דיני מוזיקה בשנת האבל, השתתפות בשמחות, וכן במועדי השנה

דיני מוזיקה בשנת האבל, השתתפות בשמחות, וכן במועדי השנה

שלושים. י"ב חודש.

הפרטים שיבוארו להלן בענין כלי זמר והשתתפות בשמחות, נוהגים עד שלושים יום על פטירת שאר הקרובים, ועד י"ב חודש על אב ואם. ואפילו אם השנה מעוברת [שיש בה שני חודשי אדר, ובסך הכל יש בה שלושה עשר חודשים], נוהגים דינים אלו עד י"ב חודש בלבד. (ב שכ, שלח)

 

כלי שיר. קלטות.

האבל אסור בשמיעת כלי שיר, אפילו מקלטות ודיסקים. (ב שסד)

 

לא מתכוון ליהנות

אבל הנוסע באוטובוס והנהג משמיע שירים עם כלי נגינה, או שיושב בביתו ושכנו מנגן בכלי נגינה, יסיח דעתו ויכוון שלא לשמוע וליהנות. והוא הדין, אם אשתו ובני ביתו משמיעים שירים, יכוון שלא לשמוע וליהנות. וכן אמר לי מורנו הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבנו יצחק יוסף שליט"א, שבהיותו בשנת אבל על אמו הרבנית מרגלית ז"ל, ובני ביתו רצו לשמוע שירים, התיר להם הרב, והוא היה עוסק בתורה בחדרו כדרכו בקודש, ומתכוון שלא ליהנות. ומה גם שקשה לגזור על בני הבית שלא לשמוע שירים במשך שנה שלימה. (ב שסז. מעיין אומר רט)

 

מבואר בגמרא (מסכת פסחים כה ע"ב) ונפסק ברמב"ם, שהנאה הבאה לאדם בעל כרחו באחד מכל האיסורים, אם התכוון אסור, ואם לא התכוון מותר. וכתב הרדב"ז, שאם לא התכוון, אף שאפשר לו להיבדל מאותה הנאה, מותר, שהכל הולך אחר הכוונה. וכן כתב הריא"ז שההולך לעשות חפציו, ובדרך הליכתו הריח ריח קטורת של עבודה זרה, אם אינו מתכוון לאותה הנאה ואינו חפץ בה, אף שיש לו דרך אחרת לעבור בה, מותר. וכן אם היה שומע מנגינות הכומרים שמנגנים לפני עבודה זרה, אם מתכוון ליהנות אסור, שאף על פי שהקול אין בו ממש, אסור ליהנות ממנו. אבל אם אינו מתכוון ליהנות מותר. וכתב מרן השלחן ערוך (סימן קמב סט"ו), אסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה. וכתב הרמ"א: ואם אינו מתכוון מותר. וכתב הש"ך, שאפילו יכול לאטום אזניו, כל שאינו מתכוון ליהנות מותר. [וכן דעת הגר"א שם, שו"ת תורה לשמה (סימן שצד), וספר חפץ חיים (כלל ו הלכה ה, ס"ק יד בבאר מים חיים) ועוד].

 

אבל הממתין לחברו שיצא מאולם שמחות שיש שם כלי נגינה, רשאי להיכנס ולישב בצד ולהמתין לו, אך לא ישב יחד עם המסובים ממש, וישים לב שלא להתכוון ליהנות מקול הנגינות. (שו"ת הר צבי. ב שסז)

 

נגן אומן

אומן היודע לנגן בכלי שיר, ופרנסתו היא מהופעותיו בשמחות של מצוה, כחתונות, בר מצוות ועוד, רשאי לנגן לאחר השבעה לצורך פרנסתו (ב שמט). [וכל שכן לפי המציאות כיום, שקובעים עם התזמורת חודשיים שלושה או יותר לפני כן, ואינו רשאי להותירם כך ללא תזמורת.]

 

האבל רשאי להמשיך ללמוד נגינה לאחר השבעה, כיון שכוונתו היא ללימוד ולא להנאת המנגינה. (מעיין אומר קמו)

 

מלמד. גננת.

מותר לאבל/ה מלמד או גננת, להשמיע שירים לילדים להרגיעם ולשמחם. שגם זה בכלל צורך פרנסתם. וגם עסוקים הם בעבודתם ואינם מתכוונים ליהנות כנ"ל. (ב שנ)

 

עצבות

הסובל מהתקפות דיכאון ל"ע, רשאי לשמוע שירים בתוך י"ב חודש, כדי לקבל שמחה ומצב רוח טוב, וכמו שנאמר (מלכים ב ג טו): "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'", אך ישתדל כפי יכולתו לשמוע בצינעה. (מעיין אומר רצה)

 

ברית מילה

אם אבי הבן או אשתו היולדת בתוך י"ב חודש, רשאי להביא פייטנים עם כלי שיר בליל הברית [ברית יצחק, זוהר] וביום הברית כנהוג, כי יום טוב שלהם הוא, שמכניסים את בנם לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום. (עי' ב שלט, שסה)

 

בשו"ת זקן אהרן התיר לאבל לנגן בסעודת פורים ובחול המועד עם רעיו, כיון שגם הוא מצווה לשמוח. ומדבריו למד מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן כא)שמותר להביא כלי נגינה בליל הברית ובברית, אף שהיולדת בתוך י"ב חודש. וכתב: רואה אני שהדברים קל וחומר ליולדת שהיא שמחתה להקריב אשה פרי בטנה למילה, שודאי מותר. ועוד, שכאן אבי הבן אינו חייב באבלות, והוא שליט להביא כלי זמר כמנהג ביום שמחתו. והגם שכתב הרא"ש שנכון שילבש הבעל שחורים כל י"ב חודש על חמיו לכבוד אשתו, מכל מקום כאן שהוא עושה לכבוד המצוה כמנהג העיר, אלים וחזק כבוד המצוה מכבוד אשתו. ובלאו הכי כבר התבארשהיולדת עצמה מותר לה, כיון שיום טוב שלה הוא ויום שמחתה לכבוד ה' שזכתה לקיים מצוותו יתברך, הוד ברית בִּוְלָדָה. ונראה להתיר בפשיטות, ויגל האיש ותשמח האשה והכל לשם שמים. עכ"ד. ומבואר שעיקר סיבת ההיתר מכיון שיום טוב שלה הוא. ומעתה הוא הדין אם אבי הבן בתוך י"ב חודש, שיהיה מותר להביא כלי נגינה, כיון שיום טוב שלו הוא, ואדרבה, מצות מילה מוטלת על האב ולא על האם, כמו שלמדו בגמרא (מסכת קידושין כט ע"א) מהפסוק: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים", ודרשו חז"ל "אותו" ולא אותה.

 

ודע, כי אף שבסעודה של ליל הברית המתקיימת לאחר ראש חודש אב, אין לאכול בשר, כי אינה סעודת מצוה ממש כמו ביום הברית, מכל מקום לענין אבלות שהלכה כדברי המיקל באבל, יכולים לשמוע כלי זמר וכנ"ל. (חזו"ע ארבע תעניות קנד)

 

בר מצוה

אם אבי חתן הבר מצוה או אמו בתוך י"ב חודש, רשאים להביא זמר עם כלי שיר לכבוד הבר מצוה כנהוג, כי יום טוב שלהם הוא, שמכניסים את בנם לעול תורה ומצוות.

 

כתב בשו"ת זרע אמת, נער שהגיע למצוות, ונעשה בר מצוה בתוך שלושים יום של אמו האבלה, רשאי בעלה אבי הבר מצוה לעשות השמחה כרגיל עם כלי נגינה, כיון שהוא אינו אבל, והשמחה תלויה בו, ששמח שזכה בנו להגיע למצוות, ונפטר מעונשו, וגם האם יכולה לשמוח עמהם. ושוב ראיתי למר חביבי הרב המובהק החיד"א שהתיר כיוצא בזה וכנזכר לעיל. ע"כ. והנה כבר הבאנו בהלכה הקודמת מה שכתב החיד"א שהוא הדין אם אבי הבן בתוך י"ב חודש, שיהיה מותר לו להביא כלי נגינה, כיון שיום טוב שלו הוא. וממה שדימה בשו"ת זרע אמת ברית מילה לבר מצוה, מזה נלמד שהוא הדין גם אם אבי הבר מצוה בתוך י"ב חודש, ולא רק במקרה שהאמא תוך י"ב חודש. (עי' ב שלח)

 

הכנסת ספר תורה

מותר לאבל להכניס ספר תורה ברוב עַם עִם כלי זמר. ובמקום צורך, כגון שהאבל אחד מנכבדי וחשובי הקהל או גבאי בית הכנסת שהוא המוציא והמביא בכל ענייני בית הכנסת, אף שלא הוא המכניס את ספר התורה, יש להתיר לו להשתתף. כי יש לדמות זאת לימי העומר, שאף שאין שומעים בהם כלי נגינה, בכל זאת בהכנסת ספר תורה שהיא מצוה גדולה ושמחה של כולם, מותר להשמיע בהם כלי נגינה. וכן התירו חז"ל איסור דרבנן לכבודה של תורה, כמו בשמחת תורה שמצוה לרקוד ולטפח לכבוד התורה. (מעיין אומר קעה, רצו)

 

 

 השתתפות בשמחות ˜

בית המשתה

האבל אסור להשתתף בסעודת רעים וחברים כגון מסיבת יום הולדת וכיוצא בזה, אף שאין שם שירה אפילו בפה. (ב שלח)

 

סעודת מצוה

רשאי האבל להשתתף בסעודות מצוה כמו ברית מילה, פדיון הבן וכיוצא בהן, ובלבד שלא יהיו שם כלי זמר או מוסיקה מטייפ אלא שירה בפה. (ב שנא, שנג)

 

סיום מסכת

מותר לאבל להשתתף בסעודת סיום מסכת, אף שהוא עצמו לא סיים עמהם, ובלבד שלא יהיו שם כלי שיר אלא שירה בפה. (ב שנא)

 

חנוכת בית

מותר לאבל להשתתף בסעודת חנוכת בית שלומדים שם את הלימוד הנהוג, ושרים בפיהם, שהרי זה נחשב סעודת מצוה. וכל שכן אם חנוכת הבית נעשית בארץ ישראל, שמצות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות. וכן מבואר בתלמוד ירושלמי, שמצוה לחנוך בית בארץ ישראל. (הג"ר אברהם פלאג'י בשו"ת חקקי לב לאביו הגר"ח פלאג'י. ב שנו)

 

ברית יצחק

מותר לאבל להשתתף בסעודת ברית יצחק שנוהגים לעשות בליל הברית, ולומדים שם את הלימוד הנהוג, ושרים בפיהם, שגם זה נחשב סעודת מצוה.

 

חלאקה

אין לאבל להשתתף במסיבת חלאקה שיש עושים בהגיע הבן לגיל שלוש, שאין זה בכלל סעודת מצוה. ומכל מקום אם יעשו שם סיום מסכת, רשאי להשתתף כשאין שם מוסיקה. ובלאו הכי מבואר בחוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה" (עמוד 192) שהעושים חלאקה, הנכון שיעשוהו בתוך שמחה של מצוה כמו חול המועד, סיום מסכת וכיוצא בזה, כי בחלאקה עצמה אין מצוה.

 

בר מצוה. בת מצוה.

מותר לאבל להשתתף בסעודת בר / בת מצוה שנעשית ללא כלי נגינה, שאין לך סעודת מצוה גדולה מזו, שעושים שמחה והודאה להשם יתברך שזכו להגיע לגיל חיובם במצוות. כתב המגן אברהם, שמצוה לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כמו שנכנס לחופה. וכתב רבנו זלמן שעיקר כניסת נפש הקדושה באדם, היא ביום מלאת י"ג שנה ויום אחד לזכר, וי"ב שנה ויום אחד לנקבה, ולכן מתחייבים אז במצוות מן התורה.

 

ומכל מקום אף אם הוצרכו להקדים או לאחר את מסיבת הבר מצוה בכמה ימים, ואינה ביום הולדתו ממש, כיון שעיקר המסיבה נעשית לכבוד היום הגדול - יום היכנסו לעול תורה ומצוות, והחתן דורש בדברי תורה, הרי זה נחשב סעודת מצוה, ורשאי האבל להשתתף שם. (ב שנא, שנד)

 

חגיגת בר מצוה שיש שם כלי שיר, מותר לאבל להיכנס, בעת שאין כלי השיר מנגנים, כדי לברך את בעלי השמחה. (ד תקצג)

 

הילולת צדיקים

הרגיל בכל שנה לעשות הילולא לצדיק מסויים, וכגון בל"ג לעומר לרבי שמעון בר יוחאי, וכעת הוא אבל לאחר השבעה, רשאי לערוך את ההילולא כבכל שנה, ובלבד שיאמרו שם דברי תורה, וישירו בפה ללא כלי שיר. (מעיין אומר ער)

 

בני אשכנז

יש מבני אשכנז הנוהגים שלא להשתתף בשום סעודת מצוה אף ללא כלי שיר, ואפילו לא בברית מילה. ויש הנוהגים להשתתף בכל סעודות מצוה כנ"ל. על כן, איש מבני אשכנז הרוצה להקל בזה, רשאי, וכל שכן כאשר יש צורך בדבר.

 

אף לבני אשכנז, מן הדין מותר להשתתף בסעודות מצוה שאין שם כלי נגינה, אלא שכתב הרמ"א שנהגו שלא להשתתף. אך יש שלא חששו כל כך למנהג, וכן נראה משו"ת שאילת יעב"ץ שפסק, שהאבל על שאר קרובים, מותר להכנס בתוך שלושים לסעודת מילה ופדיון הבן, כיון שאין בהן שמחה, והוא פשוט. וכן דעת הדגול מרבבה. וכן נראה מהגאון בעל שואל ומשיב ושו"ת מטה לוי. ובפרט בענייני אבלות שהולכים אחר המיקל. (ב שנב, שנג, שנד)

 

 

E השתתפות בשמחת נישואין

שמחת חתן וכלה

אין לאבל להשתתף בשמחת חתן וכלה, הן בחתונה והן בסעודת "שבע ברכות" שבשבעת ימי המשתה, אף אם אין שם כלי נגינה. ואף שזו סעודת מצוה, מכל מקום בשמחת חתן וכלה שישנה שמחה יתירה וכמו שמברכים "שהשמחה במעונו", החמירו יותר. (ב שלח)

 

הכנסת כלה

אבל בעל חסד שמארגן ועוזר ליתומים ויתומות להינשא, ואם לא ישתתף בחתונה, לא יתנהלו הדברים כהוגן, מבחינת האולם או התזמורת וכיוצא בזה, מותר לו להיכנס לשם.

 

כתב הראב"ד, מי שמשיא יתום ויתומה או עני ועניה לשם שמים, ואם לא יכנס שם 'יתבטל המעשה', אף אם הוא אבל על אב או אם, מותר לו להכנס שם אחר שלושים. אבל בנישואי עשיר שהזמינו לסעודה להתכבד בו, אסור להכנס שם. ובארו הפוסקים שאין הכוונה שיתבטלו הנישואין לגמרי באותה שעה, אלא שבהעדרו יהיה ביטול השמחה. ולכן מיעט רק את הקצה האחרון, שאם הזמינוהו כדי להתכבד בו, שאז אין השמחה תלויה בו, לא יכנס לשם. (רבי ידידיה טיאה ווייל, שבט שמעון, משנת רבי אליעזר, זרע אמת, דברי יציב, שלחן העזר. ב שלח, שמו)

 

השתתפות הקרובים בחתונה

הורי החתן או הכלה, אף אם הם בתוך שלושים יום לאבלות על אב או אם, מצוה עליהם להשתתף בחתונה ובכל שבעת ימי המשתה ולסעוד עם המסובים ולשמוע הניגונים, כדי שתהיה שמחת החתן והכלה שלימה. והוא הדין למכרים מיוחדים שבלעדיהם לא תהיה שמחת החתן או הכלה שלימה, כמו סבא וסבתא, קרובים מסויימים כאחים ואחיות, וחברים מיוחדים שחשוב מאוד מאוד לחתן או לכלה שיבואו. ואין צורך שבבואם לשם, ישרתו הם את האורחים. (ב שלט. שו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן מג. מעיין אומר קסב, רד, רז, רי)

 

כתבו התוספות, מה שאסרו לאבל ללכת לבית המשתה, דוקא בשמחת הרשות, אבל שמחת מצוה כסעודת חתן וכלה, מותר. וכן דעת רבנו תם ורבנו יצחק. וכתב תלמיד רבנו יחיאל מִפָּרִישׁ, להתיר אפילו בתוך שלושים על אביו ואמו. ואולם דעת הראב"ד, הנימוקי יוסף ורוב הראשונים, להתיר בשמחת חתן וכלה דוקא במשיא יתום ויתומה, שאם לא ישתתף בסעודה תתבטל שמחתם. אבל אם הזמינוהו לסעודה רק כדי להתכבד בו, אסור. ע"כ. ולפי זה, אבי החתן או הכלה שהוא המשתדל בעד החתן והכלה בצרכי החופה ובכל העניינים, ברור שמותר לו להשתתף בשמחה. ובשו"ת פנים מאירות כתב, השושבינים שמתעסקים בצרכי החתן והכלה, נהגו להקל להשתתף בשמחת הנישואין ולאכול שם. גם יש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כתוספות ועוד, שבסעודת מצוה מותר אפילו לסתם אנשים שאינם קרובי משפחה להשתתף, ושמא כהראב"ד שאם יש לחוש שיגרם להם צער בהעדרו, מותר. ובודאי שאם ימנעו קרובי החתן והכלה להיכנס לסעודה, יהיה צער לחתן ולכלה. וכמו שכתב המהרשד"ם, שלא הוצרך הראב"ד להתיר במשיא יתום ויתומה פן תמעט שמחתם, אלא מפני שהוא איש זר שאינו קרוב לחתן ולכלה, אבל הקרובים לחתן או לכלה, בודאי שמותרים להיכנס לסעודה, כי ידוע שיש צער לחתן בהימנעם מלהיכנס. וכן פסקו שבט שמעון ושדי חמד. וכתב מהריק"ש שהמנהג במצרים שהקרובים נכנסים להשתתף בשבעת ימי המשתה. והיעב"ץ כתב, ובאמת שעצם נוכחות הורי החתן או הכלה חשובה מאוד לקבל פני המוזמנים ולהשיב מזל טוב לברכותיהם, ולכן ברור שמותר להם להשתתף ולאכול שם, ואין צורך לעמוד ולשמש בפניהם. (ב שלט, שמז)

 

שאר קרובים שאינם הכרחיים כל כך לחתן ולכלה, דהיינו שאף אם לא יבואו, לא תתמעט שמחתם, רשאים לבוא בעת החופה והברכות. ויכולים להכין להם שלחן בחדר צדדי ושם יאכלו, אך לא ישתתפו בחתונה עצמה. (מעיין אומר רפד) וכמו כן, רשאי האבל להיכנס בעת האוכלכשאין כלי השיר מנגנים, כדי לאחל מזל טוב לבעלי השמחה. ואף אם יש מוסיקת רקע, יכוון שלא ליהנות.

 

השתתפות הקרובים באירוסין

רשאים קרובי המשפחה להשתתף באירוסין שאין בהם כלי שיר, שגם זה נחשב כשמחה של מצוה. וטוב שלא יאכלו שם פת. (מעיין אומר קפו, רי, שכג)

 

הורי החתן והכלה בשבעה

אם ימים ספורים קודם לחתונה ארע אבל אצל הורי החתן או הכלה, ברור שיש לקיים את החתונה כרגיל, רק שאין להורה האבל שבתוך השבעה להשתתף בה, אך רשאי לעמוד בחוץ בעת החופה לשמוע את הברכות, ויחזור לביתו. (ב שדמ) [ובמקום צורך, רשאי לעמוד בפנים בעת החופה]. ורשאי להחליף את בגדיו העליונים לבגדי שבת שאינם מכובסים או שלבשם מישהו אחר מעט זמן. (ד תקפד)

 

אין שום מקור להתיר להשתתף בחתונה בתוך השבעה, וכל הפוסקים שהתירו לעיל, דיברו רק לאחר השבעה (ב שדמ). וכן היה מעשה בפטירת מורנו ורבנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", שבתוך ימי השבעה, התקיימה חתונת נכדתו, בת בנו הרה"ג רבי שלמה צדקה שליט"א, והוא אבי הכלה שמע רק את הברכות שבחופה, ומיד לאחר מכן חזר לשבת שבעה עם אחיו הרבנים הגאונים שליט"א.

 

השתתפות הקרובים בשבת חתן

מותר לאבלים קרובי המשפחה להשתתף בסעודות "שבת חתן", אם השתתפותם תגרום שמחה לחתן ולכלה. (ב שלח. מעיין אומר קפג) ובספר ארחות רבנו (הקהלות יעקב ח"ד עמוד קלח אות פד) כתב, אף שהגאון החזון איש זצ"ל היה בתוך שנת אבלותו, בכל זאת היסב בסעודת שבע ברכות של הגאון רבי שמואל גריינמן זצ"ל שהיתה בשבת.

 

שבע ברכות

אם ביקשו מאבל להשלים מנין לסעודת שבע ברכות, או לצורך "פנים חדשות" [שצריכים שני אנשים חדשים שלא היו באחת הסעודות של החתן והכלה, כדי שיוכלו לברך את כל שבע הברכות], רשאי ללכת ולאכול שם. (הגאון רעק"א. ב שלח)

 

אם יש צורך בדבר, רשאי האבל שבתוך י"ב חודש לארגן סעודת שבע ברכות לחתן ולכלה בתוך ביתו. (מעיין אומר רסט) ונראה שרשאים אף לנגן שם בכלי זמר, שמאחר שאין שמחה לחתן וכלה בלי כלי שיר כדלהלן, לא הגבילו אותם בגלל שבעל הבית אבל. ואף בעל הבית עצמו רשאי להשתתף, וכמו שמותר לקרובים מסויימים להשתתף בחתונה באופן שהעדרותם תגרום צער לחתן או לכלה, ואף כאן אם בעל הבית ימנע מלהשתתף ויצטרך לצאת בעת הניגונים, הדבר יגרום צער לחתן ולכלה. גם כי איזו שמחה זו, כאשר בעל הבית המארח אינו בנמצא, ועצם נוכחותו חשובה מאוד לקבל פני המוזמנים ולנהל את כל הערב, ככל בעל הבית. ומכל מקום, טוב שיסיח את דעתו בעת שמנגנים, ויהיה הוא המלצר.

 

התרפאה המשפחה - אם נולד בן במשפחה שהתרפאה המשפחה (כמבואר לעיל בעמוד 223), מותר לאבלים להשתתף בסעודת שבע ברכות כשאין ניגונים, אף אם אין השתתפותם הכרחית כל כך לחתן ולכלה, ובאים יותר לכבוד ההורים. (הגהות יד שאול. מעיין אומר רצג. ועיין ב פה)

 

ליווי לבעל

אשה אבלה בתוך י"ב חודש על אביה או אמה, אין לה ללכת עם בעלה לשמחת נישואין של קרוביו. ואם בעלה דורש ממנה בתוקף לבוא עמו, הנכון שתפנה אותו לשאול רב מובהק, אשר יאסור עליו ללחוץ עליה ולהכריחה ללכת עמו. אולם אם על ידי כך יופר השלום בבית, יש להקל לה ללכת עמו, אך תכוון שלא ליהנות מכלי השיר. ונכון שגם לא תאכל שם. (ב שסו)

 

אין זה דומה למה שהותר לעיל (עמוד 264) להביא כלי זמר בברית מילה כשהאם אבלה, כי שם אינה יכולה לעכבו מלעשות את המצוה המוטלת עליו בשמחה, [ובלאו הכי, גם יום טוב שלה הוא ויום שמחתה להקריב פרי בטנה למילה], אבל נישואי קרובו, שאין זו מצוה המוטלת עליו, ששמחת החתן והכלה יכולה להתקיים על ידי אחרים, אלא שהוא חפץ ללכת, אין להתיר לה להפר את אבלותה. ורק אם יופר השלום בבית, יש להקל לה. והנכון שלא תאכל שם, שאז יש לה לסמוך גם על מה שכתבו רבים מהראשונים שכניסה לבית המשתה לבד בלא אכילה ושתיה מותרת, שאין שמחה בלא אכילה ושתיה. כן כתבו: התוספות בשם רבי אליעזר, הריטב"א בשם רבנו תם ורבנו יצחק, תשובות מיימוני בשם רבנו יוסף, אור זרוע בשם הרשב"ם, ארחות חיים בשם רבנו יצחק מקורביל, רבי יהודה אלברצלוני, הסמ"ק, הכל בו, והמכתם. וכתב הטור שיש נוהגים כן.

 

סידור קידושין

רב, בתוך י"ב חודש, רשאי לסדר חופה וקידושין לחתן וכלה, שיש בזה גמילות חסד שמשמחם בהופעתו. ובעת שהותו שם, רשאים לנגן בכלי זמר ניגונים עדינים כפי המנהג בעת ליווי החתן והכלה לחופה, אשר אינם מעוררים שמחה המביאה לריקודים ומחולות, ולא יכוון ליהנות מהם. (יביע אומר ח"י יו"ד סימן נו. ב שמה)

 

לדעת תוספות, הרשב"ם, רבנו יצחק ורבנו תם, מותר לאבל להיכנס לבית המשתה בלי לאכול, שאין שמחה בלי אכילה ושתיה. וכתב הרמב"ן שכן נהגו מקצת חכמים. והמאירי כתב שכן המנהג. ובצירוף דעות הראשונים שדוקא שמחה של רשות אסורה, אבל של מצוה מותרת. ואף שמרן השלחן ערוך פסק להחמיר, מכל מקום כתב הרמ"א, שכל זה בבית החופה שאוכלים ושותים ושמחים שם, אבל בחופה שעושים בבית הכנסת שאין שם אכילה ושתיה, מותר מיד לאחר השבעה. וכתב בדרכי משה, שכן עשה מעשה בעצמו להקל לסדר חופה וקידושין, והסכים עמו מהר"ם פאדווה. וכן התירו מהראנ"ח, מהר"ם מינץ והגר"ח פלאג'י. ובשו"ת נהרי אפרסמון התיר לחכם אבל להשתתף בסעודה ולהשמיע דברי תורה כנהוג, דהוי כרבים צריכים לו שמותר. גם הגאון רבי שלמה קלוגר התיר לרב נכבד ללכת לסעודת נישואין, שלא תקופח פרנסתו, ושאין לחשוש בזה לאיסור. והרי המברך ברכת חתנים ומשמח חתן וכלה, יש בו ממידת קונו, שנאמר "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", מה הקב"ה משמח חתן וכלה, שהביא את חוה לאדם הראשון מקושטת בכ"ד קישוטים, וברך ברכת חתנים, שנאמר "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים", אף אתה מברך חתנים.

 

וכן עשה מעשה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בתוך השנה לפטירת אביו רבי יעקב ז"ל, וסידר חופה וקידושין לבנו של גביר נדיב ונכבד ומוקיר רבנן, התומך בישיבות בעין יפה, כדי לעודדו ולחזקו בתמיכתו בישיבות הקדושות. והוסיף מרן זצוק"ל בכתב יד בגיליון (שו"ת יביע אומר שם): "וכל שכן כשיש צורך בדבר, שעל ידי בואי לשם יושבים הגברים מצד אחד והנשים מצד אחר, ולא יושבים בערבוביא, לבלתי היות שם ערוב, שכך היה התנאי לגבי השתתפותי שם. וכן נעשה בעבר בנישואין של בנו הקודם של הנדיב הנ"ל, על פי התנאי שהתנתי עמו. ואם אמנע מללכת שם, יחזרו לפרוץ לעשות הכל בערבוביא". גם מורנו הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבנו יצחק יוסף שליט"א, עשה מעשה כשהיה בתוך השנה על אביו מרן זצוק"ל, וסידר קידושין בחתונת בת אחיו הרה"ג משה יוסף שליט"א, וכן בחתונת נהגו ר' מיכאל מימון הי"ו, ואף עשה מעט מחול עם החתן בשירה בפה בלי כלי נגינה.

 

והנה הרב ערוך השלחן כתב, ונראה לי שמותר לרב העיר לסדר קידושין אפילו בתוך שלשים לאבלו על אביו ואמו, כיון שהדבר מוטל עליו, רק שלא ישמע הכלי זמר. אך בשו"ת דבר יהושע כתב, שלא אסר אלא כשמזמרים בכלי זמר באופן שמעוררים שמחה רבה המביאה לריקודים ומחולות, שהיא שמחה הבוקעת ועולה במזמוטי החתן והכלה, מה שאין כן כלי זמר שעושים בעת שמלווים את החתן והכלה, אינם לשם שמחה, אלא הוא כדרך שמלווים את המלך בשירה וזמרה, ואינם בכלל מזמוטי חתן וכלה, ואין כאן בית מיחוש.

 

 

E השתתפות בשמחת המועדים

שמחת בית השואבה

שמחת בית השואבה שנוהגים לעשות בלילי חול המועד סוכות עם כלי נגינה, יש להתיר לאבל להשתתף שם.

 

בשו"ת זקן אהרן (לפני כ-300 שנה) נשאל על אבל בתוך י"ב חודש, אם רשאי לנגן בכלי זמר בסעודת פורים ובחול המועד עם רעים וחברים. והשיב להתיר, כיון שהוא יום שמחה שלו, שגם הוא מצווה לשמוח בפורים, ובשמחת מצוה מותר, וכן מוכח מהראב"ד ורוב הגאונים, כמו ששנינו במסכת שמחות. ומה שכתב הראב"ד שלשמחת נישואין אסור להיכנס אלא אם כן משיא יתום ויתומה שאי אפשר בלעדיו, היינו בשמחה שאינה חובה עליו שאינו מצווה עליה, אבל שמחת פורים ויום טוב מצווה עליה. גם כי יש שכר לפעולתו שהוא משמח אחרים. עי"ש. וכן פסק בכף החיים (סימן תרצו ס"ק כו), וכן התיר הגרי"ש אלישיב בשמחת פורים. ובשו"ת זרע אמת (חלק ב סימן קנז) פסק שמותר לאבל לאחר שבעה, לנגן בכלי שיר בחול המועד סוכות, כיון שזה נחשב דבר מצוה, שהוא זכר לשמחת בית השואבה. ומרן זצוק"ל התיר לאבל בתוך י"ב חודש להשתתף בהקבלת פני רבו ברגל, ורק יסיח את דעתו בעת שמנגנים שם. (מעיין אומר רמג)

 

רב קהילה, שאם לא ישתתף בשמחת בית השואבה של בני קהילתו, חסרונו יהיה מורגש, יש לו להשתתף עמהם אף שיש שם כלי נגינה, כי אם ימנע, יהיה נראה כנוהג אבלות בפרהסיא בחג. (ב שסד. מעיין אומר רטז)

 

כתב הגאון הראשון לציון רבי מיוחס בכ"ר שמואל בספרו פרי האדמה, לענין שמחת בית השואבה שנוהגים פה עיר הקודש ירושלים, שמרקדים ומספקים, בדידי הוה עובדא [אצלי היה מעשה] והכריחוני רבני ירושלים להיות שם. גם כי מאחר שמקומי שם, ולהשתמט משם הוא זר ופרהסיא גמורה, קיימתי דבריהם אני ואחי. וכן פסקו עוד אחרונים. ובשו"ת זרע אמת (ח"ב סימן קנז) התיר לאבל שנפטר לו מת בחול המועד, לנגן בליל הושענא רבה כדרכו בכל שנה, כיון שהכלי שהיה מנגן בו היה מיוחד, ובלעדיו לא היו שאר כלי הזמר נחשבים. והרי זה כדין תלמוד תורה שאם היו רבים צריכים לו לאבל, מותר, כך כאן רבים צריכים לו. ועוד שאם היה נמנע מלבוא כדרכו, הרי זו אבלות בפרהסיא שאסורה במועד. עי"ש.

 

שמחת תורה

מותר לאבל לעשות הקפות כנהוג בחג שמחת תורה, ולרקוד ולשיר, שאם לא יעשה כן, הרי זו כאבלות בפרהסיא בחג. (מועד לכל חי, כף החיים, מנחת יצחק, גשר החיים, ספר רביעי בקודש, וכן נהג הגאון ממונקאטש. ב שסה)

 

סעודה לגומרה של תורה

מותר לאבל להשתתף בסעודת חתן תורה בשמחת תורה, ואף אם הסעודה נערכת בביתו של החתן, רשאי האבל ללכת עם כל הציבור ולהשתתף בסעודה.

 

כן כתב בכנסת הגדולה, ושכן ראה הלכה למעשה מתלמידי חכמים גדולים שהורו לבחורים אבלים להתיר להשתתף בשמחת סיום מסכת שהיא סעודת מצוה. וכתב רבי אברהם פלאג'י, שסעודה לגומרה של תורה, אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ועדיפה מסעודת סיום מסכת. מה גם, ששמחה זו היא שמחת כל ישראל ולא רק לחתן תורה בעצמו. (חזו"ע פורים קפ. ב שנג)

 

הקפות שניות

ההקפות שנוהגים לערוך במוצאי שמחת תורה, אם יש שם כלי זמר, אין רשאי האבל להשתתף בהם.

 

מסיבת חנוכה

מותר לאבל להשתתף במסיבת חנוכה הנעשית על טהרת הקודש עם דברי תורה ושירי קודש ללא תזמורת, שהרי זה בכלל סעודת מצוה שמותר לאבל להשתתף בה. [ובפרט לפי מה שכתבו הרמב"ם ועוד, שחנוכה נקבע לימי "שמחה" והלל. וכתב הרמ"א, שאם אומרים זמירות ותשבחות בסעודות חנוכה, הרי הן סעודות מצוה. (חזו"ע חנוכה טו)] והוא הדין למנהג שנהגו החסידים מבני אשכנז ללכת לסעודת האדמורי"ם שעושים בלילות החנוכה לאחר ההדלקה ברוב עם, שמותר לו להשתתף שם. (הגרשז"א. ב שנו)

 

מסיבת פורים

מן הדין רשאי האבל להשתתף בסעודת פורים שנערכת חוץ לביתו, אף אם יש שם כלי נגינה. כן התיר בשו"ת זקן אהרן (הובא לעיל עמודים 264, 270), כיון שגם האבל מצווה לשמוח בפורים. וכן פסק כף החיים (סימן תרצו ס"ק כו), וכן התיר הגרי"ש אלישיב זצ"ל. (הובא במשנ"ב דרשו סימן תרצו הערה 28). וכן נראה משו"ת זרע אמת שהתיר לנגן בחול המועד. וכל שכן אם האבל עצמו יודע לנגן, שרשאי לנגן לכבוד פורים. (חזו"ע פורים קפ, קצד)

 

רב קהילה שאם לא ישתתף בסעודת פורים של בני קהילתו, יהיה חסרונו מורגש, מצוה עליו להשתתף עמהם, כדי שלא ינהג אבלות בפרהסיא.

 

כתב בספר נימוקי אורח חיים, אודות הנוהגים ביום פורים להביא לביתו של הרב נגנים אומנים, ושרים בכלי זמר כחצי שעה, וכעת הרב בתוך שנים עשר חודש על אביו, מכיון שיום פורים הוא יום משתה ושמחה, אם ימנעו את המנגנים בכלי זמר לבוא לבית הרב, הרי זו אבלות בפרהסיא, וכן לא יעשה. ולא גרע פורים ממה שהתירו למשיא יתום ויתומה, או למשיא בנו ובתו, להכנס אצל החופה ולשמוע שירה בכלי זמר. (ב שסה)

 

 

 
בכל שאלה בהלכות אבלות ניתן להתקשר לקו ההלכה 3030*
כמו כן ניתן להזמין רבנים שידברו באזכרה במזכירות קו ההלכה 3030*
 
לעוד דינים הקשורים להלכות אבלות הקישו כאן: 
 
 

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form