כל דיני וענייני אמירת קדיש

כל דיני וענייני אמירת קדיש

כיבוד אב ואם

בכלל מצות כיבוד אב ואם לאחר פטירתם, היא אמירת הקדיש בשנים עשר חודש הראשונים, ויזהר שלא יחסיר אפילו קדיש אחד. (א שלב, שלו)

 

אין לך גנאי וזלזול גדול יותר מבן שאינו מקפיד לומר קדיש על אביו או אמו. ומאידך, האומר קדיש, הריהו מקיים מצות עשה מן התורה של כיבוד הורים, שבאמירתו מזכה אותם לגן עדן וכבוד גדול בעולם העליון.

 

הקדיש הוא מכלל הכבוד שחייב הבן לכבד את אביו לאחר מותו, ואף הוא גדול מהכבוד שבחייו, כי בחיים פעמים שהאב מוחל על כבודו, אבל הקדיש לא ניתן למחילה, וכל אב מקוה לזה, וכאילו נצטווה הבן על זה בפירוש, ולכן אמירת הקדיש כמצות עשה מן התורה. (א שלד)

 

מעלת הקדיש

תועלת גדולה ישנה באמירת הקדיש לעילוי נשמת הנפטר, אפילו אם היה צדיק גדול, כי אין הקדיש בא רק להציל נפש המת מגהינם, אלא יש בו עוד תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה בגן עדן. (האר"י. ה"ע ח קח)

 

מכניס את הרשעים לגן עדן

גם אם ההורים לא השכילו לשמור תורה ומצוות, ולא חינכו את בניהם על ברכי התורה, בכל זאת מועילה להם אמירת הקדיש, כדי להגן עליהם מפני הפורענות, ואף להוציאם מגהינם ולהכניסם לגן עדן, וכפי המעשה שיובא להלן.

 

קדיש לאחר הלימוד

אחר אמירת פסוקי תהילים או שאר פסוקי תנ"ך, אומרים קדיש "יהא שלמא". ולאחר שאר לימוד תורה, כגמרא, מדרש, הלכה ואגדה, אומרים קדיש "על ישראל", וקודם לכן, טוב לומר משנת "רבי חנניא בן עקשיא...". ודע כי מעלת הקדיש שאחר הלימוד גבוהה מאוד מאוד, על כן יזהר תמיד לאומרו בכוונה גדולה לאחר שיעור תורה או סדר לימוד בכולל וכיוצא בזה.

 

כתב הרמב"ם (סדר תפלות, נוסח הקדיש): "כל עשרה מישראל או יותר שעוסקים בתורה שבעל פה, ואפילו במדרשות או באגדות, כשמסיימים אומר אחד מהם קדיש". וכתב רש"י בסידורו: "כל זמן שהציבור אומרים פסוקים או משנה, צריכים לומר קדיש אחריהם". וכן מבואר בספר הפרדס, מחזור ויטרי, ארחות חיים, כל בו, אבודרהם ועוד.וכתב החיד"א (שיורי ברכה יו"ד שעו): "בספר ויקהל משה יש מעשה נורא על רוח אחת, ושם נאמר שאין דבר להגן מפני המזיקים כאמירת קדיש על מזמורי תהילים, ולכן יש להנהיג לעילוי נשמה שילמדו בכל יום מהשנה מזמורי תהילים ויאמרו קדיש" (ה"ב ד קצב). [ועיין בשו"ת בית יהודה עייאש (אורח חיים סימן לא) וברכי יוסף(אורח חיים סימן נה ס"ק א) מה הטעם שנהגו לומר לאחר הלימוד משנת "רבי חנניא בן עקשיא..."].

 

אם לא היו עשרה בעת הלימוד או בקריאת התהילים, ועתה שסיימו ישנם עשרה, יאמרו קדיש, אך קודם לכן, טוב שיאמרו רבי חנניא הנ"ל או שלשה פסוקים שהם. (משנ"ב סימן נה סק"ב)

 

קדיש לאחר השנה

מרוב גודל מעלת קדיש הנאמר לאחר לימוד תורה וקריאת תהילים, מצוה ומעלה גדולה לאומרו אף לאחר י"ב חודש (א שלו). ומעשה בתלמיד חכם מזכה הרבים שסיפר למרן זצוק"ל שהמשיך לומר קדיש לאחר שיעורו ברבים, אף לאחר שנה מפטירת אביו ז"ל, ותוך כדי הדברים אמר לו מרן: "תמשיך כך". ואמר למרן, אבל זה גורם שרבים מאנשי השיעור גם הם קמים לומר קדיש, וענה מרן: "שיאמרו". ובספר פלא יועץ (כבוד אב ואם) כתב: "ואף אם חושב שאביו צדיק גמור, ותתענג בדשן נפשו, ידמה כאילו נותן לו מטעמים כאשר אהֵב אביו בעבור תברכהו לנפשו, ולא יגרע אפילו יום אחד בכל ימי חייו מלומר קדיש וליתן צדקה עבור נפש הוריו". (מעיין אומר שיא) [השווה להלן (עמוד 341) עם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל].

 

קדיש לאחר קריאת התורה

אבל בתוך י"ב חודש, טוב שיאמר את הקדיש הנאמר בסיום קריאת התורה לעילוי נשמת הוריו. (א שנג) ואף שלא עלה בעצמו לתורה, יאמרהו יחד עם העולה. ומעשה שהיה אצל מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, שכאשר עלה בשני וחמישי לעליית שלישי לספר תורה, והתחיל לומר את הקדיש, עמד לידו אדם אחר שהיה בתוך י"ב חודש לאמו, והצטרף למרן באמירת הקדיש, ומרן טפח לו על גבו שימשיך לומר יחד עמו את הקדיש. ולאחר מכן עשה השכבה לעילוי נשמת אמו.

 

כתב מרן הראשון לציון זצוק"ל: מנהגינו, שאם יש בין הקהל אבל בתוך י"ב חודש על אביו ואמו, הקדיש שאחר קריאת התורה ביום שני וחמישי, אומר אותו האבל הנזכר, אף על פי שלא עלה לתורה כלל. וכן כתב בשו"ת אגודת אזוב מדברִי, שהקדיש שאחר קריאת התורה אינו שייך דוקא לשליח ציבור או לעולה לתורה, אלא לאבלים. גם בגשר החיים כתב שרשאי האבל לומר הקדיש שאחר קריאת התורה, אף שהוא לא עלה לתורה (א שנג). ובאמת ראיתי לרבים וגדולים בתורה שנמנעים לומר קדיש שלאחר קריאת התורה כשהוריהם עודם בחיים. ואף על פי שנוהגים אצלנו הספרדים שהעולה עליית משלים אומר קדיש, ולא כמנהג אשכנז שהשליח ציבור אומרו, הם נמנעים מזה, והשליח ציבור אומר קדיש במקומם. ואם גם הוריו של השליח ציבור בחיים, עומד אחד מהקהל ואומר קדיש. ויש להם על מה שיסמוכו. (א שמג)

 

לא חפץ בקדיש

מי שציוה שלא יאמרו עליו קדיש, אין שומעים לו, ואומרים עליו קדיש. (שו"ת יביע אומר חלק ו יורה דעה סוף סימן לא, וחלק ט יורה דעה סימן לג)

 

לפי מה שכתב החיד"א בשם רבנו האר"י, שאין טעם אמירת הקדיש להציל נפש המת מדין גהינם בלבד כמו שחושבים המון העם, אלא יש בו עוד תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה בגן עדן. אם כן אילו ידע הנפטר מתועלת זו לא היה מצווה על כך, ועכשיו שהוא נמצא בעולם האמת בודאי נוח לו שכל בניו יאמרו עליו קדיש, שכל אחד בפני עצמו גורם לו עליה ממדרגה למדרגה, מחיל אל חיל. והנה כתב הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל שואל ומשיב, מעשה שסיפר לי דודי זקני הגאון בעל ישועות יעקב, שאביו של הרב רבי שמעון החסיד מירוסלב בא לפניו ושאל על אביו שהיה מתנגד גדול [לחסידות], וציוה שלא יאמר בנו קדיש אחריו, מפני שאומר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה" [כפי נוסח החסידים והספרדים ולא כנוסח הפרושים]. ופסק הרב, שלא יוכל למחות בבנו מלומר קדיש, רק שיאמר את הקדיש בלא תיבות אלו 'ויצמח פורקניה...'. ע"ש. ובודאי, בהיות אביו בעולם האמת, יראה שכעסו על בנו שאומר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה", הוא הבל ורעות רוח, כי מה חרי האף הגדול הזה, והרי יש בתיבות אלו טעם לשבח על דרך הסוד, כמו שכתב רבנו האר"י.

 

"שׁוֹמֵר מִצְוָה, לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (קהלת ח ה)

אם נפטרה האם, והאבא מקפיד על בנו שלא יאמר קדיש, כי ירא וחושש שמא יפתחו פה לשטן ויאמרו שהאב נפטר, ישמע לאביו ולא יאמר קדיש. [וירבה בלימוד התורה יותר, שזה העיקר וכדלהלן.] אך ישתדל להשפיע עליו על ידי רבנים חשובים, שיסיר את התנגדותו, כי אדרבה על ידי מצות הקדיש, יאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים. (א שלח)

 

כתב החיד"א, לא נכון לשגות בדמיונות שוא, ולחשוב כאילו חס ושלום ישנה סכנה כלשהי באמירת הקדיש, וכמו שכתבו מהרי"ל ועוד רבים. אבל אם האב הוא בעל דמיונות ומצטמק ורע לו באמירת הקדיש, ישמע לו. ואדרבה ירבה יותר בלימוד התורה לעילוי נשמת אמו, שלימוד התורה מועיל פי כמה וכמה מהתפילות והקדישים. (א שלח, שנו)

 

קדיש שבתפילה כשהוריו בחיים

אם אין יתום שיאמר את הקדישים שבתפילה, רשאי לאומרם אחד מהקהל, ובלבד שיבקש רשות מהוריו, או שהוא משער שאינם מקפידים על כך. אך אם אינו יודע אם הם מקפידים, לא יאמרם. (הרמ"א סימן קלב ס"ב ומשנ"ב. א שמג, שדמ)

 

קדיש לאחר לימוד כשהוריו בחיים

הקדיש שלאחר הלימוד, אינו דוקא ליתומים [כמבואר לעיל], אלא שלגודל מעלתו הניחוהו ליתומים לאומרו, כי יש בו עילוי נשמה גדול. על כן, אם אין יתום שיאמר, יאמרנו אחד מהציבור, ובלבד שלא ידוע לו שהוריו מקפידים, אבל אם אמרו לו שהם מקפידים, לא יאמר. (א שדמ. פס"ת א תעז)

 

הגם שגדלה מאוד מעלת הקדיש שאחר הלימוד, מכל מקום כל שאביו ואמו בחיים ומקפידים שלא יאמר קדיש, ישמע להם, הואיל ואין רגילות לאומרו כי אם מי שאין לו הורים בחיים. והנמנע מאמירת הקדיש מאיזה טעם שהוא, אין כל עבירה בזה, שהרי מעשים בכל יום גם בישיבות הגדולות שאין מדקדקים תמיד לומר קדיש דרבנן כשמפסיקים מלימודם. אבל בסתם שאינו יודע אם הם מקפידים, אין לחשוש אלא בקדיש יתום. (א שמג, שדמ)

 

קדיש בדקדוק

כתב הרב פלא יועץ: "חובה לומר את הקדיש כהוגן, מילה במילה, בלי לבלוע תיבות ואותיות, ובדקדוק נכון, וישתדל להבין את המילים שאומר, ובזה יעשה נחת רוח לנפטר. אבל קדיש הנאמר במרוצה ובלעגי שפה, אין בו עילוי נשמה והלואי שלא יוריד, עד שחוששני שבמקום ע­ֹנ­ג לאביהם, גורמים לו נגע חס ושלום". וכגון: במקום לומר יתגדל - אומר יתקדל או יתקטל. ובמקום ויתעלה - אומר ויתלה.ובמקום ויתהלל אומר ויתאלל, חס ושלום.

 

האומר קדיש יזהר שלא יפגום פיו בדיבורי גנאי ואיסור, כדי שלא יקרב לשרת לפני ה' בכלי טמא ומאוס. (פלא יועץ)

 

קדיש בהבנה

כתב בספר ערוך השולחן (סימן נו סעיף ה): "הקדיש צריך כוונה להבין מה שאומר, ולשים לב לתפילה הקדושה הזו, ובלא כוונה אינו כלום, ומוטב שלא יאמרנה". על כן, יעויין בכריכת החוברת הזו, ושם הובא ביאור תיבות הקדיש בקצרה.

 

שכירות לאמירת קדיש

מי שנפטר ולא הניח אחריו בנים אלא בנות, נכון מאוד שישכרו אדם הגון שיאמר קדיש במשך כל השנה לעילוי נשמת הנפטר. ודי לומר בתחילה שכל הקדישים שיאמר השנה, יהיו לעילוי נשמת פלוני בן פלונית שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים. וכמו כן, בן הגר במושב שאין בו מנין בכל יום לתפילה, ישכור אדם אחר שיאמר את הקדיש במקומו.

 

כתב בשו"ת יד יצחק, מי שהוא חלש ואינו יכול לרדת לפני התיבה להתפלל ולומר קדיש בעצמו, יכול למנות תלמיד חכם בשכר שיתפלל עבורו, שלענין מצות כיבוד אב ואם אחר מיתה, מועיל שליח לצאת ידי חובת המצוה, שאין הקדיש נחשב מצוה שבגופו כמו תפילין שלא יכול למנות בהן שליח, ורק לכתחילה אם אפשר, מצוה בו יותר מבשלוחו. וכתב המגן אברהם, שמוטב לבן לשכור אחר שיאמר קדיש משיאמר אחר בחינם, ותגיע התועלת להוריו על ידי מצות הצדקה שנותן הבן לומר הקדיש בעבורם. (שו"ת יביע אומר ח יו"ד סימן לז. א שנו, שנט. ג ריח)

 

ראובן שאומר קדיש במשך י"ב חודש על אדם שנפטר, תמורת סך מסויים שמשלם לו בן הנפטר, וכעבור זמן נפטר אביו של ראובן, אף שכעת בלאו הכי אומר ראובן קדיש על אביו, רשאי להמשיך באמירת הקדיש וצריכים אף להמשיך לשלם לו, כי הקדיש עולה לזה ולזה ואינו גורע מאחד מהם כלום.

 

כן כתב הגאון מהראנ"ח [רבי אליהו בן חיים בזמן מרן השלחן ערוך] על אשה שציותה לשלם סכום נכבד מעזבונה לר' יוסף שיאמר עליה קדיש לאחר פטירתה, ובאותו זמן מת גם אביו של ר' יוסף, שמאחר ומכוון באמירתו לקיים גם צוואת הזקנה ולעילוי נשמתה, הרי קיים תנאו בזה. כי זכות אמירת הקדיש עולה בשלימות גם לעילוי נשמתה, ואין נגרע מחלק זכותה בקדיש, ולא אומרים שזכות הקדיש חציה עולה לעילוי נשמת אביו, וחציה לעילוי נשמת הנפטרת. אלא ברור שזכות הקדיש נשארת בשלמות הן לגבי אביו והן לגבי הנפטרת, כי ה' יתברך מטה כלפי חסד לשלם לעושי רצונו בשלמות לכל אחד ואחד. וכן פסקו עוד רבים. וכמו שכאשר אומר קדיש על אביו ואמו יחד, נחשב הקדיש כולו לעילוי נשמת כל אחד ואחד מהם, כן גם כאן. (שו"ת יביע אומר חלק ח יורה דעה סימן לז)

 

כמה אנשים יחד

מנהג בני ספרד לומר את הקדיש כמה אנשים יחד, וישימו לב לאומרו בקצב שווה, ולא זה יקדים וזה יאחר. וכן נוהגים רוב בני אשכנז, אך ישנם שעדין נוהגים שרק אחד אומר קדיש על פי כללי זכות קדימה. ומה טוב שגם הם ינהגו כאמור לעיל, כי בכך ימָּנעו מחלוקות, והכל על מקומו יבוא בשלום. (א שלד)

 

כתב בספר קמח סולת, הפוסקים האחרונים האריכו למי זכות הקדימה לומר קדיש, או האם להטיל גורל ביניהם. ואין אנו צריכים לכך, כי מנהגינו שכל האבלים אומרים קדיש ביחד. וכן כתבו מהראנ"ח, שדי חמד ועוד. וכתב בכף החיים, ועל ידי זה בטלה מחלוקת, ותשקוט הארץ. והגאון יעב"ץ כתב: בחילוקי דינים של האשכנזים מי הקודם לאמירת הקדיש ומי דוחה למי, לא אטפל כאן, שכל זה מנהג בעלמא, ומה טוב וישר מנהג הספרדים שרבים אומרים אותו כאחד, ובטלה מחלוקת ודיני דינים, בדבר שאין לו שורש ועיקר. ובשו"ת דברי מנחם שטיינהרט כתב, מצינו דעות שונות באמירת הקדיש, ולפי מה שהתקינו, בטלה מחלוקת בדברים שאין להם יסוד בתלמוד ובראשונים, וכל דברי הקדיש שכתבו, פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו. ובספר יש נוחלין כתב, שהזכויות והמצוות שעושה הבן אחר מיתת הוריו מועילות יותר מקדיש יתום, שלא נתקן אלא רק לקטנים, ותסמר שערות אנוש בראותו כמה פעמים ריב ומצה בבתי הכנסת על אודות הקדישים, זה אומר כולה שלי, וזה אומר נפיל גורל, וטרם פתח המורה את פיו, האחד חוטף הקדיש לאומרו במרוצה, מדאגה פן יקדמנו אחר, ואין קול ואין קשב, עד שרוב הציבור אינם יודעים מתי יענו אמן יהא שמיה רבא, אשר גדול כוחו כמו שאמרו חז"ל. ועתה כאשר תיקננו במדינתנו שכל האבלים יאמרו ביחד את הקדיש, בטלה מחלוקת. וכתב הרה"ג רבי בר אופנהיים, על מה שהתקינו בעירו, שכל האבלים יאמרו יחד, ויש מערערים על זה. השבתי להם, כי תקנה גדולה וישרה היא, כי הרבה פעמים ראיתי מחלוקת בבית מקדש מעט, ופעם אחת ראיתי שאחד הכה את חברו על הלחי בעבור הקדיש. ובאמת שאין טעם לדבר, כי מה חילוק יש אם אחד אומר הקדיש או הרבה ביחד, והרי זכות ומצוה היא למתים אשר בניהם מקדשים שמו של השם יתברך ברבים, והקהל עונים אחריהם, ואדרבה, אם רבים אומרים אותו ביחד, יתקדש שמו יתברך יותר, שאינו דומה מרובים העושים מצוה למעטים. גם החתם סופר הביא דברי היעב"ץ, שטוב וישר בעיניו מנהג הספרדים שכולם אומרים אותו יחד. ועל זה הוסיף, וכן אנו נוהגים בבית מדרשנו. וכתב בשו"ת ציץ אליעזר, שהיום התפשט המנהג כן בהרבה מקומות גם אצל האשכנזים. גם בגשר החיים כתב, בקהילות רבות נהגו כמנהג הספרדים, ורק יאמרו אותו בשווה מילה במילה, אין מקדים ואין מאחר. והנזהרים בזה זכות גדולה בידם, ומביאים את התועלת הרצויה למנוח. ישמע חכם ויוסף לקח.

 

שנים או שלשה שאומרים קדיש, והקדים אחד את חברו, אם ההפרש ביניהם יותר מכדי דיבור [כדי זמן אמירת 'שלום עליך רבי', והוא כשניה אחת], יענו הציבור אמן אחַר כל אחד ואחד. אבל אם ההפרש פחות מזה, יענו אמן אחד ויעלה בשביל כולם. (א שנו. ד תפה)

 

קול רם

צריך לומר את הקדיש בקול רם, ולא יתעצל לאומרו בלחש ויסמוך על אחרים המרימים קולם. ואף אם קולו נמוך, יתאמץ להגביה קולו עד כמה שאפשר, וכגודל המאמץ כך גודל השכר. אבל אם קולו צרוד וקשה לו, רשאי להקל בזה. (רב פעלים. א שנג. ד תפד. ילקוט יוסף פסוקי דזמרה תז)

 

כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן טו אות ח): ולא פעם ראיתי אנשים שמצטרפים לאומרי הקדיש ואומרים אותו בלחש עד שקולם לא ישמע. ולכאורה אין כל תועלת באמירת קדיש בלחש, בהיות שיוצא שהציבור לא עונים כלל בגללו, ואינו מזכה כלל לציבור בקדישו, והרי זוהי כל התועלת של האמירה, שיזַכה על ידי כן את הציבור שיענו אחריו, וכמו שכתב החתם סופר. ובשו"ת בנין ציון כתב בחריפות על כך, כי הלוא תכלית וגדולת ענין הקדיש היא, שכמו שעל פי דיבורו יזכו רבים לקדש שם ה', כן יזכה אביו על ידו, וכי תושג תכלית זו אם יאמרו קדיש וקולם לא ישמע? הלוא שתיקתם יפה מדיבורם, כי נראה כשקר בפיהם ותרמית בלבם לומר לרבים, "שַבחו לה' איתנו ואִמרו אמן יהא שמיה רבא", ונשמרים לבלתי הרים קולם, לבל ישמעו רבים דבריהם ורק על דיברת השליח ציבור ישבחו הציבור. עי"ש.

 

קדיש לנפטרים גלמודים

חסד גדול ועצום יש באמירת הקדיש לעילוי נשמת נפטרים עריריים שאין מי שיאמר עבורם. וכן היה מנהג קדום שרב העיר אומר קדיש "על ישראל" שלפני הודו או עלינו לשבח לעילוי נשמת נפטרים אלו. וכן היה מנהגו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל במשך שנים רבות לומר בכל בוקר קדיש על ישראל שקודם הודו, ובסיום התפילה היה קורא כמה הלכות ברמב"ם וקדיש על ישראל. וכתב מרן זצוק"ל בזו הלשון: "וחשוב מאוד לנהוג כן, ומנהג ישראל תורה הוא". (א שנה)

 

כתב בספר שלחן גבוה: אפילו מי שאין לו בנים וקרובים, מצוה לרחוקים לומר עליו קדיש. וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י: נהגו באיזמיר ובכמה מקומות, שהרב מורה צדק שבעיר אומר קדיש שלפני עלינו לשבח לעילוי נשמת הנפטרים, והטעם לזה שמעתי מפה קדוש רבנו הגדול בעל חקרי לב, כי הואיל וטעם אמירת הקדיש הוא כדי להגן על נפשות המתים להצילם מעונש גהינם, והרי יש כמה נפטרים שלא זכו לבנים שיאמרו עליהם קדיש, ומה יהיה עימם. לכן תיקנו שהרב מורה צדק בעירו יאמר הקדיש, והוא מגן על כל נפשות הנפטרים שאין מי שיאמר עליהם קדיש. וזה על פי מה שכתב רבנו האר"י שקדיש זה מסוגל להעלות כל הנשמות בסוד תחיית המתים, לפיכך אומרים אותו היתומים לעילוי נשמת אביהם ואמם, ולכן נקרא "קדיש יתום". וכן אני נוהג לומר הקדיש שקודם 'הודו', וגם אחר התפילה אני שונה פרק משנה ואחריו קדיש על ישראל, ומכוון בזה שיהיה לעילוי נשמת כל נפטר הזקוק לרחמים, שתנוח נפשו ורוחו ונשמתו במנוחות שאננות בגן עדן. ובפרט לפי מה שגילה רבנו האר"י ז"ל שטעם אמירת הקדיש אפילו בשבת ויום טוב שאין דין גהינם, הוא כדי להעלות נפש המת בגן עדן ממדרגה למדרגה, ולכן טוב לומר הקדיש תמיד. ע"כ. (שו"ת יביע אומר חלק ח יורה דעה סימן לז)

 

קדיש על ידי קטן

ילד קטן שהגיע לחינוך, דהיינו מבן חמש/שש שנים ומעלה, ויודע למי מתפללים, יכול לומר לבדו קדיש יתום ["יהא שלמא", ו"על ישראל"]ועונים אחריו "אמן", ורק באמירת קדיש עם "ברכו", טוב שאיש גדול יאמר עמו את הקדיש. אך ילד קטן שלא הגיע לחינוך, לא יאמר קדיש לבדו כלל, אלא דוקא עם גדול. (א שנד, שסב)

 

כתב האור זרוע, מורי רבנו אליעזר מגרמייזא, מצא בתנא דבי אליהו רבה, שקטן יתום האומר קדיש, מציל את אביו מן הפורענות. ורבים מהאחרונים כתבו שרשאי הקטן לומר קדיש לבדו, ומהם: פתח הדביר בשם הרה"ג המקובל מה"ר שמואל ויטאל, מה"ר שמואל אבוהב, נוהג כצאן יוסף, פרי חדש, הגאון רבי אפרים לניאדו בשו"ת דגל מחנה אפרים, שו"ת חקרי לב, שלחן גבוה, החיד"א, בית יהודה, כף החיים. וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י, יתומים קטנים שלא הגיעו לחינוך, אפילו יודעים לומר קדיש, לא יאמרוהו לבדם, ואסור לענות אחריהם אמן. ע"כ. ובקדיש עם ברכו, כתבו הרמ"ע מפאנו ועוד, שאף אם הגיעו לחינוך, יאמר איש גדול עמהם, כדי להוציא את הרבים ידי חובתם.

 

קדיש על ידי בת

מי שמת ולא הניח אחריו בנים זכרים, כי אם בת, אינה יכולה לומר קדיש בבית הכנסת. אבל אם נאספים מנין בבית ללמוד תורה או לקריאת מזמורי תהילים, יכולה הבת לומר קדיש לאחר מכן. (א שנו)

 

כן כתבו השבות יעקב, שערי תשובה ושו"ת יד יצחק. ובשו"ת תשובה מאהבה כתב, חכמי אמסטרדם לא מיחו בזה. וראיתי בקהילת קודש פראג מנהג יפה מקדמונים, בעזרת נשים של בית הכנסת שם ישבו זקנים וזקנות בשחרית עד עת צהרים ואומרים בכל יום כל ספר תהילים, ונוהגים שמי שלא הניח אחריו בנים, כי אם בנות קטנות, בְּנות חמש ושש שנים, שבאות ואומרות שם קדיש. אבל בבית הכנסת המיוחד לתפילה, לא ראיתי כזה מעולם, ואינו נכון שתבוא אשה כלל, קטנה או גדולה לבית הכנסת מקום תפילת האנשים. ע"כ. ובספר לקט הקמח כתב, ושמעתי שהגאון רבי נפתלי בן אפרים סופר, בעל ליקוטי בית אפרים, נולדה לו בת לעת זקנותו, ולמד עימה בקטנותה את הקדיש, כדי שבביתה תוכל לומר קדיש.

 

קדיש על ידי נכד

אף שמצוה על הנכדים לומר קדיש על הסבא והסבתא, מכל מקום המנהג הרווח שהנכדים אומרים קדיש רק אם אין בנים שיאמרו. ומכל מקום, נכדים החפצים לומר קדיש, רשאים, ובלבד שיהיה בהסכמת הוריהם.

 

מצות אמירת הקדיש היא גם על ידי הנכדים, כי בני בנים הרי הם כבנים. וכיון שחובת הקדיש על הבנים היא משום מצות כיבוד הורים, ואף הנכד חייב בכבוד סבו וסבתו, לכן מצוה עליו לומר קדיש עליהם. וכן מבואר בתשובת הרמ"א, אליה רבה ועוד. ואולם כתב הכנסת הגדולה: נוהגים הנכדים לומר קדיש בחיי אביהם ואמם על זקנו וזקנתו שלא היו להם בנים. וכן הנהגתי את בנִי לומר קדיש על זקנתו בחיי אביו ואמו. וכן הוא בשלמי ציבור, שדי חמד ועוד רבים. (א שמב, שנז, שנט)

 

קדיש על ידי אב

מי שנפטר בנו או בתו, לא עלינו, מצוה שיאמר קדיש, וזה עדיף ממה שיאמרו האחים. (א שנח) ואם רוצה האב שגם בניו [אחי הנפטר]יאמרו, בודאי שיאמרו. (מעיין אומר רלא)

 

כתב בשו"ת שבות יעקב, אף שאמרו חז"ל (מסכת סנהדרין קד ע"א): "אבא לא מזכה ברא" [שאין בכח האב לְזַכּוֹת ולהגן על בנו בעולם הבא], זהו דוקא כגון יצחק אבינו שאינו מציל את עשו, שהִרבה פשע ורשע לבלי חוק, וכגון אבשלום שמרד במלכות בית דוד ובאדוננו דוד אביו, אבל סתם בני אדם שאינם מוחזקים ברשעות כל כך, ודאי שגם אבא מזכה ברא. וכתב בשו"ת רב פעלים, שהקדיש שיאמר האב לעילוי נשמת בנו או בתו, יש בו תועלת רבה, יותר מאיש זר שאינו קרוב להם. וכן כתב בשו"ת בצל החכמה. ובמסכת יומא (פז ע"א) אמרו: אשריהם לצדיקים, לא די שהם זוכים, אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות.

 

קדיש על ידי בעל

אשה שנפטרה והשאירה בנים אחריה, אך בעוונות הרבים אינם אומרים עליה קדיש, או שאין לה בנים כלל, ישתדל הבעל לומר עליה קדיש במשך השנה, וזה עדיף מאדם אחר שיאמר עליה. ובתחילת השנה יאמר שכל הקדישים והלימודים ומעשים טובים שיעשה, יהיו לעילוי נשמת אשתו פלונית בת פלונית.

 

הרמ"ע מפאנו כתב, שלא הוטל חיוב אמירת קדיש אלא לבנים, אבל בעל על אשתו אין חיוב. ונראה שהטעם, כי המוות יפריד בינו לבינה. וכמו שכתב בשו"ת רב פעלים, שהמיתה מפרידה ומפירה כל קשרי אישות וקורבה של הגופות, כגון איש ואשתו, וכן אחים ואחיות, ורק קירבת הבנים לאביהם ואמם לא תופר ולא תפסק. ולפי זה מובן מה שהבנים מוזהרים על כיבוד הורים גם לאחר מיתה, ובכלל זה אמירת קדיש. ועל כל פנים, בודאי שכאשר מכוין בפירוש בקדיש לעילוי נשמת אשתו, יש תועלת בזה לעילוי נשמתה, כי לא גרע מאיש זר המושכר לומר קדיש לעילוי נשמת נפטר מסויים, וכל שכן אשתו שהיה דינה כגופו. וכן המנהג.(א שנח)

 

קדיש על ידי אח

אדם שנפטר בלי בנים או שבעוונות הרבים בניו אינם אומרים קדיש, ישתדלו אחיו לומר קדישים במשך השנה. ויאמרו בתחילת השנה שכל הקדישים, לימודים, וצדקות ומעשים טובים שיעשו, יהיו לעילוי נשמתו. (א שנח)

 

קדיש על קטן

המנהג שאומרים קדיש על קטן שמת, וכן נכון לעשות.

 

בשו"ת תורה לשמה נשאל, מאחר ואין מענישים בבית דין של מעלה אלא מבן עשרים שנה, מפני מה אומרים קדיש על נפטר שלא מלאו לו עשרים, לאחר שמלאו לו י"ג שנה? והשיב, שבודאי לאחר פטירתו של אדם מענישים אותו על כל העוונות שעשה מבן י"ג שנה, אם לא עשה תשובה עליהם קודם מותו, ולכן הוא צריך כפרה. ומה שאמרו שאין מענישים פחות מבן עשרים, היינו בעודו חי בעולם הזה. ולפי זה נראה שאין צריך לומר קדיש או השכבה על קטן פחות מי"ג שנה. וכיוצא בזה כתב בספר פחד יצחק, שבכמה קהילות לא נהגו לומר השכבה על נפטרים אלא מבן י"ג שנה ומעלה, וכן המנהג בעיר פירארא, כי מי שאינו בר מצוה, אינו בר עונשים, ואין צורך לבקש למתק מידת הדין מעליו. ע"כ. אבל בשדי חמד כתב שאומרים קדיש גם על קטן שמת. וכן המנהג. וכן נראה לפי הזוהר הקדוש (פרשת משפטים) בענין גלגולי נשמות. (שו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן לו)

 

קדיש על גוי

גר צדק, אף שהוריו גויים, ראוי לו לומר עליהם קדיש, שכיון שהביאוהו לעולם הזה, ובזכות כך זכה להסתופף בנחלת ה' ולהכיר בדת האמת, יש תועלת באמירת הקדיש עליהם למנוחתם, ולהקל מעליהם את חומר הדין. (א שנט)

 

כתב בספר חסידים, נכרי שעשה טובות לישראל, יכולים לבקש ולהתפלל עבורו שיקל דינו בעולם הבא. וכן אנו אומרים אחר קריאת המגילה, "וגם חרבונה זכור לטוב", לפי שקטרג על המן הרשע. וכתבו התוספות (מסכת סוטה י ע"ב) מה שאמרו חז"ל (מסכת סנהדרין קד ע"א) שאבא לא מזכה ברא, ולכן לא נמנעים מלהעניש את הבן אף שאביו היה צדיק, וכמו שיצחק לא הציל את עשיו. כל זה בלי תפילה, אבל אם האב מתפלל על בנו, בודאי מועילה התפילה ומצילתו מגהינם ומכניסתו לגן עדן. ולכן גם גר, אף שאינו מתייחס אחר אביו, מכל מקום בכח התפילה להכניסו לעולם הבא, ובפרט אם היו תומכים בבנם שילמד תורה כרצונו. ולא גרע ממי שאינו קרוב לנפטר, שיש תועלת בקדיש שאומר לעילוי נשמתו.

 

קדיש על מומר

אב שהמיר את דתו ומת, רשאי בנו לומר עליו קדיש. (א שס)

 

כתב בשו"ת חסד לאברהם, אף שאין חיוב לומר קדיש על מומר שמת, מכל מקום אין איסור בזה, שהבן נותן שבח להקב"ה באמירת הקדיש. ובשו"ת הרד"ך כתב, שיאמר עליו הבן קדיש, שאף על פי שחטא, ישראל הוא, וכיון שברא מזכה אבא, על ידי הקדיש תהיה לו כפרה. וכמו שמצאנו (מסכת פסחים נו ע"א) אצל חזקיה מלך יהודה, שאביו 'אחז' היה רשע ועובד עבודה זרה ועשה את כל התועבות להכעיס את הבורא יתברך, ואחר מותו גרר חזקיה את עצמות אביו, כדי שתהיה לו כפרה, והודו לו חכמים על זאת. וכן מסופר בגמרא (מסכת חגיגה טו ע"ב) על רבי מאיר שהשתדל לזכות את נשמת אלישע אחר שכפר בעיקר וחילל שבת בפרהסיא ועשה עוד הרבה תועבות. גם מצאנו אצל רבי עקיבא שלימד את בנו של אותו רשע לומר קדיש והעלהו לגן עדן (כמובא לעיל עמוד 243). ואף שנחלקו הפוסקים אם חייב אדם לכבד את אביו רשע, מכל מקום מודים שאסור לצערו, וכיון שבידו לומר עליו קדיש ולמנוע ממנו צער גהינם ואינו עושה כן, נמצא שגורם לו צער. וכתב בספר חסידים, שיכולים אף לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים. ואין לך טובה גדולה מזו שהביאוהו לעולם הזה, ובכך זוכה לחיי העולם הבא. וכתב בתשובות והנהגות, מעשים בכל יום שבעלי תשובה נוהגים לומר קדיש על הוריהם, אפילו היו אפיקורסים שמן הדין גרועים הם מן הגויים, ואין פוצה פה ומצפצף.

 

 
בכל שאלה בהלכות אבלות ניתן להתקשר לקו ההלכה 3030*
כמו כן ניתן להזמין רבנים שידברו באזכרה במזכירות קו ההלכה 3030*
 
לעוד דינים הקשורים להלכות אבלות הקישו כאן: 
 
 

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form