סופר, מהר"ש קלוגר, מהרי"ל דיסקין, מהר"ץ חיות, מהרש"ם, מנחת אלעזר ממונקטש, תפארת ישראל, תורת שבת, לחמי תודה, ישועות יעקב, הרי"ד במברגר אב"ד וירצבורג, הגאון רבי יצחק אבולעפיא אב"ד דמשק, שדי חמד, עטרת זקנים, מהר"א פלאג'י, ובשאלות ותשובות דברי חיים מצאנז, תשובה מאהבה, יהודה יעלה אסאד, בית יעקב, הרי בשמים, מים רבים, תשורת שי, משיב דברים, נחלת אבות, מקרי דרדקי, חסד לאברהם תאומים, חקל יצחק לגרי"א מספינקא, בית אהרון, בית דוד, וישב יוסף, הסבא קדישא ועוד רבים מהאחרונים. והגאון ההפלאה שהיה רבו של החתם סופר עשה חרם עם בית דינו על נשים היוצאות לחוץ בפאה נכרית. (יבי"א ח"ה אה"ע ה) ואף מיעוט הפוסקים שהתירו, לא התירו בכל מיני פאות המצויות כיום כפאת קוקו, שיער מפוזר, שיער טבעי שלא ניכר שהיא נשואה, פאה ארוכה, פאה המתפזרת לתוך הפנים, וכל כיוצא באלו. וכתב בשו"ת שבט הלוי וואזנר (ח"ה רז, קצט): "וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות, שדעת המקילים הם דעת מיעוט נגד רוב המחמירים, ובמקומות שאי אפשר להעמיד הדת על תלה בזה, סמכו עצמם על מיעוט המקילים. ויש אומרים שגם המקילים לא כיוונו לזה. ולכתחילה אסור לצאת בפאה נכרית, אם לא שיש עוד כיסוי על ראשה". ע"כ.

 

ים ובריכה

כ. אסור בהחלט בשום פנים ואופן ללכת לחוף מעורב או לבריכה מעורבת. וגם נשים ההולכות לחוף נפרד או לבריכה נפרדת המיועדת לנשים בלבד, חייבות לכסות ראשן, וכן חייבות הן לכסות את גופן כראוי בחלוק רחב, ולא בבגד ים בלבד. (אוצר דינים שפד, שפה)

 

גם אם בשטח הבריכה אין גברים כלל כמצילים וסדרנים למיניהם, אלא מצילה בלבד, יש להעדיף שלא ללכת בבגד ים לבד, כדי שעל האשה להרגיל את עצמה לצניעות ועדינות.

 

כא. לא טוב ולא נכון כלל לקחת בנים אפילו פחות מגיל שלוש לחוף של נשים. וכן בנות פחות מגיל שלוש לחוף של גברים, משום שהמראות הלא טובים שרואה הילד, פוגמים בנפשו לכשיגדל, אף שעכשיו אינו מבין כל כך. [ויש ליידע את אותן נשים שלא נזהרות בזה, ושולחות את בנותיהן עם בעליהן לים.] (ע"ט צד)

 

נגיעה באשה

כב. אין לגעת באשה זרה כלל. ולכן אסור ללחוץ יד לאשה זרה, בין אשת איש ובין פנויה. ואם בטעות הושיטה לו את ידה, יסביר לה בלשון רכה שהדבר אסור על פי תורתנו הקדושה, ולא יושיט לה את ידו בשום אופן. (אוצ"ד תשצו)

 

כג. המחבק או המנשק אחת מקרובותיו כאחותו הגדולה, ודודתו וכיוצא, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, ועושה זאת מחמת קורבה בלבד, הרי זה מגונה ביותר, ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים. שאין לגעת באשה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו והאם לבנה, שמותר לאב לחבק את בתו ולנשקה, וכן לאם מותר לחבק את בנה ולנשקו. (שו"ע אה"ע סימן כא סעיף ז)

 

זהירות ושכרה

אדם ירא שמים הוא ר' משה, בעל עסקים רבים. לרגל מסחרו נזדמן להשתתף בתערוכה ותצוגה כללית בעיר לוֹס-וַגֵס הרחוקה מביתו אשר בניו יורק. ככל הסוחרים, הציג ר' משה את סחורתו באופן נהדר, הוא קיוה שישא חן בעיני הרואים, ושה' יצליח דרכו לסגור עסקאות טובות ומוצלחות עם טובי הסוחרים אשר ברחבי המדינה.

 

והנה ניגש אליו סוחר מכובד מן העיר בוסטון, המנהל שלוש חנויות גדולות ומפורסמות. הסוחר התעניין בסחורתו של ר' משה, ולאחר משא ומתן הזמין כמות גדולה בשביל אחת מחנויותיו שבבוסטון. היתה זו עסקה גדולה ומשתלמת במיוחד, וכמובן שר' משה התמלא שמחה והודיה לה'.

 

ביום השני של התערוכה, הגיע אותו סוחר פעם נוספת, ואמר לר' משה, כי אתמול התרשם ממנו מאוד לטובה, מהאופן שבו הוא מנהל את עסקיו בהשקט ובטח, ולכן החליט לעשות הזמנה בשביל חנות נוספת. הם סיכמו ביניהם את תנאי העסקה, לשמחת ליבו של ר' משה.

 

כנראה שהתרשמותו של הסוחר מבוסטון מר' משה השפיעה עליו רבות, וביום השלישי החליט להזמין אצלו סחורה גם בשביל החנות השלישית. הודו לה' כי טוב!

 

עם גמר התערוכה, ניגש הסוחר הבוסטוני אל ר' משה, כדי להיפרד ממנו מתוך קשרי ידידות, והפעם התלוותה אליו גם אשתו. בלבביות יתירה ובמילים חמות לחץ את ידו של ר' משה, ולאחר מכן ניגשה אף האשה ללחוץ את ידו. ר' משה נבוך, אך לא איבד את עשתונותיו. הוא הסביר בשפה רכה וברורה, שמטעמי דת אין הוא יכול ללחוץ יד לאשה, וביקש את סליחתה.

 

אולם בעיני הסוחר ואשתו - לא מצאה חן התנהגותו של ר' משה כלל וכלל. הם ראו בכך פגיעה אישית, ונפרדו ממנו בפנים זועפות.

 

כעבור רבע שעה, שב הסוחר אל ר' משה, ובשורה מרה בפיו: מאחר ופגעת ברגשותינו, הרי אני מבטל את כל שלושת העסקאות! ניסה ר' משה להסביר את עמדתו, שאינו יכול לוותר על חוקי התורה לטובת רווחי ממון. אולם כשההסברים לא הועילו, קיבל עליו ר' משה דין שמים באהבה, והעסקאות אכן בוטלו.

 

באותו מעמד נוכחו אנשים נוספים, שהיו עדים להתרחשויות האחרונות. אחד מהם - סוחר יהודי, פנה אל ר' משה באומרו, שלדעתו הפריז יתר על המידה, שהרי לצורך פרנסה אפשר להתיר, בפרט שזו נגיעה של כבוד בעלמא...

 

עוד הם מדברים, והנה התערב בשיחה גם סוחר גוי, נענה ואמר: ר' משה צודק, בשביל כסף אין מזניחים עקרונות של דת... ולא זז אותו סוחר גוי משם, עד שגמר עם רבי משה עסק גדול הנושא רווח כפליים ממה שעמד להרויח מאותו סוחר בוסטוני... (יצא אדם לפעלו עמוד צ"ה)

 

תספורת

כד. אסור בשום פנים ואופן לאיש להסתפר אצל אשה, או לאשה להסתפר אצל איש. וכן אין לאיש להסתפר אצל ספר שמספר נשים, ואין לאשה להסתפר אצל ספרית שמספרת גברים. וראוי להתריע על זה בצבור, כי הרבה נכשלים בזה מחוסר ידיעת האיסור וחומרת הענין. (אוצר דינים לאשה ולבת עמוד שעח)

 

איסור יחוד

כה. רבותינו אסרו על איש [מגיל תשע] ואשה [מגיל שלוש] להיות שניהם לבדם בבית אחד, ואפילו אם האשה רווקה וזקנה.

 

איש שאשתו נמצאת אתו יחד, מותר שתהיה באותו מקום גם אשה זרה, ואין בזה איסור יחוד [כיון שאשתו משמרתו]. וכן מותר לאב להתייחד עם בתו והאם עם בנה, אבל אין לאח להתייחד עם אחותו אלא בדרך עראי, אך בקביעות אסור. (שו"ע אה"ע סי' כב סע' א ג)

 

ויש בזה עוד פרטי דינים רבים שראוי לכל אחד ללומדם כראוי, וכדאי לעיין בזה בחוברת "להיות את", ובכל מקרה של ספק, יש לשאול מורה הוראה.

 

מדוע ברח הרבי?

הרב הצדיק רבי אלעזר זוסיא פרטיגול זצ"ל, התארח בביתו של אחד ממקורביו. יום אחד, הבחין המארח כיצד הרבי, שהיה באותה תקופה כבר זקן ותשוש כח, ממהר ויורד במדרגות בכוחותיו הדלים. שאל המארח את הרבי בבהלה: "האם קרה משהו?"

"אל דאגה, הכל בסדר ברוך ה'", השיב הרבי. "אלא שבהיותי בביתך, שמתי לב לפתע שכל אנשי הבית יצאו, ונשארתי לבד עם אשתך...!"

המארח לא יכל לעצור את השתוממותו: "רבנו, האם גם בגילו של הרבי צריכים להיות 'זהירים' בעניינים כאלו?"

"ודאי" באה תשובת הרבי, "בכוחו של היצר הרע להחזיר ימי נעורים לזקן, גבורה לחלש, וכח הראיה לסגי-נהור. עד זקנה ועד שיבה צריכים ללחום כנגדו...!" (יצא אדם לפעלו עמוד צ"ו)

 

ביקור אצל רופא

כו. מפני חומרת הדברים ואי המודעות בציבור למכשולים הקיימים בהליכה אל רופאי זמנינו, הרחוקים לגמרי ממושגי הצניעות והקדושה, ויש אשר "שבע תועבות בלבם",

 

נצטט כאן קטעים מתוך הקונטרס "הטוב שברופאים", אשר דן וחקר רבות בנושא זה, ומביא בפנינו תמונת מצב מצערת וכואבת, המלמדת אותנו על גודל הזהירות הנדרשת בנושא זה: [המעוניינים לראות את הדברים בהרחבה יותר, יעיינו בחוברת "להיות את" מסדרת החוברות "בהלכה ובאגדה", וירוו נחת במאמרים המחזקים והמעניינים מאוד].

 

הנה כיום רוב רובם של הרופאים, הן רופאי משפחה, וכל שכן רופאי נשים, הם פרוצים ביותר, ורחוקים מתורה ומצוות ומכל זיק של קדושה. וכמו שכתב בשו"ת שבט הלוי לגבי הרופאים פורקי עול "שעושים משמושים לצורך ושלא לצורך... רופאי אליל אלה חשודים על העריות ולבם גס בנשים ופירצה קוראת לגנב". ואין כל הבדל אם הוא רופא דתי או לא, שישנם רופאים הנקראים "שומרי תורה" והם רשעים גמורים בענייני צניעות. גם בספר "משמרת הטהרה" הביא משמו של החזון איש, ושכן שמע מהגאון הרב אלישיב זצ"ל על החומרה בהליכת אשה לרופא, וכל שכן בדורות האחרונים שרבו הרופאים הפרוצים, שמחשבתם אינה טרודה רק במלאכתם.

 

בעל המשנה הלכות בספרו "בית רחל" עורר בזה, וכתב שהתפרסם מחקר בעיתון באמריקה, אשר חלק גדול מהרופאים, לכל הפחות 25% והרבה יותר, מודיעים שיש להם קירוב בשר עם המטופלות, וברשעותם שלהם טוענים שאין רואים בזה שום חסרון, ואדרבה טוב הוא לכמה מהנשים. ואלו נשים כשרות, שהולכות לרופא, ומתרגלות אליו, והרופא נעשה ידיד שלה, ומתחילה באונס וסופה מי יודע, ונופלת בפח. וכמה מעשיות שמענו וגם ראינו שהרופאים החריבו בתים ומשפחות קדושות וכשרות. וזה לפני שבועיים נכנס תלמיד מתלמידי הכולל, שכמעט יצא מדעתו, שאשתו סיפרה שהיתה אצל רופא דתי, ואחר הבדיקות, חיבקהּ הרופא ונישקהּ, והיא כמעט התעלפה מפחד, וכשחזרה לביתה וסיפרה לבעלה, הלה התקשר לרופא ושאל מה זה ועל מה זה, השיב הרופא שזה טוב לאשה. והבעל צעק עליו וכו'.

 

באנציקלופדיה רפואית הלכתית כתב לגבי ביקור נשים אצל רופא: "קיימים חששות הלכתיים, כגון פריצות וזנות ממש, איסור קריבה לעריות, כשיעשה הרופא מישושים שלא לצורך וכו', ומאז ומעולם היו פגיעות במטופלות". ועיין שם במחקרים מבהילים שהעתיק לגבי רופאים ופסיכולוגים ברחבי העולם, והוסיף שפסיכולוגים, רופאי נשים ורופאי משפחה הם המועדים ביותר למעשים אלו.

 

כתב הרב ישראל גרוסמן: "ועובדה שנשאלתי על ידי רב, שאשת איש התוודתה בפניו שביקרה אצל רופא בקופת חולים ופיתה אותה לעבירה רח"ל, ופנה אלי מה לעשות". והרב יהושע נויברט, כתב: "בזמנו הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל אמר לי, כי בימיו לא ראה ולא שמע פעם אחת שאשה תלך לרופא איש, ולא רק בענייני נשים אלא גם רופא כללי, אף אחד לא העלה על דעתו דבר שכזה. וכעת אוסיף ואומר שודאי יש להתרעם על המנהג הרע הזה שנשים לא מתביישות בהיותן חושבות אם זה "חלוק לבן" הכל מותר. ויש לבער הדבר הרע הזה מקרבנו". ובספר שלחן ערוך המקוצר כתב: "הנני יכול להעיד נאמנה על אשה שהלכה לטפל אצל איש אשר עוסק ברפלקסולוגיה ובעיסוי, ועשה מעשים אשר לא יעשו". ועוד כתב: וכמה מכוער הדבר ומביא להרהורי עבירה, ומה גם בזמנינו שהפריצות נוראה, ורוב הרופאים מסתכלים וממשמשים הרבה יותר מן הצורך מפני שאינם יראי שמים, ולא עוד אלא שחלקם דורשים מן הנשים לגלות את המקומות הצנועים חינם, גם כשאפשר לבדוק מעל הבגד. והנשים מחוסר ידיעה עושות מיד כל מה שהרופא דורש ואינן חושדות שיש כאן זימה ותועבה, וכבר נגרמו מזה מכשולים רבים ועצומים. עי"ש.

 

ומה שמורגל בפי הנשים, שרופא מתנהג בעדינות יותר מן הרופאה, אדרבא, היא הנותנת, כיצד יתכן שגבר, שבדרך כלל הוא גס יותר מן הנקבה, נהפך פתאום לעדין כל כך?! אלא מכיוון שיש יצר הרע וחיבה, לכן הנגיעה עדינה יותר. והעיד שם ששמע מאחד העובדים בבית חולים המוגדר כיותר דתי בירושלים, שגילה לפניו עד כמה הרופאים והעובדים פרוצים הם, ועד כמה משתמשים במטופלות התמימות לספק תאוותיהם, ואוי שכך עלתה בימינו שבנות עם הקודש מובלות כצאן לטבח לפני חבורת פושעים זו.

 

בספר "דרך בת עמי" כתב, שכיום האשה על דבר קטן הולכת לרופא, ובזה פוגמת את כבודה... ולמגינת הלב, רובן מחשיבות אותו, באשר הוא מלומד, ומכבדתו יותר מאשר מכבדת תלמיד חכם, וכל היוצא מפיו יעשה. ומעולם לא המרה אדם פיו גם כשברור שלא צריך לעשות דברו. ובאשר הוא שטוף בזימה ותועבה, ברוב פעמים מצווה עליה להסיר בגדיה בחינם, ואין בה תעוזה לשאלו מדוע והאם נחוץ הדבר, ואפילו שיש לה רק כאב בצוואר. ומלבד הזנת עיניו הטמאות מגופה, עוד היו מכשולות לרוב, אם לא במעשה אזי בהרהור דבר רע.

 

בקונטרס "מכתבי הרבנים" הביאו שם עדויות מזעזעות: תלמידת סמינר נגשה לרופא בעקבות פצעון קטנטן בכתף, ובמקום שתידרש למתוח מעט את פתח הצוואר, נדרשה להוריד את החולצה ואת הגופיה, ומיד עשתה כמצווה עליה מרוב תמימותה. ומקרה נוסף, שפעם אחת היתה צריכה אשה להיבדק בדיקה שגרתית שאחר הלידה. באמצע הבדיקה נכנס רופא אחר ושוחח שיחת רעים עם הראשון כרבע שעה בעוד הנבדקת ממתינה בגילוי גוף לסיום הבדיקה. ועדות נוספת, מבעל שהתלווה עם אשתו לרופא משפחה עקב שיעול, הבעל התפלא על דרישת הרופא לחשוף לגמרי את גבה של אשתו, דבר שהתקשתה לעשותו לבדה והרופא סייע בידה. הבעל שאל: "מדוע כשאצלי עשו את אותה בדיקה בדיוק לא נדרשתי לפשוט את החולצה?" והרופא השיב "זו שאלה של נוחות", ופטר אותו לשלום. עדות נוספת על רופא אחראי על חדר לידה, שהתעקש לבדוק בעצמו כמה פעמים את התקדמות הלידה למרות שהיולדת הצעירה הודיעה לו כי המיילדת הראשית כבר בדקה אותה. לטענתו השיב בציניות "אני לא סומך על אף אחד".

 

בספר דרך בת עמי הביא עובדה ששמע מתלמיד, שסיפר אודות כלתו, שרצה הרופא לבדוק לה הדופק על ידי המכשיר, וציווה עליה להסיר את הבגדים העליונים. האשה שאלה: וכי בשביל בדיקה זו צריך התערטלות, הרי אפשר להכניס הכלי תחת החולצה, והוסיפה שיתן לה את המכשיר והיא תכניס אותו למקומו והוא יקשיב, וכך היה. לכן יש לומר לנשים שיזקפו ראשן ותימנענה מחשיפה מיותרת, כל שעל פי שכלה הישר היא מבינה שהדבר מיותר לחלוטין.

 

וכמה יש לזעוק על הדבר שראיתי בעיני וגם שמעתי באזני, שבמשך הלידה הרופאים מטיילים בין חדרי הלידה, ונכנסים לחדרים בלא שנתבקשו כלל, ובעוד הלידה הולכת למישרין ואין שום סכנה או צורך בנוכחות רופא, ונעמדים מול היולדת בלא מחיצה כלל רק כדי לשאול אם הכל בסדר. ומלבד שהאשה נמצאת בעת תהליך הלידה גלויה לפניו כביום היוולדה, זאת ועוד חוסר הנוחות שמרגישה באותה שעה הוא מזעזע, אלא שמרוב חולשתה אינה יכולה לטעון דבר וחצי דבר, שהרי הוא הרופא. ואף אם ישנה טענה שהדבר נצרך שהרי הדבר תחת אחריותם, הרי שיכולים לעשות כן מאחורי הוילון בנקל. וכבר שח באזני אחד מן האברכים, שבעת זו [שאשתו גלויה וכנ"ל], נכנס רופא כדי להכניס נתונים למחשב, כאילו שלא יכל לעשות כן אחרי הלידה או לפני כן, ואוי לאזניים שכך שומעות. וכל זה מדובר בבית יולדות הנקרא דתי.

 

כשבוע ימים לאחר שסיימתי לכתוב את כל הנזכר לגבי הליכה לרופאים ובפרט פרוצים, נשאלתי בעובדה הבאה: אשה נשואה שהוצרכה לעשות צילום רנטגן באגן ובגב התחתון, הלכה למכון צילום בעיר בני ברק, ובאותו יום עבד שם רופא. האשה התקשרה אלי לשאול כדת מה לעשות, היות והיא אחרי לידה וסובלת מכאבים. ביקשתי ממנה לשאול את הרופא האם עליה להסיר את בגדיה בעת הצילום, והרופא ענה שהיא חייבת, ולא עוד אלא ענה שצריכה להוריד הכל. אמרתי לה שתחזור ותשאל האם זה הכרחי, ותשובתו היתה חיובית. עניתי לה, שתבוא ביום שלמחרת לצילום, שאז עובדת רופאה. לבסוף התברר שהרופאה אכן היתה נוכחת במקום אף על פי שאינה במשמרת עבודתה, והרופאה אמרה לה שאם היא תמתין לסוף התור, היא תצלם אותה. לאחר המתנה של זמן מרובה, הרופאה ביצעה בה את הצילום כאשר האשה לבושה בביגוד מלא. וכששאלה את הרופאה כיצד עושה כן, ענתה שאין צורך להוריד בגדים כלל. וכשנשאלה הרופאה והלוא הרופא ענה שחייבים להוריד בגדים, ענתה: הוא רגיל לעשות צילומים בלי בגדים, אף שאין כל צורך בכך. עד כאן המעשה שבא לידי.

 

שוב נשאלתי מבחורה שהרופא מתעקש ודורש במפגיע שתפשוט את חולצתה לגמרי כדי לבדוק את ריאותיה, ואף לאחר שסירבה לעשות כן, הלה לא הרפה וטען שהוא רופא ועליו לבודקה. הוריתי לה לסרב בכל תוקף. עד שלבסוף הרופא הפטיר שזה לא כל כך משנה ובדק אותה מעל חולצתה!

 

עובדא נוספת ששמעתי מאחד שסיפר באזני, שאשתו הוצרכה לבדיקת מעקב הריון. וכשהלכו לבית החולים הגיע רופא. ובעת שקיים את בדיקת האולטרא-סאונד החיצונית, הניח הרופא החצוף והפרוץ את ידו על גופה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, וכל זה בפני בעלה. הבעל לא נשאר חייב והורה לו באופן מידי להסיר את ידו מעל אשתו, והרופא ההמום עשה כמצווה עליו. ישמע חכם ויוסף לקח. וכמה צדקו דבריו של הרב בעל משנה הלכות, שאם על הרופאים שבזמן חז"ל אמרו (מסכת קידושין פב ע"א), "הטוב שברופאים לגיהנום", מה נאמר על רופאי זמנינו שהם רובם ככולם מושחתים. עי"ש.

 

וידע הקורא נאמנה, שרבים ביקשו לשוחח עימי ולספר לי מקרה שהיה עמו ועם רעייתו או קרובתו, אך לא ראיתי צורך להאריך בסיפורים נוספים, שלא להלאות את הקוראים. וכמדומה שכבר יצאנו ידי חובה במה שכתבנו לעיל כדי לעורר את הלב. ובמעט שהספקתי לעורר בזה, כבר נקטו רבים במשנה זהירות. וכגון אברך ששוחחתי עמו, ושבוע לאחר מכן אשתו נזקקה לצילום ריאות (בבני ברק), והטכנאי הורה לה להסיר את כל בגדיה העליונים. ובעלה הורה לה לסרב בעקבות השיחה עמי, ומיד הרופא הסכים בפשטות לצלם אותה עם חולצתה. והאברך הודה שאם לא היה נותן לבו לדבר, אשתו היתה עושה כמצווה עליה.

 

כל שנשאר לנו הוא לקום ולצאת מהתמימות שנשתרשה בנו במשך שנים, ולתקן את הטעות הנפוצה אפילו בקרב בני תורה שמשעה שנכנסים בשער בית חולים או קופת חולים, הכל מותר כל עוד החלוק הוא לבן. ומלב כואב אבקש, שילמדו היטב את הלכות ביקור נשים אצל רופא, וה' יתברך יגדור פרצותינו, אמן.

 

הלכה למעשה

> אשה הנצרכת לטיפולים במקומות המגולים, כגון: אף, אוזן, גרון, טיפול שיניים, בדיקת דם, טיפולי עור במקום מגולה וכדומה, ממידת הצניעות עדיף מאוד ללכת לרופאה, וכן ראוי לכל אשה כשרה. אולם מן הדין מותר לה להיבדק על ידי רופא.

 

> כשנצרכת לבדיקות במקומות המכוסים, כגון: בטן, גב, שוק וכדומה, אסור לה להיבדק אצל רופא, אלא רק אצל רופאה, גם אם הדבר כרוך בתשלום או בטרחה יותר. ובפרט שלצערנו רבו הפרוצים, וקרו מקרים בלתי טהורים, שבודאי עליה להתאמץ בזה מאוד.

 

> ישנם מצבים מיוחדים שמותר לאשה להיבדק על ידי רופא, מפאת: * מומחיות - בדיקה המצריכה בקיאות ומומחיות רבה, ויש רק רופא שבקי בתחום זה ולא רופאה. * טרחה מרובה - אם יש לאשה טרחה מרובה להגיע לרופאה, כגון שעליה לנסוע לעיר אחרת. או בבדיקה נחוצה מאוד, ובבדיקת רופאה, יהיה עליה להמתין זמן מרובה. ובכל זה, יש לשקול היטב היטב, האם אמת הדבר שהטרחה מרובה, ועד כמה הבדיקה נחוצה לה. וטוב לשאול חכם ולא לסמוך על שיקול דעתה לבד, שמא יתערבו בדבר שיקולים שאינם נכונים. * הוצאה כספית מרובה - אם הדבר כרוך בהוצאה גדולה, מותר לה להיבדק אצל רופא. והוצאה מרובה נמדדת לפי מצבו הכספי של האדם. ובכל אופן, אשרי האיש המוציא הוצאות מרובות וטורח טרחה רבה שאשתו תלך לרופאה דווקא.

 

> הדבר ברור, שכל ההיתר להיבדק אצל רופא, הוא דווקא כששייך לומר שהרופא טרוד ואינו מכוון להנאתו כשנוגע בה. אבל כשמדובר בסוג בדיקות שעל פי רוב הרופא יכוון גם להנאתו, וכגון בדיקת שדים או עיסוי רפואי, שהדעת נוטה שיש לו בזה הנאה, וניכר שהוא נוהג בפריצות וחיבה. אין שום היתר להיבדק על ידו.

 

ליווי - באופן שמותר ללכת לרופא, לא תלך האשה לבדה אלא בליווי חברתה או בעלה. וכל שכן בחורה רווקה שתלך עם ליווי.

 

יש לציין שאחרי שנעשו מעשים חמורים על ידי רופאי נשים, יצא חוק מטעם משרד הבריאות, וחקוק על שלטים במרפאות הציבוריות, שכל הבא לרופא, רשאי להכניס אתו לחדר אדם נוסף כפי רצונו. ולכן יש לאשה לנצל חוק זה כאשר נכנסת לרופא. החוק, על פי זכויות האדם 1996 (ספר החוקים 1591, כג' אייר תשנ"ו) קובע, שאי שמירה על צנעת הפרט מהווה עבירה פלילית. וחובה על המטפל לשמור על כבודו ופרטיותו של המטופל בעיקר בתחום רפואת הנשים, כולל סגירת וילונות והסתרת הנבדקת בזמן הבדיקה, ומניעת אי נוחות בחשיפה ממושכת וכדומה. ומצוה רבה לפרסם חוק זה ככל היותר ולנצלו.

 

> ההיתר ללכת לרופא [באופנים הנ"ל] שייך אך ורק למטרות רפואיות הכרחיות, כגון כאב או חולי. ולכן:

* מיחוש בעלמא, שיכולה להסתדר גם בלי לגשת לרופא, אין היתר להיבדק אצל רופא.

* בדיקות בתקופת ההריון, אם אינן הכרחיות, אין לעשותן אצל רופא. כתב מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו טהרת הבית (ב רכא): "ודע שאף שהסכימו האחרונים לדברי הש"ך, שהטעם שנהגו הרופאים למשש הדופק מפני שטרוד בעבודתו... אולם פשוט, שזהו דווקא במקום כאב וחולי ובמקום שאין שם אשה רופאה הבקיאה בדבר, ובדלית ברירה התירו וכו'. אבל כשאין הדבר נחוץ כל כך אלא מיחוש שאפשר להתגבר עליו, אין להקל בזה כלל, ובודאי שעל ידי כך היא מורידה מעליה מסווה הבושה ומעטה הצניעות וכו'. לפיכך נשים בהריון ההולכות להיבדק פעם בפעם בתקופת הריונן אצל רופא גבר להווכח בהתפתחות העובר, מנהג מכוער הוא ואין רוח חכמים נוחה מהן. והרי יוכלו להיבדק אצל רופאות ואפילו בשכר, ולא יבדקו אצל רופא גבר ואפילו בחינם, ומצוה לפרסם הדברים ולהשפיע על בנות ישראל להימנע מכך".

* כל שכן אשה בריאה, הנצרכת לבדיקה רפואית בגלל סיבות צדדיות, כמו להתקבל לעבודה או למטרת פיצויים, שאין שום היתר להיבדק אצל רופא.

* נגיעת רופא באשה לצורך לימודי רפואה, אסורה בהחלט. ולכן מה שמצוי כיום שרופא מתמחה מתלווה לרופא מומחה כדי ללמוד את רזי המקצוע, אין לו שום היתר לגעת או להסתכל באופנים האסורים. ועליה לדרוש שהרופא יכנס לבדו. ועל פי חוק, הדבר חייב להתבצע לפי בקשת החולה.

 

> בחירת הרופא - כשיש היתר ללכת לרופא, ישנה עדיפות שתבחר רופא גוי ולא יהודי. ואם כבר הולכת לרופא יהודי, עליה לבחור ברופא ירא שמים, או על כל פנים ברופא שאינו מוחזק בפריצות וחשוד בעבירות.

 

> הנהגה צנועה אצל הרופא - כשיש היתר ללכת לרופא, אם הוצרכה לגלות את גופה, עליה ליזהר שלא לגלות יותר מן הצורך ההכרחי. לשם כך, תלבש מראש בגד המאפשר גילוי מינימלי. [ישנם מקומות בארצות הברית שהתקינו חלוקים מיוחדים לבדיקות נשים, עם רוכסן בכמה מקומות, ועל ידי כך ניתן לגלות רק את הנחוץ לבדיקה. והלוואי שיעתיקו זאת גם לכאן (וכפי המעשה בגמרא ב"אבא אומנא", המובא בהמשך). אך עד אז... כל אשה תדאג לעצמה...].

* אם צריכה לגלות כמה מקומות, תגלה כל מקום בפני עצמו ולא הכל בפעם אחת.

* חשוב מאוד שכל אשה תפעיל שכל ישר ושיקול דעת נכון, ולא תישמע בתמימות לכל הוראותיו של הרופא, כפי שראינו לעיל, שפעמים רבות הרופא דורש מהאשה לגלות את גופה, בשעה שניתן לחסוך זאת, כגון בצילומי רנטגן או בבדיקת דופק. * כמובן, שתקפיד מאוד על כל כללי הצניעות, הן בלבוש והן בהנהגה. כגון שתלך בשעות הביקור שמצויים שם בני אדם, תיזהר מאיסור יחוד, תימנע מכל שיחה מיותרת ומכל שמץ של קירבה אישית, ולא תשמע לעצות שהרופא מייעץ הנוגדות את תורתנו הקדושה.

* מצוי שיש בחדר ההמתנה עיתונים המלאים כפירה ומינות, עליה להיזהר מאוד מאוד שלא לקרוא בהם. (דיני רופא מתוך הספר "גן נעול" על הלכות צניעות. קונטרס "הטוב שברופאים" מקורות שם)

 

> ילדה, כאשר היא מתחילה להיראות כגדולה, כגון בגיל תשע, יש להקפיד לקחתה לרופאה. וילד מגיל תשע, יש להקפיד לקחתו לרופא. (נשים בהלכה)

 

> דבר מצוי הוא, ומעשים בכל יום, שאשה שהגיעה שעתה ללדת, ונמצאת תחת השגחה במחלקת יולדות, מידי פעם נצרכת לעבור בדיקת "פתיחה". ויש לדעת שכאשר ההריון תקין ואין חשש מיוחד, אזי לא רק רופא יכול לבצע בדיקה פשוטה זו אלא אף המיילדות הנמצאות שם. ולכן על היולדת או בעלה לדרוש שמיילדת תעשה בדיקה זו, ובפרט בעת הזו שצריכה רחמי שמים מרובים.

 

ואל ישעו לדברי הבל של הרופאים שעליהן לבצע את הבדיקה הלזו, וכמובא לעיל עדות על רופא שניגש לבדוק את האשה, וכשהודיעו לו שהיא כבר נבדקה, ענה שהוא לא סומך על אף אחד. וחס ושלום להאמין לדברי הבל שכאלו, ויש לעמוד על המשמר שהאשה תבדק על ידי מיילדת בלבד. והנסיון מורה שאם הבעל מתעקש על כך, ידו תהיה על העליונה. אך כל זה אמור כשאין שום חשש או סיבוך, שאם אכן יש חשש מסויים, יש להתיר בדיקת רופא. ועובדה הובאה לידיעתי, על אשה שהתאשפזה במחלקת נשים הנמצאת בקומה עליונה, והיה שם רופא אחראי. וכשנצרכה לבדיקה פנימית, התעקש בעלה שהדבר ייעשה על ידי רופאה בלבד. וצוות המחלקה התנגד, ושכעת המשמרת של הרופא וכו' וכו' טענות ממינים שונים. ולבסוף כשראו שהבעל מתעקש, הזמינו רופאה מהקומה הראשונה והיא ביצעה את הבדיקה.

 

הרופא שקיבל פריסת שלום יומית מן השמים

מספרים חז"ל: מעשה ב''אבא אומנא'', שהיה מקבל בכל יום פריסת שלום מן השמים על ידי בת קול שהיתה יוצאת מן השמים ומכריזה ואומרת: "שלום עליך, אבא אומנא!". בזכות מה זכה לכך? רופא היה אבא אומנא, והיה מקיז דם למטופליו לצורך בריאותם. כמובן, הגיעו אליו גברים ונשים, וכדי שלא תיווצר תערובת, הוא דאג להסדיר עבורם חדרי קבלת קהל נפרדים. בנוסף לכך, כאשר היתה מגיעה אליו אשה, היה נוהג בצניעות רבה. הוא הכין חלוק מיוחד, המכסה את הגוף כולו, ותפורה בו קרן שדרכה הוא ביצע את ההקזה, מבלי לחשוף את הגוף כלל! זהירות מיוחדת זו זיכתה אותו בדרישת שלום יומיומית מן השמים! (מסכת תענית כא ע"ב)

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form