הלכה יומית - דיני פסח שני

ביום ראשון הקרוב, י"ד אייר, הוא פסח שני לא אומרים וידוי ותחנון.

ביום שבת, ערב פסח שני, נחלקו הפוסקים האם לומר וידוי וממילא שחל בשבת כמו השנה האם יאמרו 'יהי שם' או 'צדקתך', ולמסקנה אין אומרים תחנון וממילא לא יאמרו 'צדקתך' במנחה אלא 'יהי שם'. ומכל מקום במקום שנוהגים לומר 'צדקתך' לא יעורר מחלוקת כי יש להם על מה שיסמוכו.

דיני אבלות עדיין נמשכים גם בפסח שני ולכן אין להסתפר ולהתגלח וכן אין לשמוע שירים עם כלי נגינה ביום זה.

כתבו בספרים שיש ענין לאכול מצה ביום פסח שני שבו היה קרב הקרבן. ויש אומרים שיש ענין לאכלו דווקא בליל ט"ו שבו היו אוכלים את הפסח (ביום י"ד בין הערביים היה קרב, והאכילה היתה בלילה). וראיתי למקצת שכתבו שיתחיל לאכול ביום י"ד וייסיים בלילה שהוא ט"ו ובכך יצא ידי חובת שניהם.

המצה ברכתה 'בורא מיני מזונות' וטוב להכניסה לתוך הסעודה וכמו שפסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. ושאלתי את מרן זצוק"ל לפני שנים על ברכת המצה ואמר לי שהוא מברך עליה המוציא כל השנה, ושאפשר להורות כך. לאחר מכן שמעתי גם את הגאון ר' גדעון בן משה שליט"א שאמר כך בשמו והוסיף ששאלו שהרי ביחוה דעת כתב הרב לברך עליה בורא מיני מזונות (ולאחר מכן הודפסה התשובה גם בחזון עובדיה ברכות) ואמר לו כי זה המנהג ולא רצה לשנותו אבל הוא עצמו נוהג  לברך על המצה המוציא לחם מן הארץ.  ויש לציין שהכוונה על המצה שנשארה מפסח, אבל על מצות חמץ שנאפות לאחר הפסח (ואכן מוכרים כאלה בשוק) יש לברך עליה ברכת בורא מיני מזונות בשופי שמעולם לא חל עליהם שם לחם ונעשות מעיקרא על דעת לכסוס אותם (ויש לפלפל בזה עוד ואין כאן מקומו).

גם המרטיב את המצה יש לברך עליה בורא מיני מזונות (לדעות הנ"ל) שמכיון שמעיקרא נעשות לכסיסה ממילא לא פקע מהם דין זה, אחר שהרטיבו אותם. ודומה למכין צנימים בבית שכתבו הפוסקים שיש לברך עליהם 'המוציא' אף שכעת הלחם נכסס שמכיון ששם לחם על העיסה, לא פקע ממנה אחר שיבשה, והוא הדין להיפך.