פרטי ודיני הטבילה

 

אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים! שנאמר: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל - ה'" - מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל!

(משנה סוף מסכת יומא)

טהרת המשפחה - פרטי ודיני הטבילה
 

השלב השלישי לטהרתה

א. אחר שבדקה האשה בדיקת 'הפסק בטהרה', וספרה 'שבעה ימים נקיים' שבהם בדקה עצמה מכל חשש של דם שהוא, הגיע השלב השלישי לטהרתה, והוא הטבילה במקוה טהרה, שנאמר (ויקרא טו כח) וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וכבר בארנו, שכל שלא עשתה אחד משלושת שלבי הטהרה, אסורה עדיין לבעלה.

זמן הטבילה

ב. זמן הטבילה הוא בתום היום השביעי לספירת השבעה נקיים, דהיינו ליל שמיני אחר צאת הכוכבים, ולא תטבול מבעוד יום. (קעה)

* יום הטבילה יוצא תמיד באותו יום בשבוע, שבו עשתה האשה 'הפסק בטהרה'. למשל:

הפסק בטהרה ביום ראשון [קודם השקיעה]  טבילה ביום ראשון הבא [לאחר צאת הכוכבים].

הפסק בטהרה ביום שבת קודש [קודם השקיעה] - טבילה במוצאי שבת הבא [לאחר צאת הכוכבים].

ג. אשה שאינה יכולה לטבול בליל היום השמיני, או שיש לה צורך כלשהו לטבול דוקא ביום ולא בלילה, כגון שגרה במקום שאינו מיושב כל כך וחוששת לחזור בלילה לבדה או שבניה גדולים וחוששת שירגישו בה, תתייעץ עם מורה הוראה.

בריכת שחיה

ד. אין האשה נטהרת לבעלה אלא דוקא כשטובלת במקוה טהרה, אבל אם טבלה באמבטיה או בבריכה מלאה מים, עדיין היא אסורה לבעלה כבתחילה. (ה"ע קמב)

טבילה בים

ה. בימינו שמצויים מקוואות טהרה בכל מקום עם בלניות מוסמכות, אין להתיר לטבול בים או בנהר בשום פנים ואופן. ואם קרה ובני הזוג צריכים לנסוע לחו"ל למקום שאין בו מקוה טהרה כשר, יתייעצו עם מורה הוראה. (קנא. ע"ה נג)

רוצה לחיות כיהודי...

מספר הרב אריה קפלן זצ"ל, סיפור מאלף שסיפר לו חברו, אודות פגישה חשאית שהיתה לו עם משפחה יהודית צעירה באחת מערי רוסיה:

בעבר הייתי מבקר ברוסיה פעמים רבות, שם נפגשתי מספר פעמים עם משפחה יהודית צעירה. שוחחנו בינינו על הבעיות העומדות בפני הקהילה היהודית שם. במשך הזמן זכיתי באמונו של ראש המשפחה, גבר גבוה וחסון בשם יעקב. כאשר התכוננתי לעזוב את המקום, פנה אלי יעקב ואמר לי: "חכה, יש לי דבר מעניין, שאני רוצה להראות לך".

הוא ניגש עמי לארון, באופן אינסטינקטיבי הסתכל לצדדים, לוודא שעיניים בלתי רצויות אינן עוקבות אחרינו. לאחר שהשתכנע שאין חשש, פתח את הארון, הזיז הצידה קופסאות אחדות, ובזהירות הרים דלת מוסווית. מתחת לקרשי הרצפה הייתה מערכת מדרגות, שהובילה לבריכה קטנה. "זהו המקווה של העיר!" - הכריז בגאוה, יותר מארבעים משפחות משתמשות בו".

יעקב תיאר לי את הסכנות שהיו כרוכות בבניית המקוה הזה: "שום מבנה דתי לא היה יכול להיבנות בלי אישור ממשלתי מיוחד, ובנייה בלי אישור היא סיבה לעונשים כבדים ביותר. חוץ מזה: הבית הוא רכוש ממשלתי, ולו הייתי נתפס, הייתי צפוי לתקופת מאסר ממושכת בגלל "השחתת פני הבית". לכן כל עבודתי היתה צריכה להיעשות בסודיות מוחלטת. אפילו מחברי הטובים ביותר הסתרתי והעלמתי את הנעשה. יום יום חתרתי תחת הבית רק מעט, והוצאתי כמות קטנה של עפר, כדי שיהיה אפשר לפזר את העפר המוצא בלי לעורר חשד. קניתי כמויות קטנות של מלט "בשביל תיקונים קטנים" - כפי שהסברתי בחנות, עד שצברתי כמות מספקת לבניית המקווה. בתחבולות דומות הייתי צריך להשתמש כדי להשיג צינורות בשביל מערכת המים. כמו כן היה צורך כמובן למלא אחר הדרישות הקפדניות של ההלכה היהודית, שהוא דבר קשה לכשעצמו בכל מקוה, כל שכן בתנאים שכאלו. כל עוד לא הושלם המקוה, לא העזתי לספר אודותיו לאיש. רק לאחר שנשלמה הבניה, התחלתי לשתף בסוד את חברי הקרובים ביותר. בהדרגה, אחד אחד, הוזמנו עוד משפחות להשתמש במקוה הנסתר. רובן לא האמינו תחילה במה שהוצע להן, אבל הן באו בכל זאת. במהרה הפך ה"מפעל הסודי ביותר" שלי למקוה של הקהילה היהודית בעיר".

כשנה לאחר פגישה זו, הצליחו סוף סוף יעקב ובני משפחתו לעלות לארץ ישראל. כל ילדיו נשארו יהודים שומרי תורה ומצוות, אף על פי שנולדו וחונכו ברוסיה. כאשר שאלתיו, מדוע לקח על עצמו את כל ההוצאות והסכנות הכרוכות בבניית מקוה, הסביר יעקב: "בלי מקוה לא יכולתי לחיות כיהודי". ("מימי גן עדן"- בהקדמה)

הצנעת הטבילה

ו. האשה צריכה לעשות כל מאמץ להצניע ולהסתיר את דבר טבילתה מכל בני אדם. ומכל מקום לצורך גדול, כגון שמפחדת לחזור בלילה לבדה מהמקוה, ורוצה שחברתה תלווה אותה, אין לחשוש מכך שחברתה יודעת. (טה"ג קפח. ת"ה מא)

ההולכת למקוה ונשאלת מחברתה להיכן היא הולכת, יכולה לשנות בדיבורה, כדי שלא ידעו על טבילתה. ועדיף שתשיב תשובה מתחמקת שאינה ממש שקר, כגון שתאמר, אני רוצה ללכת לקניות בסופר, או יש לי תור למרפאת שיניים, [ויש לה תור בזמן אחר]. (ע"ה נה)

דחיית הטבילה

ז. בהגיע זמן הטבילה, מצוה על האשה להזדרז ולהכין עצמה לטבילה, ולא תדחה את טבילתה אפילו לילה אחד, וזהו יסוד גדול מאוד בשלום בית. ואם דוחה את טבילתה במטרה לצער את בעלה חס ושלום, איסור חמור הוא, ועונשה קשה עד מאוד, כמובא בזוהר הקדוש. ואפילו אם היה איזה ויכוח ביניהם, עליהם להתפייס ללא דיחוי כלל, כדי שתטבול ותהיה ראויה בזמנה לקיום מצות עונה או פריה ורביה. (קעג. משנ"ב רמ נד)

ח. אם באו ההורים לבקר בבית בני הזוג בליל הטבילה, אע"פ שיש להסתיר מהם את הטבילה עד כמה שאפשר, מכל מקום לא ידחו את הטבילה ליום אחר מפני כך. ובפרט אם לא קיימו עדיין מצות פריה ורביה. (שבט הלוי. טה"ג קצ)

ט. כשנראה לבני הזוג שיש צורך גדול מאוד לדחות את הטבילה, עליהם לשאול חכם כיצד לנהוג. (קעג)

"כלֵיל כניסתה לחופה..."

אחד היסודות החשובים בשלום בית, הוא טבילה בזמן. השל"ה הקדוש אומר, כי הנשים הזוכות להביא ילדים עם נשמות קדושות - הן אלה הנשים הטובלות דוקא בזמן!  ומסופר על אשה אחת, שמבין כל ילדיה היה לה בן אחד, שהתבלט במיוחד במידותיו האציליות, בטוהר מעשיו, ובגדלותו בתורה. פעם שאלה אותה שכנתה: "בזכות מה זכית לבן כזה?" והיא השיבה: "פעם הלכתי למקוה, והבלנית הודיעה לכל הנשים, כי עקב תקלה המים במקווה קרים. כל הנשים חזרו הביתה, חוץ ממני. טבלתי במים קרים, כדי לא לדחות את ליל הטבילה. מאותה טבילה נולד לי הבן הזה".

אחת הסיבות לזלזול בנושא הטבילה בזמן - שהאשה לא מחשיבה אותו מספיק. אם היא מכניסה את הטבילה כעיסוק שוטף בסדר יומה, באומרה למשל: "אנקה את הבית, אלך לטבול, אשטוף את הכלים", הרי שהענין מאבד מערכו! אשה שלא טובלת בזמן בגלל עייפות, עיסוקים רבים, סידורים "דחופים" וכדומה - הרי זו פגיעה חמורה כלפי הבעל, המסר שהוא מקבל: "האורחים יותר חשובים", "הנקיון יותר חשוב ממך" או "אני יותר מידי עייפה מכדי לבוא לקראתך". מה גם שאשה כזו עלולה חלילה להכשיל את בעלה באיסורים חמורים. יש נשים הטוענות "בעלי מסכים שאדחה!" על כך אמר הרב וולבה זצ"ל: "או שהוא משקר [כי בתוך תוכו הוא רוצה שתלך] או שמשהו לא בסדר [כי במצב תקין לא יתכן שזה יקרה]"...

חז"ל אמרו, כי יום הטבילה הרי הוא "כליל כניסתה לחופה" - מה עושה האשה ביום חופתה? היא מנקה את הדירה? הולכת לקניות? לא! היא מתפללת, נותנת צדקה, ומתכוננת פיזית ונפשית למאורע. כך צריך להיות לפחות חלק מהיום בליל הטבילה [ומה טוב ומה נעים להכין גם איזו ארוחה טובה, לפרוס מפה נאה על השולחן, ולהשרות אוירה חגיגית], ואז ניתן יהיה לחוש יותר את היופי המיוחד בלילה גדול זה.    (הדרכה לטהרה)

אין בעלה בעיר

י. אשה שבעלה לא נמצא בעיר בליל טבילתה, המנהג הוא שאינה טובלת עד שיבוא בעלה, [מפני חשש רוח טומאה]. ומכל מקום אם הוכרחה לטבול עכשיו [כגון שיודעת שביום שבעלה יבוא, לא יתאפשר לה לטבול], או שמשערת שיש סיכוי כלשהו שבעלה יגיע לבית לפני הזמן המשוער [כגון שהוא במילואים] - תטבול, וכשהולכת לישון, תפרוס עליה בגד של בעלה. (ה"ע רכ)

בעל אבל או חולה

יא. אם הבעל אבל שאסור בתשמיש, או חולה שאינו יכול לשמש, בכל זאת תטבול האשה, כדי שתוכל לנהוג עימו בשאר קריבות. (טה"ג רעו)

יום הכיפורים, תשעה באב, אשה אבלה

יב. אשה שחלה טבילתה בליל יום הכיפורים או בליל תשעה באב, לא תטבול אלא במוצאי הצום, הואיל וימים אלו אסורים בתשמיש המטה. [ובליל תשעה באב שחל בשבת שאז נדחה הצום ליום ראשון, מותר לה לטבול בליל שבת ולשמש]. והוא הדין באשה שחלה טבילתה בתוך שבעת ימי אבלותה על אחד מקרוביה, שאינה טובלת, הואיל ואסורה בתשמיש, ותטבול רק לאחר השבעה. (ע"ה נה)

ההכנות לטבילה

ישוב הדעת

יג. יש להקפיד שההכנות תעשינה בישוב הדעת ובמתינות, ולכן קודם ההכנות תסיר כל דבר המטריד אותה כטיפול בילדים וניתוק הטלפון וכדומה.

 

שלוש הכנות

יד. על האשה להתכונן קודם הטבילה בשלוש הכנות כפי שיבוארו להלן בהרחבה, ואלו הן:

א. עיון ובדיקת הגוף מדברים החוצצים.

ב. שטיפת הגוף במים חמים.

ג. חפיפה וסירוק השיער שלא יהיו בו קשרים וסיבוכים. (טה"ג רלז)

F עיון ובדיקה

טו. בעת הטבילה צריך שכל גופה ושערותיה של האשה ללא יוצא מן הכלל יהיו בתוך המים, ללא הפרדה בין הגוף למים, שאם לא כן הטבילה פסולה. על כן כל דבר שהוא הדוק לגופה או לשערותיה וגורם שהמים לא יגיעו לשם, הרי זה 'חציצה', דהיינו 'הפרדה' בין גופה למים, ופוסל את הטבילה. (טה"ג קעב)

חציצה היא דווקא בדברים שדרך בני אדם להקפיד בהם שלא יהיו על הגוף, כמו לכלוך דבוק. ואף דברים שאין דרך בני אדם להקפיד עליהם, אך אשה זו מקפידה בהם שלא יהיו על גופה - הרי הם חוצצים. אלא שכבר נהגו בנות ישראל הכשרות להסיר כל דבר שעל הגוף, אפילו אם אינו הדוק ואינן מקפידות עליו, כמו תכשיטים או איפור, שאדרבה חפצות בהן. (טה"ג ה, כט, קכ)

 

מדין תורה צריכה האשה לפני הטבילה לעיין ולבדוק היטב [בראיה או במישוש] את כל גופה ושערותיה שאין דבר חוצץ בינם למים. [ולהלן יבוארו בפרטות מהם הדברים החוצצים]. (קנח)

טז. כדי לא להיכשל בחציצה, נהגו בנות ישראל שלא להתעסק ביום הטבילה בדברים חוצצים שקשה להסירם, ולכן האשה לא תלוש בצק ביום הטבילה [אך אם טבילתה חלה בערב שבת, ודרכה ללוש לכבוד שבת, יש להקל לה ללוש], וכן לא תאכל בשר או עוף אפילו טחון ביום הטבילה, מפני שמאכלים אלו נדבקים ביותר בין השינים, אבל דגים או שומן או מרק שהתבשל בו בשר, מותר. וטוב שלא תאכל גם משאר מאכלים הנדבקים בשיניים, כמו פירות הדר, תירס, פופקורן וכיוצא. ומכל מקום בסעודות שבת, יום טוב, חול המועד, ראש חודש, פורים וכיוצא, שיש מצוה באכילת בשר, וכן בכל סעודת מצוה, מותר לה לאכול בשר, רק שתזהר קודם הטבילה לנקות היטב בין השיניים. (קע. טה"ג קכה. חזו"ע חנוכה רנז)

המתארחת ביום טבילתה אצל קרובי משפחה, ויודעת שאם תמנע מלאכול בשר ירגישו שהוא יום טבילתה, רשאית לאכול, אך תקפיד לנקות שיניה היטב. (טה"ג קכז)

F שטיפה

יז. המנהג הוא שקודם הטבילה רוחצת האשה את כל גופה, ובעיקר תקפיד לרחוץ את 'בית הקמטים' שבגופה, כגון: בית השחי, תחת הדדים, טבור, קמטים בבעלת בשר, בין הרגליים, בין אצבעות הרגליים, וכדומה. וכן תרחץ את 'בית הסתרים' שבגופה, כגון: נחירי האף, נקבי האוזניים, תוך הפה, בין השיניים, בית הערוה, ושאר המקומות שיש בהם נקבים בגופה. כי אע"פ שאין המים צריכים להכנס לתוך הנקבים פנימה, מכל מקום צריכים הנקבים להיות נקיים, שאילו היו נותנים בהם מים, ראויים היו המים להכנס, ולא היה דבר חוצץ בהם. (טה"ג רלז, קמד)

יח. טוב שתבדוק את עצמה קודם הטבילה, אם היא צריכה להתפנות, ומכל מקום גם אם לא בדקה את עצמה, עלתה לה הטבילה. (טה"ג קמו)

F חפיפה וסירוק

יט. תיקנו חז"ל שהאשה תחפוף את שערותיה במים חמים ולא במים קרים, כיון שהמים הקרים מסבכים את השיער. ובעוד ששערותיה לחות, תסרקם במסרק יפה יפה, כדי שלא יהיו שערותיה דבוקות או קשורות זו בזו. (טה"ג רלז)

טוב להשתמש בשמפו המחליק את השיער, וגורם שהסירוק יהיה קל ללא קשרים. ומותר להשתמש ב'מרכך שיער', ואפילו שמשאיר ברק בשערות, אין זה חוצץ, [כיון שאין בו ממשות, וגם היא חפצה בזה]. (טה"ג רמא. קלז)

 

מקום ההכנות לטבילה

כ. כל ההכנות הללו [עיון ובדיקה, שטיפה, וחפיפה], צריכות להיות סמוך לטבילה ממש. ולא תתעסק בדברים אחרים בין ההכנות לטבילה, שמא תסיח את דעתה ותיגע בדברים החוצצים לטבילה. ולכן הטוב ביותר שתעשה את ההכנות בחדרים המיוחדים לכך במקוואות, ומיד כשתסיים את הכנותיה, תטבול במקוה. (קסג)

כא. אשה שחוששת שאם תעשה את ההכנות במקוה, לא תוכל לעשותן בנחת ובמתינות כראוי [וכמו כלה חדשה שעדיין אינה מורגלת בזה], עדיף שתעשה את ההכנות בביתה בנחת, ולאחר מכן תזהר שלא להתעסק בדברים החוצצים, וכן שלא יהיו קשרים בשערותיה, ותצא מיד לטבול במקוה. ואולם מכיון שצריך שההכנות תהיינה בסמוך לטבילה, תחזור ותבדוק שוב את גופה ושערותיה קודם הטבילה. וטוב שגם תחזור ותסרק את שערותיה קודם הטבילה. (קסג)

 

זמן ההכנות לטבילה

כב. ראוי שתתחיל האשה את ההכנות מבעוד יום, כדי לעשותן במתינות, ותמשיך בהן עד הלילה [צאת הכוכבים], ותטבול מיד בלילה. (טה"ג רמו)

אשה שאינה יכולה להתחיל את החפיפה מבעוד יום, שחוששת שילדיה ירגישו וכל כיוצא בזה, רשאית להתחיל את ההכנות בלילה, ובלבד שתעשם בנחת ובמתינות כראוי [כשעה אחת]. (טה"ג רמח, רמט)

אשה שאין באפשרותה לעשות את ההכנות לטבילה לקראת הערב אלא מבעוד היום גדול, כגון בשעות הצהריים, רשאית לעשות כן, אולם תזהר קודם הטבילה לבדוק שוב את גופה ושערותיה מדברים החוצצים. (קסג)

טבילה בליל שבת

כג. אשה שחלה טבילתה בליל שבת, תעשה את כל הכנותיה לטבילה מבעוד יום סמוך לכניסת השבת, ואחר כך תדליק נרות שבת ותלך לטבול. ומכל מקום אם אינה יכולה לעשות את הכנותיה סמוך לכניסת השבת, רשאית לעשותן בצהרי יום השישי או בבוקר. ותקפיד לחזור ולהתבונן שוב בגופה ובשערותיה סמוך לטבילה, ותשמור בינתיים מכל דבר חוצץ. (קסד. טה"ג רמט)

כד. אשה שמחמת הטירדה להכנות הטבילה, חוששת שלא יתאפשר לה להדליק נרות שבת בזמן, תאמר לבעלה שבשבת זו יברך הוא על הנרות וידליקם במקומה. ואולם תזהר לסיים את כל ההכנות לא יאוחר מרבע שעה לפני השקיעה, כדי שלא תכשל בחשש חילול שבת חס ושלום. וכמו כן, אשה שגרה במרחק מהמקוה, ורוצה לנסוע למקוה ברכב קודם השבת ולחזור רגלי בליל שבת, תאמר לבעלה שידליק את נרות השבת. ותזהר לרדת מהרכב כרבע שעה לפני השקיעה. (טה"ג רמט)

כה. חז"ל אסרו להתרחץ במים חמים או פושרים בשבת, אבל ב'בין השמשות' [פרק הזמן שמהשקיעה עד צאת הכוכבים] התירו. אשר על כן, אשה שחלה טבילתה בליל שבת, והמים במקוה חמים או פושרים, תטבול בזמן 'בין השמשות'. ואם אין באפשרותה לטבול ב'בין השמשות', יכולה לטבול בלילה אף במים חמים, ולא תדחה את טבילתה. (מחזור ויטרי, האורה, הפרדס, חכם צבי, עבודת הגרשוני, סדרי טהרה, חסד לאברהם, מהר"א גוטמאכר, ועוד. טה"ג רנא, רסא)

כו. הטובלת בליל שבת, תזהר שלא תסרק את שערותיה אחר הטבילה, ולא תסחט את שערותיה, אלא תנגב את גופה ושערותיה בנחת. (טה"ג רעט. שו"ע או"ח סימן שג סעיף כז)

 

טבילה במוצאי שבת

כז. אשה שחלה טבילתה במוצאי שבת, מכיון שאינה יכולה לעשות את ההכנות לטבילה בשבת, תדחה ותעשה את ההכנות לאחר צאת השבת. ומנהג בנות אשכנז בזה להקדים את ההכנות ליום שישי, וחוזרת וחופפת וסורקת מעט במוצאי שבת סמוך לטבילה. (טה"ג רמו)

כח. אם דחתה את טבילתה מכל סיבה שהיא מיום חול לליל שבת או למוצאי שבת, רשאית לטבול בהם ללא חשש. (באר היטב, עולת שבת, ערוך השלחן, מהר"א גוטמאכר, אבן השוהם, שבט הלוי. טה"ג רנג)

טבילה במוצאי שבת שחל ביום טוב

כט. אשה שחלה טבילתה במוצאי שבת שהוא יום טוב, כיון שאי אפשר לחפוף ולהתרחץ במים חמים מבעוד יום שהוא שבת, תעשה את כל הכנותיה בערב שבת. וכן אם חל ראש השנה בימי חמישי ושישי וחלה טבילתה בליל שבת, תעשה הכנותיה ביום רביעי ערב ראש השנה, ותשמור שלא יהיו קשרים בשערותיה, ולא תתעסק בדברים הנדבקים בידיים, בכל הזמן שמהחפיפה ועד הטבילה. ואם קשה לה להזהר כל כך, כגון שצריכה להאכיל את ילדיה הקטנים, תקפיד לרחוץ את ידיה בכל פעם, שלא תשאר בהם חציצה. וקודם הטבילה תרחץ את בית הקמטים במים חמים, ותעיין ותבדוק היטב שאין עליה שום חציצה. ותנקה היטב בין שיניה שלא ישארו שם שיורי מאכל או בשר שאכלה ביום טוב. [ויכולה גם לצחצח את שיניה במברשת ומשחה. (שרידי אש, יבי"א ח"ד או"ח סימן כז-ל)] (טה"ג רמט)

* מותר לרחוץ את כל הגוף ביום טוב במים שהוחמו באמצעות דוּד שמש בלבד, ואולם היתר זה רק ברחיצה בבית, אבל בבית המרחץ אסור. והאשכנזים מחמירים שלא לרחוץ את כל הגוף במים חמים כלל אף בבית. (חזו"ע יום טוב עמוד מא)

החסירה אחת מן ההכנות לטבילה

ל. בכל מקוה טהרה, יש בלנית ששואלת קודם הטבילה, אם אכן התכוננה האשה כדין בשלושת ההכנות הנ"ל [עיון, שטיפה וחפיפה], וכמעט לא מצוי שהאשה תשכח מלעשות הכנות אלו כראוי, ולכן כתבנו את ההלכות הקשורות לזה להלן באותיות קטנות:

לא חפפה - אשה ששכחה ולא חפפה את שערותיה במים קודם הטבילה, אפילו שעיינה בשערותיה קודם הטבילה ולא היו שערותיה קשורות כלל, וגם אחר הטבילה סרקה את שערותיה ולא היתה אפילו שערה אחת קשורה, אין טבילתה מועילה וצריכה לחזור ולטבול שנית עם ברכה. (קסא. טה"ג ער)

לא סרקה - אשה שחפפה את שערותיה במים, אך לא סרקה במסרק קודם הטבילה אלא הפרידה את השערות בידיה בעודן לחות קודם הטבילה, וטבלה והלכה לביתה, אינה צריכה לחזור ולטבול, אך אם היא נמצאת עדיין במקום, תסרוק את שערותיה במסרק, ותחזור ותטבול שוב בלי ברכה. [מלבד בטבילה בליל שבת או יו"ט, שאז אסור להסתרק במסרק מפני שזהו חילול שבת]. (קסב. טה"ג רסו)

לא עיינה ובדקה - אשה שחפפה את שערותיה במים, ורחצה את גופה, אך לא עיינה ובדקה את גופה קודם הטבילה, לא הועילה לה הטבילה וצריכה לחזור ולטבול שנית עם ברכה. (קסא. טה"ג ער)

לא בדקה 'בית הקמטים' ו'בית הסתרים' - אשה שחפפה את שערותיה במים ובדקה את גופה, אך לא שטפה ועיינה בבית הקמטים ובבית הסתרים, ולאחר הטבילה בדקה ולא מצאה בהם דבר חוצץ, הועילה לה הטבילה בדיעבד. אך אם מצאה בהם דבר חוצץ, צריכה לחזור ולטבול, מחשש שמא היה עליה הדבר החוצץ בשעת הטבילה. (טה"ג קמד, ער)

לא בדקה בית הסתרים - במקרה הנ"ל, אם לא בדקה את בית הסתרים גם לאחר הטבילה, ולאחר שהתעסקה בדברים חוצצים, מצאה דבר חוצץ, כגון שאכלה בשר ומצאה לאחר מכן שאריות בשר בין השיניים, אינה צריכה לחזור ולטבול, כיון שתולים שהחציצה מהמאכל שלאחר הטבילה. והטעם שאנו מקילים בזה בבית הסתרים בלבד, כיון שהם מקומות שאין צריך שיבואו בהם מים ממש, ודי שיהיו ראויים לביאת מים, לכך לא החמירו בהם חכמים כל כך. (טה"ג קמד, ערב)

התעסקה בינתיים בדברים החוצצים - אשה שעשתה את כל ההכנות, ולאחר מכן התעסקה בדברים או תבשילים החוצצים, ולא עיינה באותם מקומות שוב קודם הטבילה, אפילו אם בדקה מיד לאחר הטבילה ולא מצאה שום דבר חוצץ, תטבול שנית אך לא תברך. (טה"ג רעג)

 

דיני חציצה בטבילה

לא. להלן המקומות בגוף שיש לעיין בהם ולבדקם קודם הטבילה מפני חשש חציצה. [וכתבנו אותם בסדר הזה, מהראש ועד הרגליים. וכדאי שהאשה תעבור ותעיין בגופה על פי סדר זה, כך שלא תשכח שום פרט]:

הערה למתחילים: גם כאן נצבעו והודגשו ההלכות המצויות בדרך כלל. אולם במקרים ספציפיים יותר [שיער צבוע, ריסים מלאכותיים, שיניים תותבות וכדומה] - יש לעיין בפרטי ההלכה השייכים.

 

שערות - כפי שבארנו לעיל, קודם הטבילה תחפוף את ראשה, ותזהר שלא יהיו שערותיה קשורות זו בזו. ותסיר את כל הסיכות והגומיות מראשה. (קלו)

אשה שיש לה נשירה, תקפיד לסרוק היטב היטב ולהוציא את כל השערות שנשרו ונשארו בין שערותיה. ואם בכל זאת נשארו לה שערות [בראשה, אך לא על גופה], אין זה חוצץ.

קילופי עור [קשקשים] - תשתדל להסירם כל שביכולתה, והשאר אינם חוצצים. ואם יש לה פטריה בעור הראש, תשאל חכם. (טה"ג פב. ת"ה קמט)

במקרה שיש כינים דבוקים בשיער, תשתמש בתכשירים להסרת כינים ובמסרק סמיך, ואם בכל זאת נשארו כינים, אינם חוצצים. (טה"ג פא)

שיער צבוע - אשה הצובעת שערותיה לנוי, אין בזה חציצה. (טה"ג כח)

גבות - אשה שנוהגת לסדר את גבות עיניה לנוי, צריכה שיהיו גבותיה מסודרות בטבילה. ואם שכחה לסדר וטבלה, מועילה לה הטבילה, והוא הדין בשפם וכדומה. (טה"ג כה)

עיניים - תדיח היטב את עיניה מפני הלכלוך המצטבר שם. [ואם נמצא שם לכלוך אחר הטבילה, תשאל מורה הוראה]. (טה"ג כה)

עדשות מגע - אם הן קבועות בעיניים ואינה מוציאה אותן אפילו בשינה או ברחיצה, אינן חוצצות. אבל אם דרכה להסירן, צריכה להסירן קודם הטבילה. [אם שכחה להסירן וטבלה, צריכה לחזור ולטבול בלי ברכה. ואם כבר שימשה עם בעלה, אינה צריכה לחזור ולטבול]. (קמ. טה"ג כו)

תכשיטים - נהגו בנות ישראל להסיר מגופן את כל התכשיטים [שרשראות, עגילים, טבעות, צמידים ועוד], אף שאינם מהודקים לגוף. [אם שכחה להסירם אינם חוצצים. אבל אם היו מהודקים לגוף ממש, באופן שאין המים נכנסים תחתיהם, וגם דרכה להסירן מידי פעם, כגון בשעה שלשה את הבצק, הרי הם חוצצים. ואם אין דרכה להסירן, אינם חוצצים]. (טה"ג קיב)

איפור - המנהג להסיר כל איפור שהוא, כגון אודם בשפתיים וצללית בעיניים. [אם טעתה וטבלה כשהיא מאופרת והאיפור היה בשלמותו, אינה צריכה לחזור ולטבול. ואם לא היה שלם - תשאל רב כיצד לנהוג]. (קמא. טה"ג כט)

איפור קבוע - טוב שלא תעשה האשה איפור קבוע, שלדעת הרבה פוסקים יש בזה איסור מן התורה. ומכל מקום אשה שעשתה איפור קבוע, אינו חוצץ. (טה"ג כט)

ריסים מלאכותיים - אם הם שלמים אינם חוצצים, אך אם החלו השערות ליפול והדרך להסירם, הרי הם חוצצים וצריכה להסירם קודם הטבילה. (קמא)

אוזניים - תשתדל לנקותם היטב ככל האפשר, ואם נשאר לכלוך בעומק חלל האוזניים, אינו חוצץ. (קמא)

תנקה היטב את החורים שבתנוך האוזן שבהם משחילים את העגילים, מפני שלעיתים מצטברים שם זיעה ולכלוך. (קמב)

אשה שיש לה כאבי אוזניים, וצריכה להקפיד שלא יכנסו שם מים, ועל פי הוראת רופא, צריכה לתת צמר גפן עם שמן או שעוה מיוחדת בעומק האוזניים, תקפיד שהצמר גפן או השעוה לא יֵראו מבחוץ, ואז אין זה חוצץ. ובאשה שעצות אלו אינן מועילות לה, יש להתייעץ עם רופא מומחה, ואחר כך לשאול  מורה הוראה. (קמא)

שיניים - תנקה את שיניה היטב במברשת ובקיסמים לבל ישאר שום לכלוך או שאריות מאכל שהם. ולאחר שניקתה בין שיניה, תזהר שלא לאכול כלום, אבל רשאית לשתות. ואם טבלה ומצאה חציצה [כגון עצם] בין שיניה, תשאל מורה הוראה. (טה"ג קכח, קכא)

שן המתנדנדת וכואבת, אף על פי שבדעתה להוציאה, אינה חוצצת. (טה"ג קכט, קכד)

שיניים תותבות - שן תותבת הקבועה בפה, ואינה יכולה להסירה כלל, או שאינה קבועה ממש אך אין דרך להסירה כלל - אינה חוצצת. אבל אם יש דרך להסירה מידי פעם לרחצה ולנקותה, כמו שהדרך כן בשיניים תותבות, צריכה להסירה קודם טבילה. [ואם שכחה להסירה, טוב שתחזור ותטבול בלי ברכה, אך אם שמשה עם בעלה, לא תחזור לטבול]. (טה"ג קלב, קלג)

סתימה המהודקת בתוך השן ויכולה לאכול עליה, ואי אפשר להוציאה אלא על ידי רופאה, אפילו שאינה קבועה אלא לימים אחדים, אינה חוצצת. וכן כתר בשיניים, אפילו אם נעשה באופן זמני, אינו חוצץ. (טה"ג קלז, קלט, קמג)

גשר הקבוע שאי אפשר להוציאו אלא על ידי רופאה אינו חוצץ, אך תזהר לנקות היטב בין שיניה לגשר. וגשר שאינו קבוע, צריכה להוציאו קודם הטבילה. (טה"ג קמג)

צפרניים - צריך לנקות היטב את הצפרניים מהלכלוך שבהן. ותגזוז את הצפרניים העודפות על הבשר. [אם בטעות שכחה לגוזזן וטבלה, אינן חוצצות. ומכל מקום לבני אשכנז כל עוד שלא שמשה עם בעלה, תחזור ותטבול שנית בלי ברכה. ובצפרני הרגליים ששכחה ולא גזזה, גם לבני אשכנז אינה צריכה לחזור ולטבול, כיון שאין מקפידים בזה כל כך]. (ה"ע קסד)

נשים המגדלות צפרניהן וצובעות אותן לנוי [לָק], נכון ללמדן את חשיבות גזיזת הצפרניים קודם הטבילה, שכך הוא מנהג בנות ישראל הכשרות משנים קדמוניות. ומכל מקום אם אינה רוצה לגוזזן, אין למנעה חס ושלום מלטבול, רק שתקפיד לנקות היטב היטב תחת הצפרניים. וכמו כן יש לשים לב שאם נמחק מעט מהצבע שעל הציפורן, הרי זה חוצץ כיון שדרך הנשים להקפיד שלא ללכת בצבע שאינו מושלם, ולכן עליה להסיר את הצבע או לצבוע שוב את הציפורן. (ה"ע קסו)

צפרניים מלאכותיות המודבקות, כשהן שלימות אינן חוצצות, אולם אם נפגמו בחלקן - הריהן חוצצות. אך הנכון לשכנען להסירן בכל אופן. (שבילי הטהרה פא)

קילופי עור קטנים המצויים בסמוך לצפרניים, נכון להסירם עד כמה שאפשר. אך אם קשה להסירם, או שטבילתה חלה בליל שבת ושכחה להסירם קודם השבת, יכולה לטבול כך. (קנו)

אשה אבלה, אסור לה לגזוז את צפרניה תוך שלושים יום לאבלות. ואם הגיע זמן טבילתה בימים אלו, תבקש מחברתה שתגזוז לה את צפרניה. ואם לא נוח לה שחברתה תגזוז לה, תגזוז בעצמה. (טה"ג קא)

כתמים על הידיים - אשה שמרחה על ידיה חינה, או שהתלכלכו ידיה בפחם, יוד, דיו של עט, או שחתכה רימונים והשחירו ידיה, תשתדל ככל יכולתה להוציא את הכתם [על ידי אצטון, מיץ לימון או מעט אקונומיקה וכדומה]. אולם אם בכל זאת נשאר כתם - אינו חוצץ, כיון שאין כאן ממשות אלא מראה בלבד. אבל אם התלכלכו ידיה מדבר שיש בו ממשות, כגון דיו של סופרי סת"ם או דם יבש או צבע, סיד וכדומה, הרי זה חוצץ. (ה"ע קסז, קסח. טה"ג כח)

יבלת - יבלת אינה חוצצת, אף אם עומדת להסירה בימים הקרובים. (טה"ג פ)

אגזמה. יובש. - תסיר את קילופי העור ככל האפשר, והשאר אינו חוצץ. (טה"ג פ)

שיזוף - קילופי עור בגוף מחמת שיזוף, אינם חוצצים. (טה"ג פב)

שריטה - דם שנסרך, דהיינו שהתחיל להתייבש ולהיות דביק עד שבנגיעה בו הוא נמשך כחוט, הרי זה חוצץ וצריכה להסירו, וכל שכן כשהתייבש הדם לגמרי, שצריכה להסירו. ואם בהסרתו יפתח הפצע, תשטוף היטב את מקום השריטה במים חמים כדי שיתרכך ותטבול. (טה"ג לד, לה)

אם נצרר הדם תחת העור ונראה ככתם כהה, אין זו חציצה. (קנג)

מוגלה - אם המוגלה בתוך הפצע ולא יצאה לחוץ, אינה חוצצת. ואם יצאה לחוץ, כשהיא לחה [תוך 72 שעות] אינה חוצצת, אבל כשהיא יבשה - חוצצת ויש להסירה. וטוב שתשטוף היטב היטב במים חמים, כדי שיתרכך המקום. (טה"ג לד. קנג)

פלסטר ותחבושת - הדרך להחליפם תדיר, והרי זה חוצץ וצריך להסירם. (קנד. טה"ג לז)

גבס - אשה שיש לה שבר והניחו לה גבס לזמן ממושך, מותר לה לטבול עם הגבס. ואם יש דבר חוצץ על הגבס, תסירהו. ואם לא הסירה, עלתה לה הטבילה. ואם הצטבר לכלוך תחת הגבס ואי אפשר להוציאו, רשאית לטבול כך. ובכל אופן אם נשארו ימים ספורים להסרת הגבס, טוב שהבעל יתגבר וימתין עד שיסירוהו, אך אם יש חשש שיכשל בעברה ח"ו, לא תמתין כלל אלא תטבול מיד בזמן. (טה"ג סא, סג)

תפרים - עברה ניתוח ויש לה תפרים, כל שיש צער להסירם, אינם חוצצים. (טה"ג סה)

קוץ - נתחב קוץ בבשר והוא בולט חוץ לבשר או שהוא שווה למקום הבשר, הרי הוא חוצץ וצריך להסירו, אבל אם הוא שקוע תוך הבשר, אינו חוצץ. (קנו. טה"ג סג)

שיער בית השחי ובית הערוה - נשים הרגילות להסיר את שיער בית השחי ובית הערוה, צריכות להסירו קודם הטבילה. [ואשה ששכחה ולא הסירה אבל חפפה ורחצה היטב מחמת הזיעה, אינה צריכה לחזור ולטבול]. (קלז. ה"ע קפז)

מנהג בנות ספרד להסיר את שיער בית הערוה, והוא מנהג קדום. ואם בכל זאת ישנה איזו סיבה לאשה שלא להסירו והבעל מתנגד, ישאלו חכם. (נעימות נצח עמוד קסד)

טבעת ברחם - טבעת ברחם לתקופה מסוימת, אינה חוצצת. (ה"ע קפג)

רגליים - עור קשה בכף הרגל, אם רגילה מידי פעם להסירו, נכון שתסירו קודם הטבילה. [אך אם שכחה להסירו, אינה צריכה לחזור ולטבול]. (טה"ג פ)

שיער הרגליים, אינו חוצץ. והנוהגת להסירו, תסירו קודם הטבילה, ותעשה כן בעדינות שלא תשרוט את עצמה. ואם שכחה להסירו, אינו חוצץ כלל. והמשתמשת בשעוה להסרת השיער, תבדוק היטב שלא נשארו שאריות מהשעוה דבוקות על הרגליים, שהשעוה בודאי חוצצת לטבילה. (קמ. טה"ג כה)

 

 

הטבילה

מקום הברכה

לב. חז"ל אסרו לברך, ואפילו להרהר בדברי תורה בבית מרחץ של מים חמים, (גמרא ברכות דף כד עמוד ב). ומכיון שבמקוואות בימינו, יש מים חמים, לכן לא תברך האשה על הטבילה בחדר המקוה, אלא תברך בחדר הסמוך למקוה, ותפשוט מיד את חלוקה ותטבול בלי שום הפסק או דיבור כלל.

וכן פסקו רבותינו הראשונים, הרשב"א, המאירי, רבנו מנוח, רבנו מאיר המעילי בספר המאורות, אוהל מועד ועוד, וכן דעת מרן השלחן ערוך, שאם המקוואות של מים חמים אסור לברך שם, וכל מה שהותר לברך בתוך המים וכתב הרמ"א שכן נוהגים, זה מדובר במקוואות של זמנם שהיו המים קרים. וכן פסקו רבים מרבותינו האחרונים, ומהם: פרי חדש, יעב"ץ, מאמר מרדכי, מהר"י עייאש, מגן אברהם, אליה רבה, פרי מגדים, רבנו זלמן, הלבוש, כסא אליהו, נהר שלום, יד אהרון, פתחי תשובה, זכר יהוסף, מגן גיבורים, תהלה לדוד, מהרש"ם, תורת חיים סופר, בית שלמה, עצי הלבנון, חתם סופר, מהר"ם שיק, שו"ת שערי צדק, עמק הלכה, כף החיים, מסגרת השלחן, ועוד. (טה"ג רב, רכג, רלז. ה"ע רטו)

הברכה

לג. כשעומדת בחלוקה וראשה מכוסה, תברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֶינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה". ותפשוט חלוקה ותטבול. (שלחן ערוך יו"ד סימן ר)

כן פסקו הגאונים, הרי"ף, הרמב"ם, רבנו תם, ר' יצחק אבן גיאת, אור זרוע, המקצועות, רבנו חננאל, הראב"ד, הראבי"ה, הרוקח, הרא"ש, המנהיג, רבנו שמשון, הרמב"ן, רבנו דוד בונפיד, הר"ן ועוד. וכן דעת הש"ך, הכנסת הגדולה, פרי תואר, שמלה חדשה, כרתי ופלתי, ערך השלחן, פרי מגדים, זבחי צדק ועוד. (טה"ג רב)

בנות אשכנז

רוב בנות אשכנז נוהגות לברך בתוך המקוה עצמו לאחר הטבילה. וטוב שיטבלו לאחר הברכה שוב. (חוט השני עמוד שכז)

טבילה מספק

לד. אשה שהיתה צריכה לעשות מספק את שלושת שלבי הטהרה [הפסק טהרה, בדיקות שבעה נקיים וטבילה], כגון שראתה מראה שיש בו ספק אם הוא טהור או לא, הרי היא טובלת בלא ברכה. (קעט)

אופן הטבילה

לה. לא תטבול כשהיא עומדת בקומה זקופה או כשהיא כפופה מדי, כיון שבצורה זו יש חשש שיהיו מקומות בגופה שלא יגיעו שם המים, לכן תתכופף מעט בצורה שאבריה יהיו רפויים, ותרחיק מעט את ידיה מגופה, וכן תרחיק מעט את רגליה זו מזו שלא תהיינה צמודות אלא מפושׂקות מעט כמו בשעת הליכתה. (טה"ג קסה)

* לא תפתח ולא תעצום את עיניה בחוזקה, אלא תעצום עיניה ברפיון. [ואם עצמה את עיניה בחוזקה, תטבול שוב. ואם אינה יכולה לחזור ולטבול, יש להקל לה בדיעבד]. (קפ)

* אינה צריכה לפתוח את פיה שיכנסו בו מים, ואמנם תזהר גם שלא תסגור את פיה בחוזקה, שאם תעשה כן לא יבואו המים על שפתיה, ולכן תשיק שפתיה זו לזו בצורה בינונית. ואם סגרה את שפתיה בחוזקה, צריכה לחזור ולטבול. (קפ)

* לא תהדק את שיניה בחוזקה, [ואם הדקה בחוזקה, עלתה לה הטבילה בדיעבד]. (לט)

* לא תסגור את ידיה בחוזקה עד שאין המים יכולים להכנס בכף ידה. ואם עשתה כן, צריכה לחזור ולטבול. (קפ)

* תזהר שלא תכנסנה שערות לפיה בטבילה. ואם נכנסה אפילו שערה אחת לתוך פיה, הטבילה פסולה, כיון שאותה שערה לא באה במגע עם המים. (קנא)

* תקפיד שבטבילה כל גופה ושערותיה יהיו בתוך המים, ואם שערה אחת היתה חוץ למים, הטבילה פסולה בהחלט, וצריכה לחזור ולטבול. ולכן לא תטבול עד שתשגיח עליה הבלנית ותפקח שהכל נעשה כדין, וכנהוג בכל המקוואות. (טה"ג קעב)

מספר הטבילות

לו. מן הדין די בטבילה אחת, והרי היא מותרת לבעלה. אולם מנהג בנות ישראל לטבול שלוש טבילות. ויש שטובלות שבע טבילות, אך אין זה מן הדין. (קפא)

אחר הטבילה

לז. אחר הטבילה לא טוב שתפגע לראשונה בבעלי חיים טמאים כמו חתול או כלב וכיוצא, ולכן נהגו שהבלנית מושיטה לטובלת את ידה בצאתה מן המים, ואז אפילו אם תראה בדרך לביתה בעלי חיים טמאים, אין בכך כלום. (טה"ג קצ)

'טבלתי'

לח. אין הבעל רשאי לגעת באשתו עד שתאמר לו: 'טבלתי', או שתעשה מעשה המוכיח שהיא טבלה [כגון שבאה ושוכבת לצידו]. (קכ)

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב


תגובות