הלכות הנוגעות ליציאה לדרך

שמירה בדרך

כתוב ב"כף החיים" (בשם החסד לאלפים) שקודם צאתו לדרך ייתן צדקה, וזכות נתינת הצדקה תשמור עליו בדרך. לומדים זאת מהכתוב בתהילים: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" (פרק פ"ה פסוק י"ד).

דבר נוסף המסוגל לשמירה בדרך הוא לימוד מועט (מספר דקות) לפני היציאה –  כגון חוק לישראל, תהילים, משנה, גמרא, הלכה וכד' – וזכות לימוד זה תהווה שמירה לדרך.

תפילת הדרך

תפילת הדרך נאמרת במקרה של נסיעה בכביש בין עירוני. ואף בזמנינו שבצידי הכבישים מצויים בתים ובניינים וכד', מברכים ברכה זו בשם ומלכות כמפורט להלן.

מקום הברכה: יש לברך לאחר שיצא מהעיר והחזיק בדרך מכיוון שבימינו עיקר תפילת הדרך אינה מחמת ליסטים וחיות רעות אלא מחמת סכנת תאונות הדרכים. אולם אם טעה וברך בתוך העיר, יברך שוב ביציאתו מהעיר ללא שם ומלכות.

 משך זמן הנסיעה: אדם הנוסע ברכב שיעור זמן של 72 דקות ויותר, יאמר את תפילת הדרך בשם ומלכות. גם במקרה שנסע למקום מסוים וחזר כך שבהליכתו וחזרתו יחד יש שיעור זמן של 72 דקות, יאמר בשם ומלכות.

יום ולילה מצטרפים לתפילת הדרך. לכן אדם שנסע ביום פרק זמן והמשיך בנסיעה בלילה כך שבסך הכל נסע שיעור 72 דקות, יברך ברכה זו.

אם יש פקק תנועה בדרך אבל המכוניות עדיין נוסעות, מצטרף משך זמן הנסיעה בפקק לשיעור הזמן של 72 דקות (כלומר ניתן לברך גם אם יש 72 דקות רק בגלל הפקק, ובלעדיו היה זמן מועט יותר).

אבל במקרה שהכביש נחסם לגמרי (כגון בתאונה ל"ע) והמכוניות לא זזות, אין זה מצטרף ל-72 דקות כיוון שבאותה שהות אין שום סכנה.

במקרה ששכח לומר תפילת הדרך: אדם ששכח לברך תפילת הדרך ונזכר באמצע הנסיעה: אם עד ליעד יש שיעור פרסה (72 דקות) יברך בשם ומלכות, אך אם אין שיעור פרסה יאמר תפילת הדרך ללא שם ומלכות.

אוניה/מטוס: אדם השט באוניה או טס במטוס ממקום למקום שבעים ושתים דקות צריך לומר תפילת הדרך בשם ומלכות, אבל בנסיעה פחותה מזמן זה אינו מברך.

עצירה ועמידה בשעת הברכה: הנוסע במכונית אינו צריך לרדת ממנה כדי לומר תפילת הדרך, אולם כל זה הוא דווקא אם יודע את תפילת הדרך בעל פה. ואם צריך לקוראה מהכתב יעצור בצד הדרך, כיוון שדרוש לזה ריכוז והוא סכנת נפשות. וכן נהג שקשה לו להתרכז גם בדבר אחר מלבד הנסיעה צריך לעצור בצד ולומר תפילת הדרך.

להסמיך תפילת הדרך לברכה אחרת: נכון שיסמיך את תפילת הדרך לברכה אחרת, דהיינו שיאכל או ישתה קודם איזה דבר ויברך עלין, או שיצא לנקביו ויברך אשר יצר, ואחר כך יאמר תפילת הדרך. ומכל מקום מעיקר הדין רשאי לומר תפילת הדרך אפילו אם לא ברך שום ברכה לפניה.

ברכת הגומל בנסיעה מעיר לעיר

לפי מנהגי ספרד, אדם שנסע מעיר לעיר בשיעור של יותר מ-72 דקות, מתחייב בברכת "הגומל" על נסיעה זו (חזו"ע ברכות שס"ד). אם נסע בכבישי יהודה ושומרון או בשאר דרכים המוחזקות לסכנה, צריך לברך אף על נסיעה של פחות מ-72 דקות.

נסיעה הלוך ונסיעה חזור מצטרפות לשיעור הזמן וכן נסיעה ביום והמשכה בלילה מצטרפות, כך שבמקרה שיש בסך הכל 72 דקות ויותר מברך.

ספינה או מטוס: המפליג בים בספינות טיול וכדו' אם שהה שם שבעים ושתים דקות מברך הגומל, ואם נכנס עמוק באופן שלא רואים אותו מהחוף מברך אפילו לא שהה שם שבעים ושתים דקות. וכן אם טס במטוס במשך 72 דקות מברך הגומל.

עד מתי יכול לברך הגומל? לכתחילה יש לברך תוך 3 ימים מזמן שהתחייב בברכה. אם לא בירך תוך 3 ימים, יברך תוך 5 ימים, ואם לא הצליח יכול לברך כל זמן שירצה.

אדם שלא בירך זמן רב עד שנשכח ממנו, ישמע מאחר (חזו"ע ברכות שנ"ו-שנ"ח).

אדם הנוסע ממקום למקום ושוהה שם 3 ימים (כולל יום ההגעה והיציאה), יברך את ברכת הגומל במקום הליכתו, ובחזרתו למקומו יברך שוב. אך אם מתעכב רק יום או יומיים יברך רק בחזרתו (חזו"ע ברכות שס"ט).

נשים: נשים חייבות לברך ברכת "הגומל" וצריכות לברך ברכה זו בפני עשרה, ואף יכולה לשמוע את הברכה מאיש המחויב בברכה ובכך לצאת ידי חובה.

ברכת ימים ונהרות

הרואה את ים הכנרת או את ים סוף (באילת) מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית. הרואה את ים התיכון, מברך שעשה את הים הגדול.

תדירות הברכה: יכול לברך שוב את הברכה לאחר שעברו שלושים יום ממתי שברך, וחישוב השלושים יום הוא חוץ מהיום שראה וחוץ מהיום שעומד בו עתה, כלומר צריך שיעברו שלושים יום שלמים שלא ראה בהם את הים. 

ראה ולא בירך: אם ראה את הים ולא בירך מיד יכול לברך כל זמן שנמצא באותו מקום ומתפעל, ואם עבר יום או יומים או אפילו שעה אינו יכול לברך וצריך לחכות שלושים יום.

ברכת הקברים

הרואה קברי ישראל אומר בשם ומלכות: "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, ויודע מספר כולכם בדין והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם, ברוך אתה ד' מחיה המתים".

תדירות הברכה: ברכה זו נאמרת דווקא אם לא ראה קברים במשך שלושים יום.

קברים אחרים: אם רואה קברים אחרים יכול לברך שוב את הברכה ואפילו שברך כבר על קברים אחרים תוך שלושים יום.

שבת: אף בשבת אם רואה קברים יכול לברך ברכה זו.

הרואה מסגד או כנסיה

אדם הרואה מסגד או כנסיה יאמר "בית גאים יסח ה' ".

ברכת משנה הבריות

הרואה פיל או קוף מברך בשם ומלכות "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם משנה הבריות", ויכול לברך ברכה זו אחת לחודש אם לא ראה את הפיל או הקוף בינתיים (שיעורו השבועי של מרן הראשון לציון הרב יצחק יוסף פרשת פנחס תשפ"ג).  

נטילת ידיים בדרכים

במי בריכה או בים: מצוי שלפעמים הולכים לחוף ים שאין בו ברזים מסודרים, וכאשר רוצים לאכול לחם ישנה בעיה בנטילת הידיים: האם מותר ליטול ידיים במי הים?

יש לדעת שקיים חילוק בין ים שמימיו מתוקים (כגון הכינרת) לבין ים שמימיו מלוחים (כמו ים המלח או ים התיכון). בים בעל מים מתוקים אפשר לקחת ספל ולמלאו במי הים, וממנו ליטול ידיים ולברך "על נטילת ידיים". ואם אין לו ספל וכד' יכול אף להטביל את ידיו במים ולברך "על נטילת ידיים".

אולם בים שמימיו מלוחים אסור למלא ספל מים מהים לשם נטילת ידיים, כיוון שמים אלו אינם ראויים לשתיית כלב ולכן הם פסולים לנטילה. אך להטביל ידיו במים אלו לצורך הסעודה מותר, ולעניין הברכה – לדעת המשנה ברורה יברך "על טבילת ידיים", ולדעת פוסקי ספרד גם במקרה כזה יברך "על נטילת ידיים" ואם בירך "על טבילת ידיים" יצא ידי חובה (כף החיים ס"ק צ"ה, ילקוט יוסף עמ' ש"ו-ש"ז בהערות).

באיזה כלי יש ליטול ידיים? לכתחילה יש להקפיד לקחת לצורך נטילת ידיים כלי רב פעמי ולא חד פעמי. אולם אם יש לו רק כוס חד פעמית  יעשה בה שימוש חוזר מספר פעמים (כגון לשתייה וכד') ואז יכול ליטול בה ידיו.

אכילה במקום פתוח

מצוי שבבין הזמנים יוצאים לפארקים וכד' ואוכלים שם. האם אין לחוש בזה לדין שהאוכל בשוק פסול לעדות? הגמרא במסכת קידושין (מ:) כותבת שהאוכל בשוק דומה לכלב, ויש אומרים שהרי זה פסול לעדות. וכן פסק מרן בשו"ע (חו"מ ס' ל"א ח), שהאוכל בשוק לפני כל העם פסול לעדות.

אולם דין זה נאמר דווקא אם אוכל במקום הומי אדם שאין רגילות לאכול שם, אבל במקומות שיש רגילות לאכול שם כגון פארק ואוכל בצורה מכובדת וצנועה יחד עם כל משפחתו – מותר ואין זה בגדר האוכל בשוק (הליכות מועד).

יציאה לדרך קודם תפילה

 מאד מצוי בימי בין הזמנים שרוצים לנסוע לטיול, ומעדיפים לנסוע מוקדם בבוקר קודם התפילה כדי לחסוך את הפקקים, אולם יש לדעת שהשו"ע פוסק (סימן פ"ט ס"ג) שאסור לאדם להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה. ואיסור זה תקף מזמן עלות השחר.

ישנם מספר אופנים שבהם מותר לנסוע קודם התפילה:

1. לנסוע קודם עלות השחר (בימות הקיץ לפני 4.25). ואם נוסע תוך חצי שעה קודם עלות השחר עליו לברך קודם הנסיעה ברכות השחר.

2. אם נוסע לצורך מצווה כגון שרוצה להתפלל בכותל המערבי, במערת המכפלה או ברשב"י ומרגיש שתפילתו שם תהיה יותר מרוממת ויכוון יותר בתפילתו, באופן כזה מותר לו לנסוע כיוון שזה בגדר חפצי שמים שמותר לעשותם קודם תפילה (משנ"ב סימן פ"ט).

אכילה ושתיה קודם תפילה

אסור לאכול לאחר שעלה עמוד השחר. קודם עלות השחר מותר לאכול לחם ועוגיות, פירות וירקות, אולם בחצי שעה הסמוכה לעלות השחר אסור לאכול אכילת קבע של לחם ועוגות יותר מכביצה (שו"ע סימן פ"ט ס"ג) ואילו שתיית מים וכן תה או קפה מותרת אף לאחר עלות השחר.

שבת בנופש

 חיבור שעון שבת למשאבת מתנפחים לילדים: אם הכוונה להפעיל   את המתקנים המתנפחים בשבת עצמה על ידי שעון שבת, אין לעשות כן. אולם אם משאירים את המכשיר דולק קודם השבת ואין שום פעולה חשמלית הנגרמת על ידי קפיצות הילדים –  בזה יש להקל (על פי המבואר בשו"ע סי' ש"א ס"ב).

סאונה רטובה או יבשה בשבת: אסור להיכנס לסאונה רטובה או יבשה בשבת, כיוון שעושים זאת על מנת להזיע ודבר זה אסור בשבת (שו"ע סי' שכ"ו סעיף י"ב).

בריכה או ים בשבת: ישנן מספר בעיות להיכנס לבריכה בשבת, ולכן נהגו כל ישראל להימנע מרחיצה בים ובבריכה בשבת. ובשעת הדחק לילדים קטנים הרוצים להיכנס לבריכה יעשו שאלת חכם (ילקו"י שבת ח"ד עמ' ס"ט).

קריעה על מקום המקדש

כשרואה כיפת מסגד עומר או את הכותל צריך לקרוע (אם לא ראה את הכותל שלושים יום) ואין להקל כלל בקריעה זו. והפתרון הטוב ביותר שיביא איתו חולצה שאינו צריך וילבשנה קודם שרואה את הכותל, ואז יקרע, ולאחר מכן יכול להוריד את החולצה הקרועה (ילקו"י עמ' תקצח).