שאלה:

באחד היישובים באו לבית הכנסת ששה אנשים לתפילת המנחה, התקשר הגבאי לחברו הגר ביישוב קצת מרוחק, וביקש ממנו שיזמין מונית על חשבונו ויגיע לבית הכנסת עם עוד שלשה אנשים כדי להשלים מנין, ומלבד התשלום על המונית יקבל כל אחד מהם מאה שקלים על העזרה, בפתע פתאום נכנסו לבהכ"נ חמשה אנשים כדי להתפלל, אותו הגבאי ביקש להמתין לארבעה האחרים שבדרך, אבל הנמצאים לא הסכימו לכך ומהרו להתחיל בתפילה, עד שהגיעו אותם הארבעה כבר היו בסוף התפילה, טוען הגבאי שאינו צריך לשלם להם כיון שהסתדרו בלעדיהם, מה הדין.

תשובה: את מחיר הנסיעה ששלמו למונית חייב לשלם, ומלבד זאת ישלם לכל אחד חמישים שקלים.

מקורות:

מה ששלמו למונית חייב לשלם מדין מוציא הוצאות על פיו כמבואר בשו"ע (סימן של"ג ח') שחייב לשלם לאומן מה שביקש ממנו לעשות, וכן ברמ"א (סימן י"ד ה') במי שאמר לחברו שילכו לדון במקום אחר ולא הלך אחריו, צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו, וגדולה מזו מבואר ברמב"ם (פ"ו מזכיה ומתנה הכ"ד).

ולענין הפעולה שעשו בעבורו היה מקום לפוטרו ע"פ המבואר בשו"ע (סימן של"ג סעיף ב') במי שהזמין פועלים להשקות את השדה ומצאו אותה כשהיא לחה, "אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל, הרי זה אנוס", וגם כאן הרי זה אונס גמור שבאו פתאום כמה מתפללים שלא היו צפויים, אלא שכתב הנתה"מ (שם סק"ה) דמיירי דוקא שלא היה להם הפסד רק מה שאין מוצאים להשתכר בשכר פעולה שאין להם מה לעבוד, בזה אין הבעה"ב משלם כשאינו פושע, אבל אם שכרם להביא תבואה ממקום רחוק והלכו לשם ולא מצאו תבואה, שיש להם היזק בשכר פעולה שכבר עשו, אף שנאנס הבעה"ב צריך לשלם כפועל בטל, ודמי לספינה סתם ויין זה וטבעה הספינה בחצי הדרך דמבואר בשו"ע (סימן שי"א סעיף ג') שחייב לשלם החצי דרך שהלכו, ואשר על כן גם בנידו"ד ישלם לכל אחד מהם את שכר הליכתם, שכפי המשוער הוא חצי מהסכום שנקב.

עוד היה מקום לדון לאידך גיסא לחייבו בשכר מושלם, וזאת ע"פ האמור בשו"ע (סימן של"ה סעיף ג') "שכרו להביא תפוחים לחולה, והלך והביא ומצאו שמת או שהבריא, לא יאמר טול מה שהבאת בשכרך, אלא נותן לו כל שכרו, וכן כל כיוצא בזה", והרי גם כאן שכרם להשלים מנין, והם מצדם עשו זאת רק שמצאו שהסתדרו דדמי ממש למצאו שהבריא, אלא שאין זה דומה כיון שבמקרה דנן השכירות לא מסתיימת בהגעתם אלא גם בהשתתפותם בתפילה, ואשר על כן ישלם את שכר הליכתם שכאמור הוא חצי מהסכום.