דואגים לך כאן - שווה סיפור!

לעיתים שאלות של שגרה, כאלו הנוגעות לכל חלקי השולחן ערוך וקו ההלכה כה רגיל לקבלן, גוררות אחריהן תוצאות מפתיעות ובלתי שגרתיות לחלוטין.

באחד הערבים התקבלה במוקד שיחת טלפון. מעבר לקו שאל בחור: "שלום הרב, אני נמצא כעת במסיבה עם חברים, ורוצה לשאול אם מותר לי לאכול כעת חלבי אפילו שאכלתי בשרי לפני שלוש שעות? אני יודע שיש חוגים מסוימים שמתירים לשמור רק שלוש שעות, ולפי זה המתנה של שש שעות היא רק חומרא ואינה מחייבת כל כך".

הידע ההלכתי שהפגין עשה רושם של אדם בקי בהלכות, אך הרב שענה לשיחה לא התבלבל והשיב לו שלמעשה אנחנו פוסקים להמתין שש שעות ולכן אין באפשרותו להתיר לו לאכול חלבי כעת.

הוא שמע את הבחור משתף את חבריו בתשובה שקיבל, ואז הגיעה תגובתם. היא הייתה נלעגת משהו: "אתה סתם חושב שאתה מבין בהלכה... אתה רואה! נתקעת... אנחנו נאכל ואתה תסתכל עלינו... אמרנו לך שתידפק אם תשאל... תמיד הרבנים יגידו שאסור. בשביל מה שאלת?"

הקולות היכו על לבו של הרב. כל אחד מן המשפטים הללו היה מחליש יותר מקודמו, והיה בו כדי לקרר ולצנן יראת שמים ולהפוך אדם שנזהר בהלכות ללעג ולקלס.

בהחלטה של שבריר רגע החליט לא לנתק את השיחה וקרא "הלו, הלו, אתה איתי?"

הבחור המהם תגובה כלשהי. הוא נשמע נבוך.

"אולי תוכל לשים אותי על רמקול?" המשיך הרב, "אני רוצה לומר כמה דברים לך ולחברים שלך".

"בסדר, הרב", הפעם דיבר הבחור בקול ברור, "הנה, אתה על רמקול, כולנו שומעים אותך".

"שומעים", אישרו כהד החברים.

"שלום וברכה", אמר הרב, "אני מקווה שאתם מרגישים טוב ונהנים במסיבה. רציתי לומר לכם, שהחבר שלכם יודע מה שהוא מדבר, ואכן יש שיטות בהלכה שמספיק לחכות שלוש שעות. אמנם אנחנו לא פוסקים כך, ולכן הוריתי לו אחרת, אך יחד עם זאת עליכם לדעת שחשוב מאד לשמור על כבוד הזולת! אין שום היתר לפגוע, לזלזל ולהשפיל אדם משום שהוא מקפיד הקפדה הלכתית כלשהי!"

הוא הוסיף ונתן להם מוסר בזהירות בענייני בין אדם לחברו, ואז סיים בברכות לכולם וניתק את השיחה.

חלפו ימים אחדים, ואל הנייד האישי של הרב נכנסה שיחה.

"כבוד הרב זוכר אותי?" שאל הבחור.

"בוודאי", ענה הרב, "אני מקווה שזה היה בסדר שדיברתי קצת עם החברים שלך ונתתי להם דרשת מוסר על בין אדם לחברו".

"אני מוכרח לספר משהו", אמר הבחור, "אני משתדל מאד להקפיד על היהדות שלי, וזה לא כל כך קל. כשהרב אמר לי שעליי לשמור שש שעות היה לי ממש קשה, אבל אני תמיד משתדל לעשות מה שאפשר. הבעיה שלי היא עם החברים שלי. אנחנו חברי ילדות וקשה לי לעזוב אותם. החברים שלי פחות בעניין של שמירת בשר בחלב או מצוות אחרות, וכל הזמן הם צוחקים מהיהדות ומהרבנים.

כששמעתי לפני כמה ימים את מה שאמר הרב, התפעלתי לא רק מהתוכן אלא גם מהאכפתיות. חשבתי שקו ההלכה הוא 'מכונת ירייה' של שאלות ותשובות. לא חשבתי שמאחורי הקו אמצא רגישות ודאגה כנה.

אבל מה שבאמת הפתיע – הייתה התגובה של החברים שלי. הם כל כך נהנו כששמעו מה שאמרת. הם הרגישו שדיברת לעניין, והאמת יוצאת מגרונך. הרב, אתה לא תאמין מה שאמר אחד החברים שלי! הוא אמר: עם כזה רב אני מוכן ללמוד חברותא! אם הוא פנוי – אני אקבע ללמוד אתו! לכן אני מתקשר כעת, בעצם. החבר הזה, שממש לא שייך ללימוד ואף פעם לא שמעתי אותו מדבר בסגנון כזה, רוצה ללמוד איתך... האם תוכל לפנות עבורו מעט מזמנך?"

הוא סיים את נאומו הקצר והתנשף.

התרגשות אפפה את הרב. זכות התגלגלה לידו! הוא עצמו היה מצוי באותה עת בתקופה של מבחנים תובעניים ולא הצליח לפנות מזמנו עבור אותו חבר, אך בהשתדלותו נמצאה לחבר חברותא טובה דרך מסגרת חברותות הקיימת בקו ההלכה, ובחסדי שמים אותו בחור מתקדם לאטו בתורה וביראת שמים!