דיני יולדת

דיני יולדת

 

"אשה כי תזריע וילדה זכר" - רבי לוי אמר: בנוהג שבעולם - הפקיד אדם אצל חברו ארנק של כסף בחשאי, והלך חברו והחזיר לו מטבעות של זהב בפרהסיה - אינו מחזיק לו טובה?! כך הקדוש ברוך הוא: מפקידים לו הבריות טיפה של לבנונית [זרע] בחשאי, והקב"ה מחזיר להם נפשות משובחות ומושלמות בפרהסיא, ואין זה שבח?! (ויקרא רבה יד)

 

 

זירוז לידה

א. אשה שהגיע תאריך לידתה [ע"פ הנקבע במרפאה], ועדיין אין לה צירים, לא תסכים בשום אופן שיעשו לה זירוז לידה, או ניתוח קיסרי, שרבותינו החמירו מאוד על הוצאת הולד קודם הזמן שנקבע משמים. ורק אם יש חס ושלום חשש סכנה לאשה או לעובר, תקבל את הזירוז. ועדיף לעשות שאלת חכם שמבין היטב בעניינים אלו. (רא)

 

לידה בשבת

ב. דיני היולדת בשבת, או אשה שנכנסה לחודש התשיעי וחוששת שתצטרך ללדת בשבת - פרטיהן ודיניהן מבוארים בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק ב'. [ניתן להשיג בטלפונים הרשומים בתחילת החוברת].

 

צירי לידה

ג. אשה מעוברת שאחזוה צירי לידה, כל עוד שלא ראתה דם, הרי היא מותרת לבעלה, ורשאי לאחוז בה ולסייע בידה. ואם פסקו הצירים לאחר מכן, מותרים בתשמיש. (קצט)

 

ירידת מים

ד. גם אם היתה לה ירידת מים, כל שלא היה מעורב בהם דם, הרי היא מותרת לבעלה. אבל אם היה מעורב במים אפילו טיפת דם, הרי היא אסורה. ואם היא מסופקת אם היה מעורב במים דם, הרי היא מותרת. (ר)

 

בדיקה פנימית

ה. נבדקה בדיקה פנימית, ונמצא דם על המכשיר או על יד הרופאה, אסורה. (כמבואר לעיל פרק א הלכה יד)

 

וכאן המקום לייעץ לאשה בחודש התשיעי להריונה, שלא תעשה בדיקה פנימית שלא לצורך גדול, כי בחודש זה הרחם מתחיל להיפתח, ומצוי מאוד שהאשה תראה דם בבדיקה זו, ובכך תיאסר על בעלה.

 

נוכחות הבעל בחדר לידה

ו. מותר לבעל להיות נוכח בחדר לידה עם אשתו, כדי לחזק את רוחה. ואולם בשעת הלידה ממש, יצא מהחדר או יהפוך פניו לצד אחר. (עד)

 

דין היולדת

ז. היולדת, בין ראתה דם בין לא ראתה, בין ילדה ולד חי בין ילדה ולד שאינו חי - הרי היא נאסרת על בעלה מן התורה, ובגמר הדימום תפסוק בטהרה, תספור שבעה נקיים, ותטבול במקוה.

 

אם ילדה זכר - הרי היא נאסרת מינימום שבעה ימים [ואם כן יוצא שיכולה לטבול מיד בסיום השבעה נקיים]. ואם ילדה נקבה - הרי היא נאסרת מינימום ארבעה עשר יום. [ולכן לא תטבול עד שיעברו לפחות ארבעה עשר יום מהלידה, דהיינו בליל חמשה עשר]. (קצז)

 

הפילה

ח. אם הפילה עובר זכר, דינה כיולדת זכר, שיכולה לטבול מיד בסיום תהליך הטהרה כדין. ואם הפילה נקבה, דינה כיולדת נקבה, שיכולה לטבול רק אם עברו ארבעה עשר יום. אבל אם הפילה בחודשים הראשונים, ולא ניכר עוברה אם הוא זכר או נקבה, מחמירה מחמת הספק כדין יולדת נקבה. (קצח)

 

ט. אשה שהפילה לפני שמלאו לה ארבעים יום מתחילת ההריון, אינה אסורה מדין יולדת, כיון שאין צורת הולד נגמרת עד מלֹאת ארבעים יום. אולם מפני שאי אפשר שלא יצא ממנה דם בפתיחת הרחם, הרי היא נאסרת, ותהליך טהרתה ככל אשה שראתה דם, [מבלי להמתין שיעברו לפחות 14 יום]. (קצט)

 

ניתוח קיסרי

י. אשה שילדה בניתוח קיסרי, וארע ולא יצא דם דרך המקור כלל, הרי היא מותרת לבעלה. אבל אם יצא דם דרך המקור, אסורה, ותהליך טהרתה ככל אשה נדה. [ועל כל פנים אין לאשה זו דיני דם טוהר שיתבארו להלן]. (ר)

 

יולדת הרואה כתמי דם

יא. יולדת הרוצה להתחיל בתהליך הטהרה, וחוששת שמא תראה כתמי דם גם לאחר שפסק הדימום ועשתה הפסק בטהרה, יש לייעץ לה שתלבש בגד תחתון צבעוני גם בימי השבעה נקיים, כדי שאם יהיו לה כתמים, לא יאסרו אותה (כמבואר בפרק א הלכה י'), וכן תעשה רק את הבדיקות ההכרחיות, דהיינו: הפסק טהרה, בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי, וכך תוכל לזרז את תהליך טהרתה לבעלה. (ע"ה עז)

 

ארבעים ושמונים יום

יב. יש משפחות שנהגו שלא תטבול היולדת עד לאחר שיעברו ארבעים יום מלידת זכר, ושמונים יום מלידת נקבה, ויש ליידע את אותן נשים שמנהג זה הוא טעות ושיבוש מיסודו, ומקורו הוא מהקראים הכופרים שסילפו את דברי תורתנו הקדושה, ומצוה רבה לבטל את מנהגן הרע, ולהודיע להן את דבר ה', שיכולה היולדת לטבול אחר שבוע מלידת זכר, ואחר שבועיים מלידת נקבה, לאחר שפסקה בטהרה וספרה שבעה ימים נקיים. (קצז)

 

דם טוהר

יג. לאחר שנטהרה היולדת לבעלה, הקילה עליה התורה שאפילו תראה דם עד ארבעים יום ללידת זכר, או עד שמונים יום ללידת נקבה, הרי היא טהורה, ודם זה הוא הנקרא 'דם טוהר'. ואולם בימי הגאונים גזרו חז"ל ואסרו גם דם טוהר, שכל שראתה דם בימים אלו, הרי היא אסורה על בעלה כראיית דם נדה. ותקנו כן, כדי שלא יבואו הנשים לכלל טעות בין ראיית דם הצריכה את תהליך הטהרה לראיית דם שאינה צריכה. וגזרה זו פשטה בכל תפוצות ישראל, וכל הפורץ גדר, עונשו חמור מאוד. ומכל מקום הקילו חכמים בימים אלו בכמה דינים מסוימים כדלהלן:

 

* יולדת שטבלה ונטהרה לבעלה, ולאחר מכן ראתה דם והיא עדיין בתוך ארבעים יום לזכר או שמונים יום לנקבה - אף על פי שצריכה לעשות את תהליך הטהרה [לפסוק בטהרה, לספור שבעה נקיים, ולטבול במקוה] כגזירת הגאונים, מכל מקום יכולה להקל שלא להמתין ארבעה ימים קודם שפוסקת בטהרה, נמצא שאפילו שמשה עם בעלה בלילה, ואח"כ ראתה דם והפסיק הדם באותו יום, יכולה לעשות הפסק בטהרה בסוף יום זה קודם השקיעה, ולהתחיל לספור שבעה נקיים. ואולם בני אשכנז מחמירים בזה להמתין חמשה ימים ככל אשה נדה. ואמנם אם ראתה כתם בימים אלו, אף לבני אשכנז אינה צריכה להמתין חמשה ימים. והנכון שבכל אופן תקנח עצמה במים כמבואר בפרק ב הלכה כז. ואף בנות אשכנז יכולות להקל בזה, מחמת שזה דם טוהר. (טה"ב כז. ת"ה קמ)

 

* אם שכחה לבדוק בכל ימי השבעה נקיים, ובדקה רק ביום אחד בלבד [מלבד בדיקת הפסק טהרה], עלתה לה ספירת ימי הנקיים וטובלת וטהורה היא. [ואע"פ שבכל אשה נדה אין אנו מקילים בזה, מכל מקום בדם טוהר שאין איסורו מן התורה, הקלו חכמים שמועילה לה ספירת השבעה נקיים]. (ע"ה עז)

 

* כאשר היא טובלת בתוך ימים אלו [אחר שנטהרה כבר פעם אחת], אינה מברכת על הטבילה. (קצח)

 

הערה: אשה שיש לה שאלת רב לגבי כתם וכדומה, והיא בתוך "ימי טוהר", תציין זאת בדבריה לרב, כי פעמים ישנן הקלות מסוימות נוספות בימים אלו, שהיא אינה יודעת עליהן.

 

 

פלא התפתחות העובר

 

 

"אֵין צוּר כֵּאלֹהֵינו" - אין צייר כאלוקינו, שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים (ברכות י.)

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form