קטיף חויה – חיוב תרומות ומעשרות

הרב משה יוסף - מחבר ספר ראש יוסף הלכות ריבית

אחת האטרקציות המבוקשות בימי בין הזמנים היא ביקור במטעים ובחממות המציעים לציבור קטיף עצמי, כאשר המשפחות ממלאות סלסלות שקיבלו מראש ולוקחות אותן לביתן. עיסוק פופולרי זה מעורר שאלה הלכתית מעשית: האם וכיצד יש להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות הנאכלים בשעת הקטיף עצמו, ומאלו הנלקחים אחר כך הביתה?

יסוד הדין מבואר במשנה במסכת מעשרות (פרק א משנה ה) פרי שהגיע ל'עונת המעשרות' כלומר הבשיל והגיע לכלל אכילה, אם נועד להימכר בשוק, אסור לטעום ממנו אפילו אכילת עראי, עד שיופרשו ממנו תרומות ומעשרות. לעומת זאת, פרי המיועד לקחת לבית מותר באכילת עראי כל עוד לא הגיע לחצר הבית. מקור החיוב מן התורה נלמד מהכתוב 'ביערתי הקודש מן הבית' (דברים כו, יג), ומבואר בגמרא בבא מציעא (פח ע"א) שמעיקר הדין החיוב חל דווקא בהכנסת הפירות לבית.

הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף פב) פירות שהגיעו לעונת המעשרות, כלומר שגדלו די צרכם, ונתלשו אך עדיין לא נגמרה מלאכתם, כגון תבואה שנקצרה ונדושה אך טרם נזרתה ונמרחה, מותרים באכילת עראי כל עוד לא נגמרה מלאכתם. משנגמרה המלאכה, אם כוונת הבעלים הייתה למכירה בשוק נאסרה אכילת העראי; אך אם כוונתו הייתה להביא הפירות לביתו, ההיתר נותר בעינו עד שייקבעו למעשר בכניסתם לחצר.

ובנידון שלפנינו שהפירות אינם מיועדים למכירה בשוק אלא לאכילה עצמית, כל זמן שלא הביאו מהם לבית אוכלים מהם אכילת עראי בלי חיוב תרומות ומעשרות. אך בשעה שיכניסו אותם לבית יש חיוב להפריש מהם תרומות ומעשרות כהלכה. כמו כן אם מתאספים בדרך יחד לסעודה ורוצים להגיש מאותם פירות או ירקות, הרי זה אכילת קבע ומדרבנן אף שלא ראה פני הבית אין לאכול בלי לעשר.

פתרון מעשי הנוהג בחלק מהמטעים הוא שבעל המטע יקדים ויפריש תרומות ומעשרות מראש, עוד לפני שהמבקרים מגיעים לקטוף. יש להבהיר שאין הכוונה שההפרשה עצמה חלה על פרי המחובר לעץ. שהרי אין תורמין מן התלוש על המחובר.

אלא שיש אפשרות (בתנאים מסויימים) לעשות תנאי שההפרשה תחול על הפירות המחוברים ברגע שייקטפו. על פי מה שנתבאר בשולחן ערוך (של"א נה) ובספר חזון עובדיה למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (תו"מ עמ' ריא) כאשר בעל המטע קוטף מראש כמות קטנה יחסית מכל סוג פרי, ועושה תנאי מפורש שיחולו על הפירות שהמבקרים יקטפו באותו היום או באותו השבוע, כל עוד הפרי המופרש נותר ראוי למאכל ויש בו שיעור מספיק לכיסוי הכמות שתיקטף.

יש לציין כי בקטיף מסוג זה בעצי פרי כמו קטיף דובדבנים יש לתת את הדעת לחשש איסור ערלה, שכן מטעים צעירים העומדים בתוך שלוש שנות נטיעתם אסורים באכילה מדין זה, וגם בפרדס רגיל יתכן שנוספו בו או הוחלפו בו נטיעות חדשות שיש בהם דין ערלה. אך כעת הנדון רק לגבי מצות תרומות ומעשרות.

סיכום הדברים; היוצאים בימי החופש לקטיף של פירות וירקות. כל זמן שעסוקים בקטיף וכן כשהם בדרך לביתם מותר להם לאכול מהם אכילת עראי, אך כאשר נאספים לעשות סעודה בדרך וכן משעה שהכניסו את הפירות לבית, יש חובה של תרומות ומעשרות על הפירות. למרות זאת יש אפשרות לוודא אם בעל המטע הקדים והפריש פירות לקיים תרומות ומעשרות עבור אותם פירות שקוטפים אנשים בפרט כשבאים כאלו שאינם מבינים במצות תרומות ומעשרות.

זקוקים להסדרת היתר עיסקא מקצועי ומותאם אישית לעסק שלכם?

ניתן לפנות בדוא"ל: [email protected]