ביטול עסקה עם יצרן מסין בעקבות נגיף הקורונה

ביטול עסקה עם יצרן מסין בעקבות נגיף הקורונה

מעשה מבית הדין:

א. ראובן איש עסקים החליט לשווק לקראת חג הפסח כרית אורטופדית, יפה ומהודרת ונוחה במיוחד הראויה לבני חורין להסבה בליל הסדר, הוא
ניגש לשמעון חבירו, יהודי המעסיק אלפי עובדים בארץ סין, וביקש ממנו שייצר לו את הכרית וייבא לו אותה לפני חג הפסח. שמעון ביקש כדמי
מקדמה סכום של 100,000 $ וזה יהא התשלום עבור עשרה הקונטיינרים הראשונים שייבא. שני הידידים סגרו ביניהם את העסקה, וראובן שלשל
לידי שמעון את מלא הסכום.
כעבור שבוע מסגירת החוזה, החל נגיף הקורונה להתפשט ברחבי סין, הראשויות המקומיות סגרו את המפעלים והמדינה הושבתה, ארץ סין סגורה
ומסוגרת אין יוצא ואין בא, ואף אותה כרית - בכלל הגזרה היתה.
ראובן דורש משמעון את מעותיו היות וחיידק הקורונה בתקפו והסחורה לא תגיע לפני פסח לארץ. ועוד אף אם יצליח לשחרר את הסחורה לפני
הפסח, מכל מקום יהיו אנשים שיפחדו לקנותה, מחשש הדבקת החיידק.
אולם שמעון טוען לראובן שהיות ונגיף הקורונה מוגדר כ'מכת מדינה', אם כן מזלך גרם לעיכוב הסחורה ואיני חייב להחזיר לך מעותיך, או לכל
היותר מזל שנינו גרם ואחזיר לך חצי מהסכום.
באו השנים לבית הדין ושאלתם בפיהם, אם אכן חייב שמעון להחזיר לראובן את מעותיו?
ב. מעשה כיוצא בו ארע באיש עסקים שהזמין כמות גדולה של פליימוביל צעצוע מהודר למתנת אפיקומן ושילם עליו, ובעקבות מגיפת הקורונה
הסחורה התעכבה מלבוא, וטוען הספק שיוכל להביא לו את הסחורה לאחר הפסח וימכור אותה בכל השנה, אולם קונה הסחורה טוען כי דעתו היתה
למוכרה לפני חג הפסח, ואם ימנע מכך - יהיה מוכרח לשמור את הסחורה במחסנים ואינו מעונין בזה. באו השנים לבית הדין ושאלתם אם אכן
מחוייב הספק להחזיר את המעות לקונה.

פסק בית הדין:

בשני האופנים הנזכרים מחויב להחזיר את הדמים היות ואין טענת מכת מדינה אלא בפועלים או בשכירויות ולא במקח וממכר ודינו כאונס פרטי
שאינו יכול להעמיד את המוצר שאינו יכול לחייב את הקונה להמתין לו.
וכן לא יכול לחייב אדם לקנות כמויות של צעצועים ולהניחם במחסנים ולשלם שכירויות ולכן אם יעמיד את המוצרים לפסח עם אפשרות מכירה
ולא שתהיה כאבן שאין לה הופכין מחויב הקונה לקבל את המוצרים, אך אם לא יעמיד אותם זמן מספיק שיוכל לשווק את הסחורה כראוי - חייב
להחזיר לו מעותיו. ואם יש חשש שנדבק וירוס הקורונה במוצרים לעולם הוי מקח טעות.

נימוק הדין:

בשאלה זו יש לדון בשלשה נידונים עיקריים: א. האם יש דין ביטול מקח מחמת עיכוב סחורה. ב. האם בעל הבית חייב לשלם לפועל כאשר לא
עשה מלאכתו מחמת אונס מכת מדינה. ג. האם יכול קונה סחורה לטעון כי אינו רוצה לקבל סחורה שיש בה חשש נגיעה בחיידק כל שהו.

דין ביטול מקח מחמת עיכוב הסחורה

תחילה נדון בנידון הראשון, המתנה עם חבירו שימכור לו חפץ מסוים בתאריך פלוני, ולבסוף הביא את החפץ באיחור, האם רשאי לבטל את המקח, ואם אכן רשאי לבטל את המקח - אף בנידון זה חייב שמעון להחזיר את המעות לראובן כדין מקח טעות, אולם יתכן שאיחור בסיפוק הסחורה - אינו נחשב כמקח טעות, ולעולם יוכל שמעון לטעון כי בדעתו לעמוד בהסכם, ואף שלא יביא את הסחורה עד פסח, מכל מקום יביאה אחר פסח, בסיום מחלת הקורונה. ובפתחי תשובה )סי' רז ס"ק ב( הביא מחלוקת אחרונים בדין זה, האם מוכר שהתעכב מלהביא סחורתו לקונה מחמת אונס, רשאי הקונה לבטל את המקח. לדעת הט"ז )יו"ד סי' רלו ס"ק יג( יש לחלק אם התנאי שיביא את הסחורה מוקדם הינו תנאי עיקרי, וכגון שהוצרך הקונה למכור את הסחורה ביריד, וכאשר התאחרה הסחורה מלבוא - לא תהא לו כל תועלת, ודוקא בזה בטל המקח. אך באופן שהתנאי אינו עיקרי במקח, וכגון בעל מכולת שהתנה עם ספק שיביא לו סחורה בשעה 00:6 בבוקר, שזו השעה הנוחה ביותר עבורו, ולבסוף ארע אונס והסחורה הגיעה בשעה 00:7 ,היות ועדיין יכול למכור סחורה זו ללקוחותיו - אין זה מקח טעות. והוכיח הט"ז דין זה ממה שכתב השולחן ערוך )סי' קצ ס"י( גבי מי שקנה קרקע בקנין כסף ולא נתן את כל המעות למוכר אלא מקצתם, אם המוכר מחזר אחר המעות לא קנה את הקרקע כולה, אך אם המוכר אינו מחזר אחר המעות קנה הלוקח את כל הקרקע. והקשה הט"ז כיצד יתכן לתלות דין זה באם מחזר המוכר אחר המעות אם לאו, והרי אם הקנין שעשו תחילה חל - אזי אף שהמוכר מחזר אחר המעות מכל מקום כבר קנה את הקרקע, ואם הקנין שעשו תחילה לא חל אף אם אינו מחזר מכל מקום הוי קנין. וביאר הט"ז שכאשר המוכר מחזר אחר המעות - הרי זה מוכיח כי תשלום המעות הוא תנאי עיקרי במקח, אך אם אינו מחזר אחר המעות מוכיח כי אינו תנאי עיקרי אצלו ולכך המקח קיים. על פי יסוד זה ביאר הט"ז את הדין המבואר ברמ"א )יו"ד סי' רלו ס"ו( גבי אשה שתקעה כפה למשודך והתחייבה להנשא לו במועד פלוני, ומשהגיע המועד התעכב המשודך ולא היה בעיר, ופסק המהר"י ווייל )שו"ת סי' קלז( שיש למשודך להוכיח שאכן היה אנוס מלבוא, ואז אסורה האשה לעבור על השבועה, ואף שהתנו ביניהם להנשא בזמן פלוני, שהיות והתנאי אינו עיקרי בזיווג, שהרי יכולה להנשא לו אחר שיבוא החתן - לא בטלה השבועה. והש"ך )נקודת הכסף שם ס"ק ב( הקשה על דינו של הט"ז מהדין המבואר בירושלמי )קידושין פ"ג ה"ב( גבי מי שאמר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאכנוס אותך ביום פלוני, ולבסוף ארע לו אונס ולא יכל להגיע באותו יום, לדעת ריש לקיש אונס כמאן דעבד דמי ומקודשת. ואילו לדעת רבי יוחנן אונס כמאן דלא עבד דמי ואינה מקודשת, וכן נפסק להלכה שאינה מקודשת )שו"ע חו"מ סי' כא ס"א(. ומכאן הוכיח הש"ך שלא כדברי הט"ז, שהרי אם מבטלים את קידושיו ומתירים איסור ערוה במקום שנאנס בקיום תנאו, כל שכן בדיני ממונות שאף שנאנס בקיום תנאו בטל מקח. והש"ך יישב את הוכחת הט"ז מדין מי שקנה קרקע בקנין כסף ולא נתן את כל המעות, שדוקא בזה המקח קיים היות ולא התנה המוכר מפורש עם הלוקח שאם לא יביא את המעות בזמן יבטל את המקח, אך במקום שיש תנאי מפורש אם לא קיים תנאו - המקח בטל. וכן נקט הב"ח )יו"ד סי' רלו ס"ק יא( כדעת הש"ך. ונמצא שנחלקו הט"ז והש"ך בתנאי שאינו עיקרי במקח, האם כשלא קיימו את התנאי מחמת אונס - המקח בטל, אולם בנידון דידן התנאי שהתנה ראובן עם שמעון שיספק לו את הסחורה לפני פסח הוא תנאי עיקרי במקח. וכן מבואר בפתחי תשובה )שם( להלכה בשם בית מאיר )אה"ע סי' לח ס"א( שכאשר התנאי עיקרי במקח - חייב המוכר להחזיר את המעות. ודוקא במקום שהתנאי אינו עיקרי כתב שו"ת בית אפרים )חו"מ סי' נו( שדינו כספיקא דדינא התלוי במחלוקת הט"ז והש"ך והמוציא מחבירו עליו הראיה. וכן הדין גבי מי שהזמין מוצרי חד פעמי או צעצועים לכבוד פסח, וסחורתו הגיעה לאחר החג אף אם אין מניעה לקונה למכור סחורה בכל השנה - מכל מקום רשאי לבטל את המקח, היות ונחשב תנאי זה כעיקרי במקח, שהרי דעתו היתה להתפטר מהסחורה תיכף ומיד ולא שתשכב אצלו במחסנים חודשים ארוכים.

 

 
 
 

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form