הנהגות למשך השנה

הנהגות למשך השנה

שליח ציבור

ישנה מעלה שהבן יעלה שליח ציבור בתוך י"ב חודש לפטירת אביו או אמו, ובלבד שיהיה ראוי לזה, וכדלהלן. וכתב הרש"ל: אם האבל ראוי להיות שליח ציבור, אדרבה נראה לי שמצוה הוא עושה, כי מלך מלכי המלכים חפץ בכלים שבורים, שנאמר (תהלים נא יט): "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (ב"ח סימן שפד אות ג). ואדרבה יש בזה עילוי נשמה יותר מאמירת הקדיש. (א קכח) וכתב מרן הראש"ל זצוק"ל: "וכן עשיתי מעשה לעבור לפני התיבה בימי אבלי על מרת אמי נ"ע. וכן ראוי להורות". וכן עשה מעשה מורנו הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א ועלה שליח ציבור במשך כל השנה על אמו הרבנית ז"ל בתפילות שחרית, מנחה וערבית.

 

ומכל מקום, ברור שאין בזה שום חיוב אלא מעלה חשובה. ומרן הראש"ל זצוק"ל היה אומר בדרך הלצה: "מי שאביו נפטר, עשה אותו יתום, אך לא עשה אותו חזן".

 

כתב מרן השלחן ערוך (או"ח סימן נג סעי' ד, ה): "שליח ציבור, צריך שיהיה ריקן מעבירות, ושלא יָצָא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו ערב, ורגיל לקרות בתורה, נביאים וכתובים. ואם אין מוצאים מי שיהיו בו את כל המעלות הללו, יבחרו את הטוב שבציבור, בחכמה ובמעשים טובים". ע"כ. ואמנם, כיום המנהג להעלות שליחי ציבור גם בעלי תשובה אמיתיים, כי אין דבר העומד בפני התשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. (ג רו. חזו"ע ימים נוראים עמוד לז)

 

בקי בדקדוק

לבד מהנ"ל, על השליח ציבור להקפיד לבטא נכון את האותיות, אבל אם קורא ח' כמו ה' או כמו כ' רפויה, או ע' ו-ה' כמו א', או ק' כמו כּ', אין ראוי למנותו שליח ציבור כשיש אחר היודע לבטא כהוגן. כמו כן, יזהר שלא יבלע תיבות ואותיות, אלא יחתוך את המילים, ולא יאמרן בהלעטה. וכן יזהר בניקוד: שוא נע, שוא נח, דגש קל, דגש חזק, כמבואר בשלחן ערוך (או"ח סי' סא סעיפים כב, כג. ג רו).

 

כתב מרן זצוק"ל (ג רו): הנה הדבר ברור, שלא כל הבא ליטול את השם להיות שליח ציבור לעבור לפני התיבה יבוא ויטול, אף אם הוא מתכוון לעילוי נשמת הוריו ביום פטירתם. כי ראשית כל, צריך שיהיו לו המעלות שאמרו חכמים, כנפסק בשלחן ערוך. וביותר, עליו להיזהר לבטא היטב את כל האותיות שבתפילה כדת וכדין, ולא יבלע תיבות ואותיות, וכמו שאמרו בתיקוני הזוהר: שליחי ציבור הקוראים בתורה, צריכים לחתוך את המילים ולא לאומרן בהלעטה, כמו שנאמר בערב רב, "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם", שהיו אוכלים בהלעטה ולא טוחנים את הבשר, וכן נאמר אצל עשו "הַלְעִיטֵנִי נָא", ונאמר "וְאַף ה' חָרָה בָעָם וכו'". ובודאי שהוא הדין בתפילה, וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (אורח חיים סימן סא סכ"ב) שצריך לדקדק בפסוקי דזמרה ובתפילה, כמו שצריך לדקדק בקריאת שמע. וכתב הפרי מגדים, אבל שאינו יודע לחתוך את האותיות כהוגן, לא יתפלל שליח צבור. באופן שכל תיבה ותיבה היוצאת מפיו תהיה בשפה ברורה ובנעימה, מאירה ומזהירה כשמש בצהרים, וכמו שהמליצו דורשי רשומות: "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה". ויש לדעת, כי על כל אדם להיזהר בזה, למען תהיה תפילתו צחה. ואף מי שלא התרגל בצעירותו, לא יתעצל ללמוד עתה. וזאת לבד ממה שפעמים רבות מחמת ההיגוי השגוי, הריהו מחרף ומגדף ח"ו! (ועיין בזה עוד בהרחבה בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה" עמוד 102)

 

שומר פיו ולשונו

על השליח ציבור להזהר מאוד, שלא יפגום פיו בשום דיבור איסור, כשקר, לשון הרע, רכילות, קללה, כדי שלא יִקְרַב לשרת לפני ה' בכלי טמא ומאוס. (פלא יועץ)

 

שליח ציבור במועדים

מנהג אשכנז שאין האבל בתוך י"ב חודש עולה שליח ציבור בשבתות, ימים טובים, ימים נוראים, הלל בראש חודש וחנוכה, אלא אם כן אין שם חזן אחר. אבל מנהג בני ספרד שלא לחשוש לזה כלל ועיקר. וכן נהג מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בהיותו בתוך י"ב חודש לאביו ואמו שעלה שליח ציבור בחול, בשבת, בחגים, ובקריאת המגילה בפורים כדרכו תמיד בכל השנים. וכתב הנודע ביהודה, שאין שמץ איסור בדבר אלא מנהג בעלמא, ובני ספרד לא נהגו בזה. (ג ו, ז, ח. שו"ת יביע אומר ח"ט יו"ד סימן מ. מעיין אומר רעא)

 

משלים או מפטיר

עליית מפטיר מסוגלת מאוד לעילוי נשמת הנפטר יותר מעליית משלים. (זוהר הקדוש. ג קצה, קצט)

 

וכתב הבן איש חי, וכל שכן אם מפטיר בשבת ראש חודש או במועדים, וקל וחומר בשבת זכור או פרה שקריאתן מהתורה. והארחות חיים והריב"ש הביאו מעשה על נפטר שנידון לשריפה בגהינם, ושאל אותו החכם, מה הדבר אשר יצילך מן הצער הנורא הזה? אמר לו אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד ה' ולעילוי נשמתי, ואם יעשה כן בטוחני כי תעמוד לי זכותו ויגן בעדי. ויבוא החכם ויגד לבנו של הנפטר, ויעש ככל אשר אמר. לימים נגלה הנפטר בחלום אל החכם, ויאמר לו, תנוח דעתך שהנחת את דעתי (יבי"א ח"י יו"ד נז). ועיין במעשה שהוזכר לעיל (עמוד 243) על אותו רשע שמת ולימד רבי עקיבא את בנו לקרוא את ההפטרה, ואחר כך לימדו תורה, ובא בחלום לרבי עקיבא, ואמר לו: בשעה שאמר בני את ההפטרה, הפקיעו ממני דין גהינם. ובשעה שהתפלל ואמר קדיש, קרעו לי גזר דיני מכל וכל. ובשעה שלמד תורה ונעשה חכם והוסמך על ידך, עיטרוני בכתרם של צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן. עי"ש.

 

המעלה בעליית מפטיר, היא דוקא בתנאי שהבן בקי ויודע לקרוא את ההפטרה מילה במילה, בדקדוק ובטעמים כהוגן. אבל אם אינו בקי בקריאתה, לא יעלה 'מפטיר' אלא 'משלים' ויאמר קדיש. וטוב שיקנה עליית מפטיר לעילוי נשמת הנפטר, ויכבד בה אדם אחר שיודע לקרוא את ההפטרה כהוגן.

 

כתב בספר חסד לאלפים, ישנם אנשים הקופצים בראש וקוראים ההפטרה למנוחת הוריהם, ומדלגים חציין של תיבות ובולעים האותיות, ושגיאות מי יבין. ובאמת, שאף על פי שאמרו רבותינו שעל ידי הקדיש וההפטרה ניצולים ההורים מדין גהינם, אבל הדבר ברור שכל זה טוב ומועיל כשאומרים אותם אות באות, תיבה בתיבה, אבל אלו הבולעים אותיות או מדלגים תיבות, גורמים להוריהם 'נגע' במקום 'עֹנג', והעְדֶר טוב ממציאות הרע, וקרוב מאוד שברכותיהם לבטלה. ויותר טוב היה שהמעות שקונים בהן ההפטרה יתנום לעניים תלמידי חכמים ובני אדם מהוגנים, ויהיה נחת רוח לאביהם ואמם. ע"כ. "שְׂפָתַיִם יִשָּׁק, מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים". (ג רז)

 

שינוי מקום בבית הכנסת

המנהג פשוט שגם אם יש לאבלים מקום קבוע בבית הכנסת, אין משנים את מקומם במשך השנה על אב ואם, וכל שכן בשבתות וימים טובים. [ודי להם לשנות כאשר באים הם לבית הכנסת בימי השבעה בחול]. (ד תקסט)

 

כתב השלחן ערוך (סימן שצג ס"ד): הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בבית הכנסת בשבת, יפה הם עושים. וכתב בשו"ת רב פעלים, רבנו חיים ויטאל העיד על רבנו האר"י שבשבת שבשבעה, לא שינה את מקומו משום אבלות בפרהסיא. והנה כל זה בשבעה, אבל לאחר השבעה אין טעם לשנות מקום בבית הכנסת כלל, לא בשבת ולא בחול. מיהו פה עירנו בגדאד היה מנהגם לשנות מקום בבית הכנסת רק בשלושים יום אפילו על אב ואם, ולאחר שלושים חוזרים למקומם, ומאיזה שנים נהגו כמה יחידים לשנות מקומם בבית הכנסת בין בחול בין בשבת כל י"ב חודש, ודברים אלו וכיוצא בהם אשר מחדשים בני האדם מדעתם ואין להם שורש, אין למדים מהם ואין חשובים כלום. ע"כ.

 

קריאת תהילים

כתב מרן החיד"א, אין שום דבר להגן מפני המזיקים כאמירת הקדיש על מזמורי תהילים. לכן יש להנהיג את הבנים על אבותם שיקראו בכל יום מהשנה קצת מזמורי תהלים, ואחריהם יאמרו קדיש ["יהא שלמא"]. (ג נט)

 

צדקה

נתינת צדקה מידי יום לעילוי נשמת ההורים, מכפרת וגורמת להם נחת רוח. (פלא יועץ) וכתב בשו"ת חתם סופר, חילוק צדקה לעניים, עדיף יותר בלי ספק מהדלקת נר בביתו או אפילו על הציון שבקברו. (ג נט) וכתב המשנה ברורה (סימן תרכא ס"ק יט), בן הנותן צדקה בעד אביו, מועיל להקל עליו מיסוריו, אפילו אם היה רשע, כי סוף סוף ברא מזכה אבא.

 

"הריני כפרת משכבו"

בתוך השנה, אם הבן אומר [או כותב] דברי תורה בשם אביו, או הנהגה טובה שהיה עושה, כשמזכיר את שמו יאמר: "הריני כפרת משכבו". וכמו כן, כשמזכיר את אמו לשבח שהיתה מקיימת הלכה חשובה, כגון שהיתה מכסה את ראשה כהלכה במטפחת או כובע ולא בפאה נכרית, או שהקפידה להתלבש בצניעות כהלכה ללא בגדים קצרים וצמודים, או [באשה ספרדיה]: שברכה על הדלקת נרות שבת קודם ההדלקה, כדעת כל הראשונים ומרן השלחן ערוך, או שלא ברכה על נטילת לולב וישיבה בסוכה, כדעת הרמב"ם ועוד ומרן השלחן ערוך, יאמר: "הריני כפרת משכבה". אבל אם מזכיר אותם בדברי חול, אין צריך לומר. (ג קצו)

 

לאחר שנה, כשמזכיר את שמם כנזכר לעיל יאמר: "זכרונם לברכה לחיי העולם הבא" או בקיצור "זכרונם לברכה" או "עליהם השלום". ואם מפאת כבודו שרוחש לו מאוד רוצה לומר "הריני כפרת משכבו", רשאי. (ג קצו, קצז. ד תר, תרב)

 

ביאור "הריני כפרת משכבו" - כתב רש"י (מסכת קידושין לא ע"ב): עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו, אבל לאחר י"ב חודש, כבר קיבל מה שקיבל, שאין משפט רשעי ישראל בגהינם אלא י"ב חודש. וכן כתב רבנו שמעון בן צמח: שבתוך י"ב חודש, מכיון שהנפטר סובל צער ויסורים, חייב הבן לומר דרך כבוד, עלי יבוא אותו צער, להיות צערי כפרת משכבו. אבל לאחר י"ב חודש כבר קיבל דינו, ואינו מכבדו בכך. ע"כ. ומכל מקום אף לאחר י"ב חודש, היו חכמים שמזכירים ומכבדים את החכמים שנפטרו בכך, כמו שמצאנו (מסכת סוכה כ ע"א) שאמר ריש לקיש: "הריני כפרת רבי חייא ובניו". ועיין בשו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן קנא).

 

כתב בשבולי הלקט בשם הספרֵי על הפסוק (דברים כא ח): "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ", "כפר לעמך ישראל" אלו החיים, "אשר פדית" אלו המתים, מגיד שהמתים צריכים כפרה. ועל זה סמכו העולם לומר בתוך י"ב חודש אחר פטירת אב או אם: "הריני כפרת משכבו", כי מתכפרים המתים בצער גופם או בממונם של החיים. וכתב הרוקח, ואם תאמר מה תועיל הצדקה שהחיים נותנים בעד המתים? אלא השם יתברך בוחן לבבות ויודע שאילו היו המתים בחיים היו נותנים צדקה בעצמם. והחי יכול לבקש רחמים כדי להקל את דין המת, כגון דוד המלך על אבשלום (מסכת סוטה י ע"ב), וכן רבי יוחנן על אלישע אחר (מסכת חגיגה טו ע"ב).(שו"ת יביע אומר חלק ח יורה דעה סימן לז)

 

ויש להתבונן, מאחר ובאמירה זו הבן מקבל עליו את יסורי אביו, אם כן מה יעשה הבן כדי להינצל מהם? ואף שאמרו חז"ל (מסכת ערכין טז ע"ב) שאפילו יסורים קטנים שקיבל אדם בעולם הזה, פודים ממנו יסורי גהינם קשים ומרים עד מאוד שאי אפשר לתארם, אבל עדין מי חפץ ביסורים חס ושלום, ומה עליו לעשות כדי להינצל מהם? וצריך לומר, ראשית כדברי הספרֵי לעיל שהצדקה מועילה להגן מפני היסורים. ובארו במדרש ויקרא רבה, שילך ויהיה גבאי של צדקה, דהיינו שיהיה עושה וּמְעַשֶּׂה לאחרים לזכותם שיתנו אף הם, ולא די בנתינת צדקה כלשהי (חזו"ע ימים נוראים עמ' ריח). זאת ועוד, אם יקבל על עצמו תשובה שלימה וישמור שבת כהלכתה, ניצול מן היסורים, שכך היא סגולת ומעלת השבת לכפר (ט"ז או"ח סימן רמב). וכמו כן, אם ירבה בעסק התורה כהוגן, ינצל מן היסורים (מסכת ברכות ה ע"א). וכן אם יקבל עליו "תשובה מאהבה" על כל עוונותיו, לא יבואו עליו יסורים, שהרי אפילו חייבי כריתות ומיתות בית דין, על ידי תשובה מאהבה ניצולים מן היסורים. (ג קצז)

 

ראש השנה, כיפור, יום השנה - אם בימים אלו מזכיר את אביו או אמו בדברי תורה והנהגות חשובות כנ"ל, טוב שיאמר: "הריני כפרת משכבו", אפילו אחר כמה שנים. שכיון שספרי חיים ומתים נפתחים לפני הקב"ה ודנים אותם, הרי זה כמו בי"ב חודש, שיוכל לכפר בעדם. (בתי כנסיות, הגר"ח פלאג'י. ג קצז)

 

לבוש שחור

המנהג שנהגו בעיקר בחוץ לארץ, שהאבל לובש בגדים שחורים לאות אבל במשך י"ב חודש, אין בו שום איסור, כי בגדים שחורים היו מאז ומקדם מנהג אבלות, כמבואר בגמרא ובכל הפוסקים. ואמנם בארץ ישראל לא נהגו ללבוש כן, וטוב שגם בחוץ לארץ ינהגו כמנהג ארץ ישראל. (ג ס)

 

בית חדש

מותר לעבור דירה או להיכנס לבית חדש לאחר השבעה, ובפרט כשמטרתו לצורך מגורים הכרחיים למנוע צפיפות וכדומה. (ב שה. ד תקסח)ויעשה "חנוכת הבית" עם סדר הלימוד כנהוג, ורשאי לערוך גם סעודה, כי סעודת מצוה היא. (עיין ב שנו)

 

מצאנו לגבי חודש אב, שכל בנין שנעשה להרווחה, ממתינים מלהיכנס בו עד לאחר תשעה באב. ולכאורה הוא הדין בתוך י"ב חודש שצריך למעט האבל בשמחה? אך יש לחלק בין החורבן שהוא אבלות כללית לכל עם ישראל, לבין אבלות של יחיד. תדע לך, שהרי לא אוכלים בשר בתשעת הימים ולא רוחצים במים חמים, ואילו באבל לא אסרו כן. גם יש לחלק בין זמן מועט של תשעה ימים שיכול לעמוד בזה, לזמן ממושך של שנה. ומאחר ובשלחן ערוך לא הוזכר איסור בזה, מנין לנו לחדש שאסור להיכנס לדירה חדשה. ומכל מקום לעבור לדירה שהיא להרווחה שהשמחה בה היא גדולה מאוד, ראוי להימנע, כל שאין לו הפסד מחמת המתנה זו. אך ברור כי עצם קניית הדירה מותרת, כי הרי המחירים עולים, וגם יכולים אחרים להקדימו, ורק לענין העברה ינהג כאמור.

 

צביעה. רהיטים.

מותר לצבוע את הדירה לאחר ימי השבעה. וכן מותר לקנות רהיטים ומוצרי חשמל חדשים, שאין לנו אלא מה שאסרו חז"ל ולא יותר. (ב שה. ד תקסט)

 

 

 
בכל שאלה בהלכות אבלות ניתן להתקשר לקו ההלכה 3030*
כמו כן ניתן להזמין רבנים שידברו באזכרה במזכירות קו ההלכה 3030*
 
לעוד דינים הקשורים להלכות אבלות הקישו כאן: 
 
 

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form