זאת חנוכה-מותר השמן שבנר

הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה בפני עצמו, שהרי הוקצה למצוותו. (שו"ע סי' תרע"ז סעי' ד'). וכשם שצריך לשרוף את השמן, כך צריך לשרוף את הפתילות. (חיי אדם כלל קנד סעי' לא, וקצשו"ע סי' קלט סעי' כ'). ואף שטעם האיסור ליהנות מנר חנוכה, מבואר בגמ' (שבת כב.) שהוא משום ביזוי מצוה ולא משום קדושה, כיון שאין בנר קדושה, ואם כן לכאורה אין טעם שיאסר להשתמש בנותר מן השמן, כיון שכבר עבר זמן המצוה ואין חשש שמא יהיו המצוות בזויות עליו, כתב המנחת שלמה (מהדו"ת סי' נח אות ו') שמ"מ כאשר אסרו חכמים את ההנאה מהנרות הם עשו אותם כהקדש, וכפי שמבואר במסכת סופרים שאומרים "הנרות הללו קודש הם", וטעם הדבר התבאר בבעל המאור והר"ן (שבת ט. מדפי הרי"ף) שכיון שמדליקים אותם זכר לנס שנעשה במנורה אסרום חכמים בהנאה כמנורה שבמקדש. ואם נמצא במקום שא"א לעשות מדורה ולשרוף את השמן יכול לשפוך השמן במקום שבני אדם לא ידרכו עליו, כגון בכיור וכדו'. כך מבואר בספר פניני חנוכה (עמ' קמח) ותורת המועדים (סקי"ב) בשם הגרי"ש אלישיב וכן דעת הגר"ח קנייבסקי (פסקי שמועות חנוכה עמ' קלה, ובאור ישראל פכ"ו הערה 1082   שמותר לשפוך אותו לתוך מעטפה או קופסה ולזורקו לאשפה, ומ"מ לכתחילה ראוי לשורפו.

סגולות רבות נאמרו על זאת חנוכה ונביא כמה מהם:

1. בשם הקדמונים ז"ל מובא שימי החנוכה מסוגלים למחילת עוונות ובפרט יום זאת חנוכה, כמרומז בפסוק בזאת יכופר עוון וגו', וכן איתא בשם רבי נחמן מברסלב זצ"ל רמז על כל חנוכה בפסוק "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת" ר"ת חנוכה.
2. בספר בני יששכר (ענייני חנוכה מאמר ב' אות י' ומאמר ד' אות ט"ז) הביא בשם הקדמונים ז"ל שבחנוכה יש כח של ראש השנה ויכולים לפקוד בו חשוכי בנים כמו שראש השנה מסוגל לזה, ורמז לזה דהנה "מתתיהו" בגימטריא "ראש השנה".

ובספר נוהג בחכמה (עמ' סא) כתב שהמנהג שביום שמיני של חנוכה שורפים הפתילות של חנוכה ומדלגין על האש ואומרים שיש בזה סגולה לאשה שלא זכתה להריון שעל ידי זה תתעבר, ויש אומרים שהאיש והאשה יסוכו עצמם בשמן זה ביום הראוי לעיבור.

ובספר ודרשת וחקרת (חמישאה חלק א' עמ' קכו) הביא טעם מדוע מסוגלים ימי חנוכה לפקידת עקרות שהוא נס שעקרה תלד? וביאר שימי החנוכה מרמזים על מידה של למעלה מן הטבע, ולכן חוגגים שמונה ימים דמספר שמונה מרמז על מידה שמעל הטבע, והרמז בזה הוא  שכאשר תתבונן האשה בניסים שנעשו בזמנים ההם, ותכיר שנסים אלו היו שלא כדרך הטבע, אם כן תכיר בהנהגה זו של הקב"ה שפעמים מנהיג את העולם במידה של מעל הטבע, בהתבוננות זו גם היא תוושע בנס שלא כטבע, שיהא לה בן ת"ח שתמול אותו ביום השמיני.

1. בספר אביעה סגולות (עמ' 146) בשם אביו כתב סגולה בליל חנוכת המזבח ליל שמיני של חנוכה בעת ששורפים את כל הפתילות יחד יעבור הרווק או הרווקה על הפתילות כשהאש כמובן נמוכה שבע פעמים וזו סגולה לחתונה באותה שנה בע"ה.
2. השמן שנשאר מהנרות הוא סגולה כללית לרפואה - פעם באה ילדה משותקת לגמרי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל שיברך אותה הרב נתן להם את השמן שנותר מהדלקת נרות חנוכה וביקש למרוח לה את זה במקום הפגוע וב"ה היא נרפאה לגמרי. (ומרדכי יושב בשער המלך עמ' 61)

ואף שנשתמשו בשמן זה למצוה מ"מ לאחר שעבר זמן המצוה מותרים בהנאה וכן כתב רמ"א בהגהה סימן תרעד (סעיף א') בשם נימוקי יוסף בהלכות קטנות, ומשמע אם עבר זמן המצוה כלומר שדלקו שיעור חצי השעה עיין לעיל סימן תרע"ב (סעיף ב' במשנ"ב סק"ז) שהנותר מהשמן מותר בהנאה, אבל אם כבו הנרות לפני שעבר זמן המצוה, הנותר אסור בהנאה וכפי שפסק מרן בשולחן ערוך סימן תרעז (סעיף ד') וז"ל הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו ע"כ. לכן לכתחילה רצוי לעשות תנאי שאינו מקצה את השמן למצוותו ושיוכל להשתמש במה שנותר לשאר צרכיו, וכמ"ש המשנ"ב שם (סקי"ח), ובפרט שיש פוסקים שאומרים שאף אחר זמן חצי שעה אסור להשתמש בנותר אם לא עשה תנאי וכמ"ש המשנ"ב לכן רצוי לכתחילה לעשות תנאי, ועיין שם מה שכתבו בזה מגן אברהם (סק"י) ועטרת זקנים ושתילי זתים (סק"ז).

אך בנדון דידן נראה לענ"ד שמותר לעשות כן אפילו מן השמן הנותר שכבה לפני סיום שיעור ההדלקה, כיון שהוא לרפואה שזהו חסד ומצוה, וראיה לזה ממה שכתב מרן בשולחן ערוך סימן תרעד (סעיף ב') וז"ל יש מי שאומר שנר של בית הכנסת ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם ומותר להדליק זה מזה, ע"כ. וכתב על זה רמ"א בהגהה שם וז"ל והוא הדין נר של תלמוד תורה או נר לחולה הצריך נר, ע"כ. והרב שתילי זתים שם (סק"ג) הוסיף כי גם נר שמשתמש בו כדי לילך לבית הכנסת או במבואות האפלין הוא גם נר של מצוה עי"ש.

1. בספר אוסרי לגפן (ח"י עמ' שכב) כתב סגולה נגד פחד למרוח על המצח מהשמן שנשאר מהנרות.
2. בספר שיח שרפי קודש (חנוכה אות ל"ו) הביא סגולת השמן לרפאות את מחלת השושנה, על ידי מריחה במקום הפצוע, והביא רמז לדבר "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". ובספר נפלאות הסבא קדישא ראדשיץ (עמוד טו) כתב הנותר מהשמן של נר חנוכה הוא רפואה לחולי הלב והריאה רח"ל.