האם אפשר לצפות מכל אדם לחכות שבועיים?

אש בנעורת

שאלה:

לאחרונה התחלתי להתקרב לתורה. למדתי אודות מצות "טהרת המשפחה", ויש לי נכונות לשומרה כראוי. אולם דבר אחד מטריד אותי: אני אדם סוער מטבעי, ומסופק מאוד אם אצליח לעמוד בפני פיתוי ונסיון כה גדול, במשך תקופה של כמעט שבועיים בחודש. האומנם אפשר לצפות זאת מכל אדם [גם מאחד סוער כמוני]?

תשובה:

קודם כל, שאלתך אכן במקומה. חכמינו ז"ל התייחסו אף הם לשאלה זו בכובד ראש. בגמרא (מסכת סנהדרין דף לז ע"א) מסופר שנוכרי אחד נכנס אל רב כהנא וטען לפניו: אני לא מאמין שהיהודים שומרים על מצות טהרת המשפחה! את דבריו נימק בטענה: "אש בנעורת - ואינה מהבהבת?!", כלומר: קח ערימה של נעורת - שביבי פשתן, זרוק בה ניצוץ אש קטן - האם יתכן שהערימה לא תתלקח?! כך לא יתכן, טען אותו גוי, שאדם יצליח לרסן את יצרו בעניינים אלו, שבהם התאווה "מתלקחת" כל כך בקלות!

ומהי באמת התשובה לשאלה קשה זו? האם יוכל האדם לעמוד בפיתוי כה קשה? על כך נענה - בסיפור:

בלונדון התכנסה קבוצת סטודנטים יהודים לשמוע שיעורי תורה מפיו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל. סטודנטים אלו היו בחלקם הגדול יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, אשר נמשכו לשיעוריו המרתקים של הרב, והתפעלו מגאונותו העצומה, מידיעותיו הרחבות ומחכמתו העמוקה. כל שיעור - היה חויה.

באחד השיעורים למדו הסטודנטים במסכת "קידושין" והגיעו לענין "אשת יפת תואר". הסבר הענין בקצרה: חייל שראה במלחמה אשה יפת תואר [גויה!] וחשק בה, מותר לו לשבותה, ולהביאה לביתו. שם יניח אותה להתאבל חודש ימים על עברה [מתוך תקוה שבינתיים ישקוט יצרו, והיא תתגנה בעיניו באבלה], ואם עדיין ירצה בה - יכול לגיירה ולשאת אותה לאשה!

הגמרא מציינת שהתורה לא היתה מתירה מעשה שכזה - לשאת אשה גויה - לולא שעת החימום וההתלהטות של סערת הקרב, שאז קשה לאדם לשלוט ביצריו. וכלשון הגמרא: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע".

כאן התלהטו הרוחות, והסטודנטים יצאו לסערת קרב: "הידד! אם התורה מתחשבת ביצר הרע, ומוכנה לבוא לקראתו ולוותר לו ויתורים - לי יש 'יצר הרע' להינשא לחברתי הגויה", כך קרא אחד הסטודנטים.

"ולי - יש 'יצר הרע' לא לשמור טהרת המשפחה", הריע השני. ולי - לדבר אחר, קרא השלישי, והמהומה רבתה.

נשא הרב את ידו ואמר: "סלחו לי, סבור הייתי שזהו שיעור בפני סטודנטים אינטלקטואלים..."

הסערה שככה, הסטודנטים נבוכו, והגאון המשיך ואמר: "טיעונים כאלו הייתי מוכן לשמוע מפי אנשים פשוטים ושטחיים. אבל אתם הלוא אנשים משכילים וחושבים, היאך לא תבחינו כי כתוב כאן ההיפך הגמור - דוקא כאן נצטווינו שלא להכנע ליצר הרע בשום אופן ובשום תנאי!"

"הכיצד?!" תמהו הסטודנטים, "והרי בפרוש נאמר כאן..."

"אבאר את דברי", אמר הרב, "הקב"ה נתן לנו תורה הכוללת בתוכה מכלול של מצוות, הדורשות מאיתנו ריסון והתאפקות בכל שטחי החיים: אכילה [מה כשר ומה טרף], ביגוד [לא ללבוש שעטנז, צניעות], חיי המשפחה [טהרת המשפחה], התעסוקה [שביתה ממלאכה בשבת], הרווחים [לא להלוות בריבית], ועוד ועוד.

אדם המתבונן במצוות אלו יכול לומר לעצמו: הכל טוב ויפה, הכל רצוי וכדאי. אולם לפעמים נקלע האדם למצוקה, לפעמים עומד הוא בנסיון שהוא אינו יכול להתגבר עליו - על מצב כזה בודאי לא דיברה התורה, לכך לא התכוונה...!

אולם בא ענין זה של "אשת יפת תואר" וטופח על פנינו: הנה איסור נישואין עם גויה הוא מהאיסורים החמורים בתורה, ובכל זאת אמרה לנו התורה: דעו שבסיטואציה מיוחדת ומסוימת יתלהט היצר עד כדי כך, שיקשה לעמוד בדחף, ולפיכך ניתן במקרה מיוחד זה, ההיתר - לגייר את האשה אפילו שלא מרצונה, ולשאת אותה לאשה.

בורא העולם, יוצר האדם, היודע בדיוק את כוחות הנפש של האדם, ידע שרק בסיטואציה אחת ויחידה אכן לא יוכל האדם להתגבר על יצרו, ולכן מראש הוא התיר זאת. ודווקא מהיתר זה אנו נוכחים לדעת שכל מצוה וכל "הגבלה" שכתובה בתורה - מותאמת לחלוטין לכוחות הנפש שלנו, ואנו אכן יכולים וחייבים לעמוד בה בכל תנאי ובכל מצב, שאם לא כן בורא עולם לא היה דורש זאת מאיתנו!".

התפעלו הסטודנטים, והודו על טעותם ושטחיות הבנתם!

ואכן דורות דורות שלמים [אשר בודאי ביניהם היו אנשים תוססים וסוערים], הוכיחו והעידו כי הדבר אפשרי. וכפי תאורם הנפלא של רבותינו (מדרש תנחומא, תשא ב):

"סוגה בשושנים" - אלו המצוות שנמשלו לשושנים. כיצד? היה מתאוה לראות את עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו, שהוא שמח עם אשתו. מה עשה? הוציא ממון הרבה, הציע חופתו, בא להיזקק עימה - אמרה לו: "כשושנה אדומה ראיתי [מראה אדום של דם]", מיד פירש הימנה! מי הפרישו ממנה? איזה נחש עקצו? איזה עקרב הזיקו? איזה גדר ביניהם? אלא דברי תורה שכתבה (ויקרא יח יט): 'ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב'!".

נשים לב במה מדובר פה - חתן בליל חופתו, בשיא סערת רגשותיו, לאחר תקופה ארוכה של ציפייה והכנה, והנה הוא כבר קרוב קרוב למילוי תשוקתו - וברגע האחרון ממש הדבר נאסר עליו, ובכל זאת - יש בו את כוחות הנפש הדרושים להתגבר על תאוותו, מכח ציווי התורה.

זה אפשרי! אלא מה? בתנאי אחד!

התאונה הקטלנית

נהג אחד פגע למוות במכוניתו בהולך רגל, והועמד למשפט. השופט הקריא את האשמה: לא עצר במעבר חצייה, וכתוצאה מכך נהרג הולך רגל. האם יש לך טענה להגנתך? אכן כן, מיהר הנהג להגן על עצמו, יש לי טענה מוצדקת לחלוטין: כבוד השופט, לא יכולתי לעצור את המכונית! היא נסעה במהירות של 180 קמ"ש, הלוא תודה שגם אתה לא היית יכול לעצור במהירות כזו...!

את הסוף כל אחד ודאי מנחש: במקום שנתיים מאסר, קיבל מיודענו הנהג הטיפש חמש שנות מאסר ושלילת רשיון לצמיתות...

והנמשל: בורא עולם ציוה אותנו להימנע מחיי אישות בתקופות מסוימות, וכדי שנוכל לעמוד בכך, קבלנו הנחיות מפורשות איך להתנהג בימים שבהם האשה אסורה. הנחיות אלו [- "דיני הרחקות", להלן בשער ההלכה פרק ה] נועדו לגדור אותנו מפני מצב של היסחפות והתלקחות יצרים. אם אדם אינו מציית להוראות, ולאחר מכן טוען שלא יכל לבלום את עצמו, הרי טענתו לא יותר מוצדקת מאותו נהג שלא יכל לבלום את מכוניתו הדוהרת...

איחולינו לך, שואל יקר, שתגלה את ה"גבר" שבך, את כח ההתגברות והריסון הקיימים בך, ובעזרת ה' תגיע למצב שאין יצריך שולטים עליך, אלא אתה הוא השולט על יצריך, בגבורה ובגבריות אמיתית.

"אשתו נידה עמו בבית - רצה משמש עימה, רצה אינו משמש, וכי אדם רואהו, וכי אדם יודע בו שיאמר לו כלום? הא אינו מתיירא אלא ממי שפקד על הטבילה! והרי זו מצוה שישראל נזהרים בה, ומביאה אותם לחיי העולם הבא!"