מדיני אבלות בראש חודש, חנוכה ופורים

מדיני אבלות בראש חודש, חנוכה ופורים

קריעה

קורעים על המת בראש חודש, חנוכה ופורים. (א קפ)

 

אונן בחנוכה

האונן פטור מהדלקת נרות חנוכה. ויאמר לאשתו או לאחד מבני ביתו שידליקו את הנרות בברכה. וטוב יותר שלא ישהה שם ולא ישמע את הברכות כלל.

 

היה אונן בליל ראשון של חנוכה, כשידליק למחרת בליל שני לאחר שנקבר מתו, יברך גם "שהחיינו". ואם שמע אתמול ברכת שהחיינו כשהדליקו בביתו, לא יברך עתה שנית. (א קעז. חזו"ע חנוכה ס)

 

אם נפטר המת בערב שבת של חנוכה, באופן שאי אפשר לקוברו קודם השבת, מאחר ועתה אינו אונן, ידליק נרות חנוכה בברכה. ואם זה היום הראשון של חנוכה, יברך גם שהחיינו. (א קסג) [ויתפלל מנחה של ערב שבת, כמבואר לעיל (עמוד 140).]

 

אונן המתגורר לבדו, טוב שידליק את הנרות בלי ברכה, כדי שיתפרסם הנס לעוברים ושבים. (א קעז)

 

צידוק הדין

יש נוהגים לומר צידוק הדין בימים אלו, ויש שאינם אומרים, כמבואר לעיל (עמוד 164). ועל תלמיד חכם בעת הלוויה אומרים צידוק הדין בכל מקום. (א צא)

 

סעודת הבראה

חנוכה - מברים את האבל בחנוכה בקפה ועוגות, מפני כבוד היום. (חזו"ע חנוכה יא)

 

ראש חודש - מברים את האבל בראש חודש (בית יוסף אורח חיים סימן תכ). ומפני כבוד היום, יעשו את ההבראה בקפה ועוגות. וכן השיב לי הראשל"צ הגאון רבנו יצחק יוסף שליט"א

 

ראשית, מעלה גדולה יש לראש חודש יותר מחנוכה, שהרי ראש חודש מקורו מן התורה. זאת ועוד, הלוא אסור להתענות בו, מפני שהוא יום שמחה לישראל, כמו שדרשו חז"ל מהפסוק (במדבר י י): "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם". ואף מצוה להרבות בו בסעודה (רבנו יצחק בן גיאת, הרא"ש, טור ושלחן ערוך אורח חיים סי' תיח ותיט). ואין אש של גהינם שולטת בו, כמו בשבת, שנאמר (ישעיה סו כג): "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'". ויש בו נשמה יתירה מבחינה מסוימת. (זוהר הקדוש, החיד"א ועוד. חוברת "ראש חודש בהלכה ובאגדה")

 

נר חנוכה בבית הכנסת

אבל שאין לו מנין בביתו, ובא להתפלל בבית הכנסת, לכתחילה לא יכבדוהו להדליק נר חנוכה בלילה הראשון, כי הדלקה כזו בברכת "שהחיינו" ברוב עם, מעוררת שמחה לציבור, ושמחה זו אינה ראויה שתהיה על ידי האבל. אבל אם אין מי שידליק, רשאי האבל לברך כל הברכות ולהדליק. ובשאר ימי החנוכה, רשאי לכתחילה להדליק. ומכל מקום לאחר השבעה, רשאי אף ביום הראשון לברך 'שהחיינו' ולהדליק ללא חשש. (חזו"ע חנוכה נט)

 

נר חנוכה באוהל

אם האבלים מתפללים באוהל, נעשה האוהל כדין בית הכנסת, וידליקו שם נר חנוכה בין מנחה לערבית כבכל בתי הכנסת. ולאחר ערבית ידליקו גם בבית האבלים ככל בית בישראל שחובה להדליק בו. וכן השיב לי מורנו הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א.

 

אזכרה

אם חל ליל השבעה או השלושים בימים אלו של ראש חודש, חנוכה ופורים, יערכו בהם את האזכרה. וכמבואר לעיל (עמוד 295) בדין חול המועד.

 

עליה לקבר

אף שהמנהג לעלות לקבר ביום השביעי, בשלושים ובשנה, מכל מקום אם חל בראש חודש, חנוכה ופורים לא יעלו. כי כאשר רואים את קברו של הנפטר, מתעוררים לבכי ומספד, וכן לא יעשה בימים אלו. אך אם ברור להם שלא יבכו, רשאים לעלות. כי אין האיסור בעצם העליה לקבר, אלא מפני כבודו של היום שלא יבכו בו. (בית יוסף בשם כל בו וארחות חיים. ג ק. חזו"ע חנוכה יא, יב, נט. ד תקנד, תרפט)

 

כתב בשו"ת ירך יעקב, מה שכתב מהר"ש הלוי, למנוע לעלות לבית הקברות במלאת השבעה ביום פורים, שם היה המנהג שאנשים הולכים ומספידים על הנפטר, אבל לפי מנהגנו שהולכים רק ללמוד שם פרק משניות ולומר קדיש והשכבה ולא יותר, אין בזה חשש. (חזו"ע חנוכה יב)

 

 

E עוד מדיני אבלות בפורים

קריעה

הן אמת שהאבל קורע בפורים, אך לאחר הקריעה יחליף את הבגד הקרוע, מפני כבוד היום שנוהגת בו מצות שמחה, ואין נוהגים בו אבלות בפרהסיא. (א קפ, רמב)

 

אנינות

מי שנפטר קרובו בערב פורים, וקוברו בליל פורים, הריהו אונן ופטור מקריאת המגילה וכל המצוות.

 

בשר ויין - אף שסתם אונן אסור בבשר ויין, מכל מקום בפורים לא אסרוהו, בין בלילה בין ביום, משום שהוא יום שמחה של כלל ישראל, ודוחה אבלות של יחיד. (א קעח, קעט. ג קכו)

 

תפילה וקריאת המגילה - מי שנפטר קרובו בליל פורים, ואינו קוברו בלילה מכל סיבה שהיא, אינו נחשב אונן בלילה וחייב בכל המצוות, ערבית, קריאת המגילה וכו'. אך בבוקר, מיד נעשה אונן. ואם מסר את מתו לחברא קדישא שיטפלו בו, יתפלל שחרית בציבור עם קריאת המגילה [בלי תפילין, כמבואר בהלכה הבאה], ואחר כך יקבור את המת. ואז יקיים את שאר מצוות היום, משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים. (א קעח, קפ)

 

כתב המגן אברהם, קריאת המגילה קודמת לקבורה, וכן המנהג לקבור את המת רק לאחר יציאתם מבית הכנסת. כי כל מה שהאונן פטור ממצוות, הוא כדי שיתעסק בצרכי המת, אבל כאן שאסור לו להתעסק בקבורת המת עד שיקרא את המגילה, שהרי אפילו עבודת בית המקדש נדחית מפני קריאת המגילה בציבור, כל שכן שקבורת המת תדחה מפני זה, ולכן חייב אפילו בקריאת שמע ותפילה. ע"כ. ובזמן הזה שיש חברא קדישא שמטפלים במת, ובצירוף דעת רש"י והרמב"ם שאם האונן רוצה להחמיר על עצמו לקיים את המצוות רשאי, יקרא האונן את המגילה עם הציבור בתפילת שחרית, ואחר כך יקבור את מתו. (א קפ)

 

הנחת תפילין - מי שנפטר קרובו בפורים, אינו מניח תפילין ביום המיתה. אך אם נפטר לפני פורים וקברוהו בליל פורים [בין בי"ד ובין בט"ו ובכל מקום], יניח תפילין בבוקר בתפילת שחרית בברכה. ואם קברוהו ביום פורים, יניח תפילין לאחר הקבורה בברכה. (חזו"ע פורים קצא, קצב)

 

על כן, מי שנפטר קרובו בי"ג אדר וקברוהו בליל י"ד, או שנפטר בי"ד וקברוהו בליל ט"ו, למחרת בבוקר בתפילת שחרית, יניח תפילין בברכה. ואין הבדל בשני מקרים אלו בין תושב ירושלים [פורים דמוקפים] לשאר הערים [פורים דפרזים].

 

הנה הטעם שהאבל אינו מניח תפילין ביום הפטירה, מכיון שצערו גדול ומעולל בעפר קרנו, והלוא התפילין נקראו "פאר", ואין ראוי להניחן במצב כזה. ויש אומרים שגם כשהקבורה למחרת יום הפטירה, לא יניח ביום הקבורה. אולם, אף הם יודו שבפורים יניח בברכה, שכיון שהוא יום משתה ושמחה ואין אבלות נוהגת בו, לא שייך כל כך שמעולל בעפר קרנו. וכן כתב הפרי מגדים, וכן פסק הגרש"ז אוירבך, [וכיוצא בזה כתב המגן אברהם, שלאותם המניחים תפילין בחול המועד, יניח האבל אפילו ביום הראשון לאבלו, כי לא שייך טעם זה במועד]. ואולם אם הפטירה היתה בפורים עצמו, לא יניח תפילין אפילו לאחר הקבורה, כי בודאי מר לו מר, כמו שנאמר (עמוס ח י): "וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר". וכן פסק בסידור דרך החיים.

 

סעודת הבראה

אין מברים את האבל בפורים בביצים ועדשים כנהוג בשאר ימים, אלא בעוגות וקפה. וטוב יותר שיעשו את ההבראה בבשר ויין לכבוד היום. והמנהג בירושלים בלבד, שלא להברות בפורים על שאר קרובים כלל, אלא על אב ואם. ואז מצטרפים גם שאר הקרובים האבלים.(א תצד, תקא. ג קכה. חזו"ע פורים קצג, חנוכה יא)

 

בציעת הפת - אף שבסתם סעודת הבראה, גדול המסובים מברך על הפת ובוצע, ונותן פרוסה בידם של האבלים, אולם בפורים, האבל בעצמו יבצע, ולא יתן את הפת ביד האבלים אלא יניח על ידם, כדי שלא יראה כאבלות בפרהסיא. (א תקא)

 

אבלות בצינעה

אין אבלות בפרהסיא נוהגת בפורים, לא בי"ד [פורים של ערי הפרזות] ולא בט"ו [שושן פורים], בין בירושלים בין בערי הפרזות. ואין הבדל בין היום הראשון של האבלות לשאר הימים. אבל דברים שבצינעה נוהג, כדין אבלות בשבת. על כן, בשני הימים לא ישב על הארץ, ולא ילבש את החולצה הקרועה. וביום פורים עצמו [כל אחד לפי מקומו], יחליף את בגדיו העליונים לבגדי שבת, כמו: חולצה וחליפה, ואם הוא רגיל בעניבה, ילבש כן. ונועל נעלי עור מצוחצחות יפה, ואומר לכולם: "פורים שמח", שלא יראה כנוהג אבלות בפרהסיא כלל. (סימן תא ס"ז. ג קכב. חזו"ע פורים קפז. תורת המועדים פורים ערב, רעו. מעיין אומר ש)

 

ליל י"ד וליל ט"ו

גם שני לילות פורים דינם כיום פורים, ונוהג אבלות בדברים שבצינעה. (ג קכו)

 

הרב המגיה את ספר "דעת תורה" לגאון המהרש"ם, הוא הרה"ג המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל, וכתב בהגה כך: בשנת תשי"ח מת עלי אחי הגדול הרב מנחם מנדל, ונודע לי ביום ח' אדר, ונסתפקתי היאך לנהוג בליל פורים [י"ד], ואז היו בביתי הגאון רבי דוד יונגרייז, וגיסי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, ונחלקו בדין זה, רבי דוד אמר שיש לנהוג בכל דיני אבלות בליל פורים, משום שכתוב "ימי" משתה ושמחה, אבל חזקו עליו דברי גיסי רש"ז אוירבך שאמר שאין לחלק בין היום ללילה. ואחר שהאריך הרב בראיות והוכחות, העלה שבפורים מצות שמחה נוהגת גם בלילה, וכדעת רבים מהאחרונים, והלכה כדברי המיקל באבל.

 

מצות ניחום

גם בפורים מצוה לנחם את האבלים. וכדין חול המועד שכתב השלחן ערוך (סי' תקמח ס"ו): אע"פ שאין אבלות ברגל, אם מת לו מת ברגל, מתעסקים בו לנחמו. ע"כ. וכל שכן בפורים.

 

יציאה לבית הכנסת

אם אין לאבל מנין אנשים שיתפללו עמו בביתו, ילך לבית הכנסת ויאמר קדישים וישמע את המגילה. ובשחרית, לא יעלה לספר תורה. אבל אם קראוהו בשמו, יעלה, כדי שלא יראה כנוהג אבלות בפרהסיא. (ב שי, שיב, שיג. ד תשע)

 

קריאת המגילה בבית הכנסת

אבל היושב שבעה, רשאי לקרוא את המגילה ברוב עם בבית הכנסת ולברך גם ברכת 'שהחיינו', וכל שכן אם הוא שליח ציבור קבוע. (ג קכח)

 

יש לשאול, הלוא לענין הדלקת נר חנוכה, ביארנו שאבל לא ידליק בלילה הראשון בבית הכנסת, מפני שצריך לברך 'שהחיינו' שיש בה שמחה יתירה, אם כן מדוע כאן התירו לו לקרוא בציבור ולברך 'שהחיינו'? אולם, שונים הנידונים זה מזה. ראשית, בנר חנוכה, כל אדם יכול להדליק ולמה לנו לכבד את האבל דווקא. ועוד, בנר חנוכה בבית הכנסת לא יוצאים ידי חובה, ומדליקים רק בשביל לפרסם את ניסיו של הבורא יתברך ברבים. לא כן בקריאת המגילה, הרי האבל עצמו חייב בקריאת המגילה ובברכת "שהחיינו", והדבר דומה לאבל שחייב להדליק נר חנוכה בביתו ולברך שהחיינו, ולכן רשאי גם לברך ולקרוא ברבים. מה גם שאם ימנע מלברך שהחיינו ויתן לאחר לברך, הרי זו אבלות בפרהסיא שאינה נוהגת בפורים.

 

משלוח מנות ומתנות לאביונים

האבל חייב בפורים במשלוח מנות ומתנות לאביונים, כמו שחייב בכל המצוות. וטוב שישלח מנות בשר, דגים, קופסאות שימורים וכיוצא בהם, ולא מיני מתיקה ותפנוקים שעשויים בעיקר לשמחה. וכמו כן, לא ירבה במשלוחים, אלא ישלח לרעיו ואוהביו כפי הצורך. ומצוה רבה שירבה במתנות לאביונים. (ב רנה, רנב)

 

כתב הרמב"ם: מוטב לאדם להרבות כמיטב יכולתו במתנות לאביונים, יותר מלהרבות בסעודת פורים ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אצל הקב"ה, כאדם המשמח לב עניים, יתומים ואלמנות. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר (ישעיה נז טו): "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".

 

מותר לאחרים לשלוח מנות לאבל, אך לא ישלחו לו תפנוקים ומיני מתיקה, אלא מנות בשר, קופסאות שימורים וכיוצא בהם. וכמו כן, אם האבל עני, נותנים לו מתנות לאביונים. ואם הוא תלמיד חכם המרביץ תורה, מותר לשלוח לו בפורים דורון דרך כבוד, שאינו אלא כתשלום חוב, ולא משום שמחה. (ב רנב)

 

היתר זה הוא אף לבני אשכנז, שהרי כתב הרמ"א: "אסור לשלוח מנות לאבל על אביו או אמו כל י"ב חודש, ובמקום שנהגו לשאול בשלום האבלים בשבת, מותר". וכתב המגן אברהם, שכוונת הרמ"א להורות שכל זה לדעת האומרים שכל דיני אבלות נוהגים בפורים, אבל במקום שאין נוהגים אבלות בפורים, דין פורים כדין שבת, ובמקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת, מותר לשלוח אליו מנות. ע"כ. ולפי זה, כיום שאין נוהגים אבלות בפורים, ושואלים בשלום אבלים בשבת, מותר לשלוח לו מנות. ואף אם יש מקום שלא שואלים בשלום האבלים בשבת, מכל מקום, אם כבר הביא לו חברו משלוח מנות, יקבלן, שהרי אפילו אם שאלו בשלומו אחר שלושה ימים לאבלו, עונה. וכן פסקו האחרונים.

 

סעודה ומשתה

הנמנעים מלאכול בשר ויין בפורים מחמת האבלות, הרי הם עושים איסור, ועבירה היא בידם. (ב שטו, שטז)

 

כבר בארנו לעיל (עמוד 186) שאין מקור לאותם שנהגו שלא לאכול בשר בשבעה, על כן, לא יצער האבל את עצמו בחינם, וכל שכן בפורים, שאם יאמר שרוצה "להחמיר" ולא לאכול בשר, הלוא חומרתו היא קולתו, שמיקל במצות שמחת היום, שהרי מצוה להרבות בסעודת פורים, ולכתחילה צריך לאכול בשר בהמה דוקא. וכתב המאירי: חייב אדם להרבות בשמחה בפורים, ובאכילה ושתיה, עד שלא יחסר דבר מעל שלחנו. על כן, יחמיר בקדושת ומעלת היום, ויאכל בשר וישתה יין לשם שמים, ויבוא על שכרו מאת השם יתברך. שהרי אפילו אונן שאסור לו לאכול בשר מן הדין, התירו לו בפורים מפני מצות היום, כל שכן אבל שאין לו שום איסור ולא מנהג אמת. וכלשון הרב שואל ונשאל: ואין יסוד למנהג זה, ואינו אלא מנהג המונים ודעת נשים שמתנהגים על פי סברת הכרס ודעת עצמם כפי שיראה להם. והלואי שיזהרו האבלים בשמירת שבת והנחת תפילין ושאר מצוות, כמו שמקפידים שלא לאכול בשר בשבעה.

 

איסור בכיה

אסור לבכות בפורים שחל בתוך השבעה, כיון שהם "ימי משתה ושמחה". (ג קכח. חזו"ע פורים קצב)

 

בשו"ת בית יהודה עייאש (אורח חיים סימן כד) נשאל: האם מותר לנשים ביום פורים לבכות ולקונן על המת שמת זה כמה ימים? והשיב: זה ודאי שאסור לקונן, כמו ששנינו במשנה. אבל יש להסתפק אם הבכיה מותרת בלא קינות, ונראה לי להחמיר, בפרט בפורים שזה סתירה למה שנאמר "ימי משתה ושמחה". רק אין למחות באלו הנשים המסרבות לשמוע דברי חכמים, ומוטב לחכם המורה שלא להשיב להן לא איסור ולא היתר, אלא יניחן בכסילותן. ומה שירצו יעשו, שמוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות.

 

פתיחת חנות

מותר לאבל לפתוח חנותו בפורים. כי אם לא יפתח, הרי זו אבלות בפרהסיא. (משחא דרבותא, צור יעקב, מהרש"ם ועוד. חזו"ע פורים קצ)

 

למשל: אם האבל מערי הפרזות שחוגגים פורים בי"ד, אזי חנויות שמותר לפותחן בפורים ויש רגילות לפותחן, כמו מכולת ושאר חנויות מזון וממתקים, מותר לו לפתוח. אולם בט"ו שאין איסור מלאכה כלל, מותר לו לפתוח כל חנות, כי אם לא יפתח, הרי זו אבלות בפרהסיא. וכן להיפך, אם הוא מירושלים שחוגגים פורים בט"ו, אזי חנויות מזון, מותר לפתוח בט"ו, ואילו בי"ד שאין איסור מלאכה נוהג, מותר לפתוח כל חנות, שלא תהיה אבלות בפרהסיא.

 

פורים משולש

הקדמה - כשחל ט"ו באדר [שושן פורים] בשבת, אזי בעיר הקודש ירושלים בלבד עושים "פורים משולש". [דהיינו, שמחלקים את מצוות הפורים לשלושה ימים: קריאת המגילה ומתנות לאביונים - ביום שישי י"ד באדר. על הניסים וקריאת התורה בפרשת "ויבא עמלק" - ביום שבת ט"ו באדר. משלוח מנות וסעודת פורים - ביום ראשון ט"ז באדר].

 

אין אבלות נוהגת בירושלים בפרהסיא ביום "פורים משולש" אלא בצינעה, מכיון שיום זה הוא יום "משתה ושמחה" שהעתיקו אותו חכמים מיום שבת ליום ראשון. אבל בשאר המקומות נוהגת אבלות לכל דבר. (כן דעת הגרש"ז אוירבך, הג"ר אליהו זלאטניק, הגאון רבי ישראל יעקב פישר ועוד. ג קל)

 

למשל: ירושלמי שמת לו מת ביום שלישי י"א אדר, וקברו אותו סמוך לשקיעה, נמצא שאינו נוהג דיני אבלות ממש אלא יומיים [רביעי וחמישי] לערך, כי ביום חמישי בערב הוא קם כמו לפני שבת, ומחליף את בגדיו ונועל נעלי עור ולא לובש חולצה קרועה, לכבוד פורים דפרזים [והולך לבית הכנסת לשמוע קריאת המגילה]. וכן ביום שישי, ובשבת קודש. ובמוצאי שבת, ינהג אבלות. וביום ראשון עושה משלוח מנות וסעודת פורים במשתה ושמחה. ובערב [ליל שני] שהוא ליל השבעה, יערוך אזכרה וינהג מנהגי אבלות עד הבוקר.

 

 
בכל שאלה בהלכות אבלות ניתן להתקשר לקו ההלכה 3030*
כמו כן ניתן להזמין רבנים שידברו באזכרה במזכירות קו ההלכה 3030*
 
לעוד דינים הקשורים להלכות אבלות הקישו כאן: 
 
 

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form