האם מותר לשים פח אשפה בבית הכנסת, או שאסור מטעם בזיון? הרב יצחק שלטי

האם מותר לשים פח אשפה בבית הכנסת, או שאסור מטעם בזיון?

הרב יצחק שלטי

ובמסקנת ההלכה מתבאר, שמן הדין מותר ליתן פח אשפה קטן, המיועד לניירות בלבד (ולא לשאריות מאכל ומשקה ושאר דברי טינוף), בבית הכנסת. וג' טעמים בדבר: א. שנחשב לצורך בית הכנסת, שלא יטנף. ב. שיש בזה משום כבוד הבריות (ודעת רוב הפוסקים שקדושת בית הכנסת מדרבנן, ובמקום כבוד הבריות לא גזרו). ג. שאין זה נתפס בעיני הציבור כבזיון. אולם אם יודעים הגבאים שעל ידי זה יבואו ליתן שם דברי טינוף, ואין בידם לתקן דבר זה, יש לאסור מכל וכל להכניס פח אשפה לבית הכנסת.

והנה, אין נידוננו לענין פח העשוי ליתן בו דברי טינוף, ושאריות מאכל וכדו', שבזה יש לאסור מכל וכל, ויש גם להתריע על כך בשער בת רבים. ופעמים רבות גם יוצא ממנו ריח רע האוסר על הציבור להתפלל, וכאשר נתבאר בס"ד בספרי "סדר המחנות" באורך, ע"ש. ונידון זה רק לענין פח לניירות והדומה לזה.

ובדבר זה צדדים לכאן ולכאן, דאף שבפשטות נראה לאסור, ע"פ מה שנתבאר בגמ' (מגילה כח.), דבבית הכנסת אין נוהגין קלות ראש. והובא להלכה בשלחן ערוך (או"ח קנא א). ועוד איתא שם בגמ' (כח:), שצריך לכבד בתי כנסיות. וכתב הרמב"ם (פי"א מתפילה ה"ה), בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד, ומכבדים אותן ומרביצין אותן, ונוהגין כל ישראל בספרד ובמערב בשנער ובארץ הצבי להדליק עששיות בבתי כנסיות, ולהציע בקרקען מחצלאות כדי לישב עליהם, ובערי אדום יושבין בה על הכסאות. ע"כ. וכ"כ הטוש"ע (קנא). ולכאורה ליתן שם פח אשפה אינו בכלל 'כבוד', ונוטה דאף הוי בזיון.

אולם מאידך י"ל דשרי, וזאת ע"פ המבואר בשלחן ערוך (קנא ד) דלצורך בית הכנסת מותר לאכול ולישן בתוכו, וי"א דאפי' להכניס מטתו לשם מותר. (ויש חולקין). וחזינן מינה דכל לצורך בית הכנסת יש להתיר, ולפי"ז אף 'פח אשפה' הוא לצורך בית הכנסת, שלא יתלכלך.

אולם לכאורה יש לחלק, דהתם באמת הוי לצורך בית הכנסת, לשמור הנרות וכדומה, משא"כ 'פח אשפה' י"ל דהוא לצורך הציבור, ואף שעי"ז שיש שם פח לא יתלכלך בית הכנסת כמו אם לא היה שם פח, מכל מקום יש לומר דעל הציבור להקפיד שלא ללכלך, וצ"ע. עוד יש לדחות, דאיכא למימר דשינה אינה תשמיש של גנאי כ"כ כמו פח אשפה. ואף בזה יש לדון.

והנה בגמ' ברכות (סב:) איתא, אמר רבא, רקיקה בבית הכנסת שריא. וכ"פ הרמב"ם (פי"א מתפילה ה"י) והשלחן ערוך (צ יג. קנא ז). וכתב המשנה ברורה בשער הציון (קנא סקט"ו), דיל"ע לאותם האנשים העשירים המקפידים בביתם על הרקיקה דיהיה אסור להם לירק בבית הכנסת. ע"כ. ולפי"ז הוא הדין כיום, דרובא דאינשי מקפידים על הרקיקה בבתיהם, שיהא אסור לירק בבית הכנסת.

ועכ"פ מדברי הגמרא דרקיקה מותרת, לכאורה יש להתיר ליתן פח אשפה בבית הכנסת, דאין הכרח לומר שיש בו משום בזיון, דאף אמנם שפח המיועד לדברי טינוף יש בו משום בזיון (ופעמים גם ריח רע או ממשות דבר טינוף), אבל פח המיועד לניירות אינו נראה כבזיון כל כך.

והנה, יש לדון להיתר נוסף בזה, והוא ע"פ המבואר בשלחן ערוך (עט ב), וזת"ד: היתה במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה, או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר, אפי' הפתח פתוח ויושב בצדה ורואה אותה, אם אין לה ריח יכול לקרות, דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר והיה מחניך קדוש להרא"ש, אבל להרשב"א דוקא כשאינו רואה אותה. ע"כ. ושם מדובר לגבי צואה הנמצאת ברשות אחרת, ודנו הפוסקים אם זה מועיל לכך שיוכל לקרות ולהתפלל בכהאי גונא, ולענין הלכה אם אינו רואה הצואה מותר. ועוד נתבאר שם, שאין צריך בדוקא שתהא הצואה בחדר אחר, ואף אם היא באותו חדר אלא שנמצאת על מקום הגבוה עשרה ורחב ארבעה (ויצוייר שנמצאת על המטה באופן שגובהה עשרה טפחים או על השידה והשלחן וכיו"ב) ואינו רואה הצואה, מותר. ולפי זה יש לומר, שאם פח האשפה גבוה עשרה ורחב ארבעה מותר ליתנו בבית הכנסת, דחשיב רשות אחרת. וצ"ע.

אולם יש לפקפק בזה, שהרי כתב השלחן ערוך (קנג א), מותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש, אבל לא מבית המדרש בית הכנסת. ע"כ. ומבואר דאסור להוריד הקדושה ורק להעלותה מותר, ולפי"ז יתכן לומר שאם נותן שם פח גדול דהוי רשות לעצמו, לגבי אותו מקום הוריד בית הכנסת מקדושתו. (ואם מניח שם פח קטן יתכן דאינו בכלל זה, דבטל לגבי בהכ"נ). וצ"ע. ומ"מ אף מצד הסברא יתכן דאין ליתן פח גדול, דיש בזה בזיון לבית הכנסת.

ומכל מקום נראה להתיר, מכיון שיש בזה משום כבוד הבריות, ובסדר המחנות כתבנו לבאר שהלכה כדעת רוב הפוסקים שקדושת בית הכנסת מדרבנן, וידוע שרבנן לא גזרו במקום כבוד הבריות. ועוד, שאין פח אשפה לניירות נתפס בעיני הציבור כבזיון. ומ"מ אם הגבאים יודעים שעי"ז יבואו ליתן שם דברי טינוף, וכאשר עינינו הרואות בכמה וכמה בתי כנסת, ואין בידם לתקן דבר זה, יש לאסור מכל וכל להכניס פח זה לבית הכנסת.