רדיו - 

כל הדינים וההלכות של חולה שיש בו סכנה לענין צום כיפור ? מאמר מקיף של כל סוגי המחלות,

חובה לקרוא!!!

הרב אשר שקאני שליט"א

 

א. מצוה לחלל שבת ויום הכיפורים על חולה שיש בו סכנה, בדברים שצריך לרפואתו, וכן בכל מקרה שקיים פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש, משום שנאמר (ויקרא יח, ה) ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ודרשו חז"ל (יומא פה:) וחי בהם ולא שימות בהם. וכתב הרמב"ם בהלכות שבת (פ"ב ה"ג) הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור, עליהן הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

ב. לפיכך מצוה וחובה  על כל אחד מישראל לחלל את השבת ויום הכיפורים על ישראל שהוא חולה שיש בו סכנה, ואין הבדל בין הצלת גדול או קטן, ואף חרש ושוטה מחללים עליהם את השבת ויום הכיפורים. ומטעם זה מחללים שבת ויום הכיפורים גם על עובר פחות מארבעים יום.

ג. מחללים את יום הכיפורים להצלת חיי האדם אפילו אם אין במעשה ההצלה אלא כדי להאריך את חייו לשעה קלה בלבד, וגם אם זה ספק. הילכך מאכילים חולה שיש בו סכנה, אפילו אם יחייה מעט או הסכויים לחיות הם קלושים ביותר.

ד. אסור להתמהמה בחילול יום הכיפורים לצורך חולה שיש בו סכנה, והזריז הרי זה משובח. מי שמתחסד וירא לחלל את יום הכיפורים לצורך חולה שיש בו סכנה עד שישאל למורה הוראה הרי זה שופך דמים, והנשאל הרי זה מגונה משום שהיה למורה הוראה שבאותו מקום לדרוש בענינים אלו כדי שלא יבואו לשאול אותו בחשש סכנה.

ה. כל המתעסקים ברפואה צריכים לדעת הלכות אלה על בוריין, כדי שבמקום הצורך לא יצטרכו להתעכב ולברר את האסור והמותר, שהרי עיכוב יכול לגרום לשאלה של פיקוח נפש, ועל זה נאמר הזריז הרי זה משובח.

ו. המחלל יום הכיפורים עבור חולה שיש בו סכנה אינו צריך כפרה, ואדרבה יש לו שכר טוב מאת ה' יתברך. ואף אם אחר כך התברר שלא היה צורך בכך כגון, שהשתפר מצבו של החולה או שהחולה נפטר או שאדם אחר כבר עשה את הנדרש לעשות, אף על פי כן עשה מצוה ויש לו שכר טוב מאת ה' יתברך עבור מחשבתו הטובה.

ז. חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול ביום הכיפורים ואינו רוצה לאכול אלא אם כן יאכל אדם אחר עימו, מותר לאחר לאכול עימו, ואמנם צריך להשתדל שיאכל החולה בלא זה.

ח. כשם שמותר ומצוה לחלל שבת ויום הכיפורים כדי להציל חיי אדם בכל מקרה שקיימת סכנה או ספק סכנה, כך גם מותר ואף מצוה על החולה שיש בו סכנה או ספק סכנה, לאכול ביום הכיפורים. ואפילו אם נתברר אחר כך שלא היה צורך באכילה זו, אינו צריך כפרה ויש לו שכר טוב מאת ה' יתברך.

ט. חולה שציוו עליו הרופאים לאכול ביום הכיפורים מחשש סכנה, והחולה רוצה להחמיר על עצמו, עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש". לפיכך מצוה על גדולי ישראל וחכמיו, להיות נוכחים בשעת האכלתו של החולה שיש בו סכנה, פן יפשעו אחרים בנפשו בחושבם שאינו צריך לאכול.

י. מצוה על כל חולה להבדק קודם יום הכיפורים אצל רופא, כדי לברר את מצבו הרפואי אם הוא יכול לצום. והשאלה שיש לשאול את הרופא היא, האם יש סיכוי סביר שהצום יגרום להחמרת מצבו. אכן גם אם צריך לאכול ולשתות בהוראת הרופאים מחשש לסכנה יש לשאול את הרופא מהו כמות האוכל או השתיה שזקוק הוא להם.

יא. בכל מקרה של חולי, לכתחלה  יש להתייעץ עם רופא ירא שמיים, ואם אין שם רופא ירא שמיים, אפילו אם רופא גוי  אומר שצריך לחלל עליו את יום הכיפורים או להאכילו ביום הכיפורים שאם לא כן יש חשש שיבוא לידי סכנה, מחללין ומאכילין אותו על פי דבריו אפילו שאין בו כעת סכנה.

יב. חולה החש ברע ואין בנמצא רופא כדי לשואלו כיצד עליו לנהוג, יש להאכיל את החולה מחשש סכנה ולא ימתינו כלל.

יג. אדם בריא שלאחר התייעצות עם רופא ישנו חשש סביר שמניעת מאכל ממנו, תביא אותו לידי חולשה ורגישות למחלה שיש בה חשש סכנה, מותר לו לאכול בשיעורים.

יג. חולה הצריך לאכול ביום הכיפורים לשיעורים, ימדוד וישקול מבעוד יום השיעורים וכמויות המזון והשתיה שיהיה זקוק להם ביום הכיפורים, ואם לא מדד ושקל מבעוד יום מאיזו סיבה מותר למדוד ולשקול ביום הכיפורים.

יד. חולה שיש בו סכנה שמותר לשתות ביום הכיפורים, לכתחלה יבדקו בחולה עצמו את שיעור מלוא לוגמיו שלו, באופן שימלא אחת מלחייו מים ולאחר מכן יפלוט את המים לתוך כלי מדידה, ופחות משיעור זה יכולים לתת בבת אחת לחולה ביום הכיפורים. וישהו בין שתיה לשתיה, כדי אכילת ארבע ביצים. ואם אינו יכול להמתין שיעור זה, ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית.

טו. חולה שמותר לו לשתות ביום הכיפורים, אם לא מדד את שיעור מלא לוגמיו שלו קודם יום הכיפורים, מותר לו למדוד ביום הכיפורים את מלוא לגומיו שלו אפילו בפיו.

טז. כשמאכילין חולה שיש בו סכנה  ביום הכיפורים, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור, הילכך יש להכין להם מערב יום הכיפורים, פרוסות לחם עם לפתן, וימדוד אותם שתהיה כל פרוסה עם הליפתן שבה בערך שלשים סמ"ק. וישהו בין אכילה לאכילה כדי שיעור אכילת פרס. כך שאם אכל החולה פרוסה אחת למשל בשעה שמונה בבוקר ימתין עד שעה שמונה ועשר דקות, ויאכל את הפרוסה השניה, ושוב ימתין עד שעה שמונה ועשרים דקות, ויאכל את הפרוסה השלישית. וכן הלאה.

יז. כשנותנים לחולה שיש בו סכנה לשתות ביום הכיפורים, ישתה משקין בשיעור של ארבעים סמ"ק. ולכתחלה ימתין חמש דקות בין שתיה לשתיה, ואם הוא מרגיש צמאון גדול רשאי לשתות בכף גדולה בזה אחר זה אפילו מכוס גדולה.

יח. אין להאכיל ולהשקות את החולה בשיעורים אלא אם כן ברור הדבר שאכילה ושתיה כאלה תספקנה לו, ואם הרופא אומר שלא די לחולה באכילה ובשתיה בשיעורים, או אפילו יש ספק גם אם הוא רחוק שאכילה פחות מכשיעור תוכל לגרום להחמרת מצבו יאכל וישתה כדי צורכו כהרגלו בכל ימות השנה. וכן הדין שנותנים לחולה כדי כל צרכו אם החולה אומר שלא די לו באכילה בשיעורים.

יט. חולה שיש בו סכנה שלאחר שאכל ושתה כדי כל צרכו ביום הכיפורים, יודע בבירור שחלפה הסכנה או שהרופא קובע כן בהחלט, שוב אינו רשאי לאכול ולשתות ביום הכיפורים.

וכמו כן כשהותר לחולה לאכול פעם אחת יותר מכשיעור, אינו מותר לאכול שוב יותר מכשיעור, אלא אם הותר לו כן שוב.

כ. חולה עם חום גבוה משלשים ותשע מעלות שמלווה עם הרגשה רעה שאינה הצטננות רגילה, מחללים עליו את יום הכיפורים מחשש סכנה אם צריך, כל זמן שלא בא רופא לקבוע את מצבו. ואפילו אם יש לו הצטננות, והרופא קובע שהחום יכול לגרום לו סיבוכים ויכול לבוא לחשש סכנה, מחללין עליו את יום הכיפורים. ומותר ליתן לחולה כזה לשתות ביום הכיפורים, כיון שלדעת הרופאים מניעת משקה מן החולה הסובל מחום גבוה עלולה לסכן את חייו.

ואמנם זקנים ותינוקות הסובלים מחום אפילו שאינו גבוה חשובים כחולה שיש בו סכנה ומחללים עליהם את השבת ויום הכיפורים אם צריך.

כא. חולה הסובל מקדחת חמה בשם טיפוס, חשוב כחולה שיש בו סכנה.

כב. חולה הסובל משילשול חמור הנובע מזיהום במערכת העיכול (דיזנטריה), מותר לשתות אך אין צורך באכילה אלא אם כן הרופא אומר שצריך.

כג. אדם בריא שהחל לשלשל, כל עוד שהקיבה היא רכה אין חשש לאיבוד נוזלים, אכן ברגע שהקיבה היא נוזלית כלומר שהשלשול הוא מימי ויוצא בזרם, ישנו חשש של סכנה להתייבשות, ולכן באופן שישנו שילשול מימי אם הוא כבר בצום ישתה בלא שיעורין בגלל החשש להתייבשות, ואמנם יכול הוא לשתות כף אחרי כף הנחשב לשתיה בשיעורין, ובדרך כלל שתיה בדרך זו היא מספיקה עבורו.

וזאת כל עוד רופא לא אמר אחרת. אם ישנו רופא או שחולה זה ראה והרופא אומר שבמצבו הרפואי יכול לצום, יצום. ובכל אופן כשיש רופא יעשה כדברי הרופא.

שיבוש במאזן הנוזלים ורמות המינרלים בגוף גורמים להפרעת אלקטרוליטים שיכולה להיות חמורה, ולכן כאשר האדם משלשל נדרשת שתייה מרובה של 6-8 כוסות נוזלים ליום. ומומלץ לשתות כמויות קטנות של נוזלים בתדירות גבוהה.

כד. חולה שיש בו חשש של סכנה וצריך לעשות ביום הכיפורים צילום רנטגן  לבירור מצבו, וצריך קודם לכן לשתות כמות של מים בשביל הצילום ולא בשביל מחלתו, מותר לו לשתות כמה שנצרך כיון שגם זה בכלל פיקוח נפש.

כה. חולה הסובל מדלקת פרקים, צריך להיוועץ עם הרופא המטפל בו אם צריך לצום ביום הכיפורים. ובאופן שיש לו חום אפילו שאינו גבוה מחללים עליו שבת ויום הכיפורים.

כו. הסובל מדלקת ריאות חשוב כחולה שיש בו סכנה. ובדלקת ריאות המלווה בחום פשוט שהחולה חייב לשתות לכל הפחות, פחות פחות מכשיעור.

כז. חולה ריאות שריאה אחת שלו אינה פועלת והשניה חלושה והוא סובל מדי פעם מחוסר אויר ומשתמש לשם כך במכשיר חמצן, מחללים עליו את יום הכיפורים.

כח. החולה במחלה (סרטן), ברוב המקרים חשוב כחולה שיש בו סכנה, ובמקרים הקלים יש לשאול את רופא המטפל.

כט. חולה סרטן המטופל בכימותרפיה וסובל מחולשה רבה בחילות והקאות עקב הטיפול, אין לו לדחות את הטיפול לאחר יום הכיפורים גם אם יצטרך לאכול עקב הטיפול ביום הכיפורים.

ל. החולים במחלות אורתופדיות, יפנו בהקדם לרופא קודם יום הכיפורים כדי לברר אם במצבם יכולים לצום ביום הכיפורים .

לא. במקום שעצם נשברה, אם יש ממנה חשש לסכנה לכל הגוף כגון שבר פתוח או שבר שקצות שברי העצם יכולים לפגוע בכלי דם ראשיים, יש לטפל בה בשבת וביום הכיפורים אפילו אם יצטרכו לחלל שבת ויום הכיפורים באיסורי דאורייתא.

וכמו כן בחשש לשבר פתוח מכיון שישנו חשש לאיבוד דם מחמת פגיעה בכלי הדם, ובעקבות כך ישנו חשש להתייבשות, יש ליתן לו לשתות. אם הדבר אירע בתחילת הצום ישתה בשיעורין אבל הדבר אירע בתוך כדי הצום עצמו יש לשתות בלי שיעורין עד שיתברר מצבו הרפואי.

לב. בשבר שאינו פתוח בדרך כלל אין חשש להתייבשות ועל כל פנים יש לשאול רופא.

יש להדגיש שכל זמן שלא נתברר שזה אינו שבר פתוח, יש לחשוש לשבר פתוח. ולאחר הטיפול בשבר יש לשאול את הרופא איך לנהוג.

לג. חולה הסובל מבעיות של לחץ דם, עליו לפנות בהקדם האפשרי קודם יום הכיפורים לרופא המטפל בו, כדי לברר אם במצבו יכול לצום ביום הכיפורים, ואם צריך לאכול ולשתות, אם די לו לאכול ולשתות בשיעורים.

לד. חולה הסובל מלחץ דם ולצורך רפואתו צריך ליטול כדורים נגד לחץ דם, מותר לו ליטול את הכדורים ביום הכיפורים רק אם טעמם מר. ואם אינו יכול ליטול את הכדור בלא מים, יטול את הכדור עם מים פגומים. וגם שאר חולים שאין בהם סכנה מותרים לעשות כן לכתחלה. ואם טעמו של הכדור מתוק יעטוף את הכדור בנייר דק כדי שלא ירגיש במתיקותו בשעת הבליעה.

לה. ישנה אפשרות נוספת ליטול את הכדורים באופן שימיס את הכדור או חלק מהכדור במים שהן פחות מכשיעור ולשתותם. ואמנם יש להיזהר בהוראה זו שלא להמיס כדורים המיועדים לרפואה במים מבלי להתייעץ עם רוקח או רופא, כיון שישנם כדורים שעל ידי ההמסה אינם פועלים את פעולותם, ויתר על כן פעמים שיכולים לגרום בזה אף לסכנה.

סכרת

במחלת הסכרת, קיימים מצבים סוגים ודרגות שונות שבכל מקרה צריך דיון לגופו, לכן מן הראוי שכל חולה סכרת יברר קודם יום הכיפורים אצל הרופא המטפל בו כיצד לנהוג במצבו ביום הכיפורים:

לו. חולה סכרת המטופל על ידי כדורים, הצום טוב הן לסכרת והן למשקל, ויטול את התרופות בסעודה המפסקת. ואם ישנם בעיות נוספות כגון אי ספיקת כליות  סכרת הריון  וכדומה, אינו צריך לצום ויעשה כן בתיאום עם הרופא המטפל.

לז. חולה סכרת המטופל על ידי זריקות אינסולין, בין אם הוא מקבל זריקה זו כמה פעמים ביום ובין אם מקבל זריקה זו פעם אחת ביום, חייב הוא לאכול ולשתות ביום הכיפורים. ומכיון שצריך הוא להשלים את כמות הקלוריות הנדרשות, לכן לא די שיאכל וישתה לשיעורים משום שהוא עלול להסתכן באי צריכת הקלוריות הנדרשות לו, הילכך יאכל וישתה ביום הכיפורים כהרגלו בימות החול.

לח. חולה סכרת שעל פי ציווי הרופאים צריך לבדוק כמה פעמים ביום את רמת הסוכר שלו בדם ב"גלוקומטר", ואם לא יבדוק יש חשש סכנה, מותר לעשות כן גם ביום הכיפורים. וכן הדין בחולה סכרת שבמהלך הצום חש ברע רשאי לבצע בדיקת סוכר כאמור.

לב

מכיון שישנם כמה וכמה סוגים של מחלות לב ובכל מקרה צריך לדון לגופו, הילכך כל חולה לב יפנה בהקדם האפשרי לרופאו המטפל כדי לברר את מצבו ויפנה שוב למורה הוראה כדי לדעת כיצד ינהג ביום הכיפורים.

לט. מי שעבר התקף לב חשוב כחולה שיש בו סכנה, ובמשך שלשה חודשים מההתקף לדעת כל הרופאים אסור לו לצום כלל ויתכן אף שצריך לאכול כדרכו בימות השנה. ולאחר שלשה חודשים ישנם חולים שיכולים לצום, וישנם חולים שאינם יכולים לצום רק לאחר עבור שנה מההתקף, וישנם חולים שאסור להם לצום גם לאחר עבור שנה מההתקף, לפיכך מי שעבר התקף לב יפנה לרופא המטפל בו כדי לברר האיך ינהג במצבו בצום יום הכיפורים.

מ. מי שעבר צנתור לפתיחת חסימה בכלי הדם חשוב כחולה שיש בו סכנה, ואסור לו לצום עד כעבור שנה לאחר הצנתור. אכן אם יעבור בדיקת מאמץ  ובדיקות א.ק.ג, והרופא יאמר שהחולה יכול לצום, שומעים לרופא. אבל אם הרופא מסופק אם החולה יכול לצום ביום הכיפורים, מספק יאכל וישתה לשיעורים דקיימא לן ספק נפשות להקל.

מא. חולה לב הסובל מהפרעות בקצב הלב במידה וההפרעות קיימות ללא מחלת רקע לבבית, ניתן בדרך כלל לאפשר לחולה לצום תוך המשך נטילת תרופותיו כרגיל, אך זאת רק במידה ומצבו הכללי מאוזן היטב משך תקופה ממושכת שלפני יום הכיפורים, ובדרך כלל מבצעים בדיקות הולטר  חוזרות לוודא שאכן מצבו יציב מבחינת הפרעות הקצב, והטיפול התרופתי אכן יעיל. אבל חולים שגם לאחר הטיפול התרופתי סובלים מהתקפי סחרחורת או קוצר נשימה אסור להם לצום.

מב. חולה לב שהשתילו הרופאים בגופו קוצב לב מלאכותי  להסדרת פעימות הלב, ברוב המקרים בהם מושתל קוצב לב קיים חשש גבוה להיווצרות קרישי דם בעליה השמאלית. הילכך במצב כזה אסור לחולה לצום, משום שהצום מגדיל את הסכנה להיווצרות הקרישים. הילכך יברר החולה אצל הרופא המטפל בו קודם יום הכיפורים כיצד לנהוג במצבו ביום  הכיפורים.

מג. חולה לב הסובל מאי ספיקת לב, מאחר שקיימות דרגות חומרה שונות של המחלה  לפי מידת הפגיעה בתפקוד הלב, יפנה החולה לרופא המטפל קודם יום הכיפורים בהקדם האפשרי כדי לדעת כיצד לנהוג בצום.

מד. חולי לב הסובלים מתעוקת הלב או החזה (אנגינה פקטוריס)  בצורה חריפה אסורים לצום, וישנם הסובלים מתעוקת הלב או החזה בצורה קלה היכולים לצום ביום הכיפורים, לכן ישאלו לרופא ולמורה הוראה כיצד לנהוג ביום הכיפורים.

מה. חולה הנצרך לעשות ניתוח מעקפים (CORONARY BY PASS)  משום שכלי הדם המספקים דם לשריר הלב אצלו הם חסומים במידה רבה, אסור לו לצום ביום הכיפורים, כיון שהצום יכול להוות לו גורם סכנה, לפיכך יאכל וישתה לשיעורים.

מו. החש בכאבים בחזה בערב יום הכיפורים וחושש מהצום, אם אין במקום רופא מותר לו לאכול ביום הכיפורים.

מז. חולה לב שנוטל תרופות נגד קרישות דם כגון קומדין, נמצא בדרך כלל במצב בו התייבשות יכולה להיות מסוכנת עבורו, לפיכך אסור לו לצום אך די לו בשתיה לשיעורים.

מח. חולה שאמור לעבור צנתור למחרת יום הכיפורים, חייב לשאול רופא אם יכול לצום, ואם אין רופא שיכול לשאול אותו, מותר לו לאכול.

מוח

מט. מי שעבר אירוע מוחי  אסור לו לצום ביום הכיפורים עד עבור שנה ממקרה האירוע. ובאופן שהאירוע נגרם מחמת חסימה של עורק וכדומה אסור לו לצום אף לאחר עבור שנה ממקרה האירוע, כיון שהצום יכול להגביר את החשש שיגרם חלילה אירוע נוסף. הילכך יפנה חולה זה לרופא המטפל בו ולאחר מכן למורה הוראה כדי לדעת כיצד לנהוג ביום הכיפורים.

נ. מי שעבר ניתוח מוח  עד שנה מעבור הניתוח אסור לו לצום ביום הכיפורים. ומכיון שקיימים סוגים שונים של מחלות, וחולים במצבים שונים פחות או יותר קשים, שגם לאחר שנה כעבור הניתוח אינם יכולים לצום, לכן בכל מקרה צריך דיון לגופו.

נא. חולה הסובל מדלקת קרום המוח חשוב כחולה שיש בו סכנה.

נב. מי שצריך לעבור ניתוח שבר לאחר יום הכיפורים, ישאל את הרופא ולאחר מכן מורה הוראה אם צריך לצום.

נג. חולה שהרופאים הכניסו לו צינור זונדה דרך האף לתוך הקיבה  או שפתחו לו פתח בקיבה דרך הדופן הבטן  ומאכילים אותו כך, אין שום איסור בהאכלתו ביום הכיפורים.

נד. מי שעשו לו הרופאים פיום קנה (טרכאוסטומיה)  כדי לשמור על מעבר פתוח לאוויר, אין מצב זה בהכרח מעכב בעדו מלצום, אלא אם כן ישנו איזשהו חשש סכנה, לפיכך יפנה בהקדם לרופא המטפל קודם יום הכיפורים כדי לברר כיצד לנהוג במצבו בצום.

נה. מי שעבר ניתוח במעים [אולקוס], ישאל את הרופא המטפל בו כיצד לנהוג ביום הכיפורים, ואם יאמר לו הרופא שחייב לאכול, יאכל בשיעורים.

נו. חולה בקוליטיס שצריך לקחת כדורים כל בוקר לאחר שאכל, והרופא מצווה אותו לאכול ביום הכיפורים, משום שלקיחת הכדורים בלא אכילה קודם לכן, גורמת נזק וכאבים למערכת העיכול, יש לברר אצל הרופא, אם אכילה ושתיה בשיעורים מספיקה לו.

נז. חולה שעבר ניתוח פנימי עם הרדמה כללית, בתוך שלשה ימים לניתוח מאכילים אותו. ומכיון שקיימים מצבים שגם לאחר שלשה ימים מהניתוח עדיין ישנו חשש סכנה, הילכך יברר החולה אצל הרופא המטפל כיצד לנהוג ביום הכיפורים.

נח. הסובל מחולי בכליות, אסור לו לצום ביום הכיפורים וחייב לשתות, אבל אין צריך לאכול אלא אם כן יאמר הרופא אחרת.

נט. מי שעבר ניתוח לכריתת כליה וחייב מבחינה רפואית לשתות הרבה [כל שעה וחצי], ישתה ביום הכיפורים את הנוזלים שלהם הוא זקוק, בכף גדולה בזה אחר זה אפילו כוס גדולה.

ס. מי שיש לו אבנים בכליות או בשופכנים חייב לשתות בשיעורים, ומותר לשתות חלב עם סוכר או מיץ פירות וכדומה.

סא. הסובל מאבנים בכיס המרה, כאשר ישנו כאב המלווה בסחרחורת והקאות הטיפול הוא על ידי כדורים להשכחת הכאבים ואם ההקאות רבות יש לשתות אז פחות פחות מכשיעור או אפילו שיעור שלם בהתאם למצב.

סב. חולה שבעקבות דלקת בכיס המרה עבר ניתוח להוצאת כיס המרה בשיטת לפרוסקופיה, יאכל וישתה בשיעורים.

סג. כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו, הילכך נותנים לו לאכול מאותו המאכל, ואינו צריך אומד הרופאים.

סד. מי שאחזו בולמוס והוא חולי שבא מחמת רעבון, מאכילין אותו מיד אפילו יותר מכשיעור, עד שיאורו עיניו. ואם אין שם מאכל של היתר מאכילין אותו מאכל אסור. ואם יש כאן שני מיני אסורים אחד חמור מחברו, מאכילין אותו הקל הקל תחילה.

סה. הרואה שחור בעיניו עד כדי שאינו רואה בהם ומרגיש כמו התחלת עלפון, הרי הוא בכלל אחזו בולמוס, וחייבים ליתן לו לשתות. ואם אין שתיה אפשר ליתן לו משהו מתוק.

סו. אשה בהריון שיש לה סחרחורת בדרך כלל מספיק לה לשתות בשיעורין, ובתוך כדי לברר את מצבה הרפואי.

סז. אדם מבוגר (כל שנראה מבוגר) שיש לו סחרחורת יש להושיבו ולבדוק מה מצבו, ואם לא השתפר מצבו מיד, צריך לתת לו לשתות בשיעורין.

סח. אדם צעיר ובריא שיש לו סחרחורת, הדבר תלוי בסוג הסחרחורת, הילכך יש להושיבו ולבדוק את מצבו הרפואי, ואם הוא יכול להתעלף, צריך ליתן לו מיד לשתות.

סט. אדם שהתעלף ביום הכיפורים ואחר כך התעורר מעלפונו, כל זמן שלא בא רופא לקבוע את מצבו יש לחוש שמא העלפון נגרם מבעיות רפואיות חמורות  ובשל כך דינו כחולה שיש בו סכנה. ומותר ליתן לחולה כזה לשתות ביום הכיפורים, ובו בזמן להזעיק מיד רופא. ואמנם אם ידוע בברור הסיבה להתעלפות, אין צריך לחלל עליו את יום הכיפורים.

ע. אדם שהחויר מחמת הצום ונראה לרוב בני אדם שהוא צריך לאכול מאכילים אותו אפילו במקום שאין שם רופאים שיאמדוהו אם הוא צריך לאכול.

עא. חולה הסובל מחוסר דם או שנפצע ואיבד הרבה דם, אסור לו לצום ביום הכיפורים מחשש סכנה.

עב. אדם שנתבקש לתרום דם ביום הכיפורים לצורך הצלת נפשות, ישנם מקרים שיכול לאכול ולשתות בשיעורים עד שיתחזק.

עג. חולה אסטמה, מותר לאכול ולשתות ביום הכיפורים בשיעורים, ובמקרים שהאסטמה נגרמת על ידי גורם חיצוני מסוים כגון תרופה מסוימת או מאכל מסוים, יתכן שלאחר שהגורם החיצוני שגרם להתקף הפסיק שההתקף לא יחזור שוב, ולכן יפנה החולה לרופא המטפל קודם יום הכיפורים כדי לברר אם במצבו יכול לצום.

עד. מותר לחולי אסטמה ביום הכיפורים להשתמש במשאף לשאיפת ונטולין וכדומה הנהוג בחולי האסטמה למניעת התקפים של קוצר נשימה.

עה. חולה צהבת (Jaundice) אסור לו לצום ביום הכיפורים. וגם לאחר שהחלים מהצהבת עד ארבעה חודשים אסור לו לצום משום חשש סכנה, ולאחר ארבעה חודשים יתייעץ עם הרופא המטפל בו אם יכול הוא לצום ביום הכיפורים.

עו. חולה שיש לו דלקת בשלפוחית השתן דינו כחולה שיש בו סכנה, ומכיון שצריך להרבות בשתייה אסור לו לצום ביום הכיפורים אלא ישתה ארבעים סמ"ק כל שתי דקות. ובאופן שיש חשש שיזניח את השתיה כגון שילך לבית הכנסת, צריך להורות לו שישתה כרגיל.

עז. חולה שיש לו דלקת בגרון [אנגינה], דינו כחולה שיש בו סכנה וחייב לשתות [אבל אינו חייב לאכול] ביום הכיפורים. וככלל אסור לזלזל בדלקת בגרון, כיון שפעמים קבלת התקף לב או אירוע מוחי הם תוצאה מדלקת בגרון. ולכן מי שיש לו דלקת בגרון צריך לשתות וטוב שישתה שתיה חמה.

עח. החולה בדלקת הקנה טרכיטיס (TRACHITIS), במקרה חמור של התייבשות חייב לשתות ברוב המקרים פחות פחות מכשיעור, ובמצב של כחלון או שמראה וצבע הפנים נשתנו לאפור, חייבים להביאו מיד לבית חולים כי הוא נחשב לחולה שיש בו סכנה.

עט. מוגלה בין השינים הוא חולי שיש בו סכנה, ולכן חייב לשתות וטוב שישתה שתיה חמה, אך אינו צריך לאכול.

פ. מוגלה באוזן הוא עלול להיות חולי שיש בו סכנה, וישאל לרופא ומורה הוראה כיצד לנהוג ביום הכיפורים.

פא. שושנה היא מחלה זיהומית שיש בה סכנה בתחילתה, מה שאין כן בסופה אינה סכנה.

פב. במחלת מונו, קיימים מצבים שונים, ואף אלו שצריכים לאכול ברוב המקרים האכילה בשיעורים מספיקה להם, ולכן ישאלו לרופא ולמורה הוראה כיצד ינהגו ביום הכיפורים.

פג. החולה במחלת דאבת השרירים [פיברומיאלגיה Fibromyalgia], יברר קודם יום הכיפורים אצל הרופא המטפל כיצד ינהג בצום.

פד. זקן חלש שהיה מתענה ביום הכיפורים, ולאחר שעבר עליו רובו של יום בתענית, בא לידי חלישות שיש בה חשש של סכנה מאכילין אותו.

פה. אדם מבוגר שהינו בריא [שאינו חולה סכרת, לב וכדומה] אך קשה לו לצום ביום הכיפורים, מותר לו להתחבר מערב יום הכיפורים לאינפוזיה כדי להקל מעליו את צער התענית.

פו. ישישים החסרי דעת מחמת זקנה עד שפטורים ממצות כגון חולי אלצהיימר, מותר להאכילם ביום הכיפורים.

פז. חולה שהרופאים חוששים לגביו שאם יצום ביום הכיפורים קיים חשש של טירוף הדעת, דינו כחולה שיש בו סכנה ומותר לאכול ולשתות כפי מה שיורו לו הרופאים.

פח. שוטה הפטור מן המצוות מותר לאכול ולשתות ביום הכיפורים כהרגלו בכל ימות השנה. ואמנם חולה הסובל מהפרעה פסיכיאטרית ומאושפז בבמחלקה פסיכיאטרית פתוחה [שחוזר כל יום לבית], אם אפשר טוב ליתן לו לאכול ולשתות בשיעורים.

פט. מחלת הנפילה הוא חולי שיש בו סכנה, ובשעת החולי מותר לחולה לאכול ולשתות.

צ. כאב פנימי חזק שסיבתו אינה ידועה והוא מעורר חשש למחלה רצינית, מחללים עליו את השבת ויום הכיפורים.

צא. הסיבות המביאות לידי סחרחורת תלויות במצבים שונים, פעמים שאין בזה חשש סכנה, כגון בסחרחורת ורטיגו, שאמורה לחלוף לאחר כמה שבועות עם מנוחה, וישנם פעמים שהסיבות המביאות לסחרחורת הם תסמינים למחלות שיש בהם סכנה.

צב. הסובל ממיגרנה צריך להיבדק אצל רופא נוריולוג, ואם יש חשש לנזק מצטבר יאכל וישתה בשיעורים.

ואם לא עלה בידו לשאול רופא קודם יום הכיפורים, וסובל ממיגרנה ללא הקאות יכול הוא לשתות לשיעורין קודם שיתחילו הסימנים. אבל הדבר ברור שחייבים ללכת לרופא קודם יום הכיפורים כדי לשאול איך לנהוג במצבו.

צג. מיגרנה שגורמת להקאות ובעקבות כך ישנו חשש להתייבשות, די בשתיה בשיעורין ואפשר להתחיל לשתות קודם שמתחילה המיגרנה.

צד. במקרים של התייבשות חייבים לשתות מיד, וברוב המקרים  די בשתיה בשיעורים. במצב של כחלון או שמראה וצבע הפנים נשתנו לאפור, צריך לשתות מיד בלא שיעורים, וכמובן חייבים להוביל את החולה מיד לבית החולים כי הוא נחשב לחולה שיש בו סכנה.

צה. כשאין רופא כדי להועץ בו במקרים חמורים כגון שנראים אחד הסימנים של התייבשות חייבים מיד להשקות את החולה בכמויות גדולות של נוזלים ואם החולה מקיא חייבים להסיעו לבית חולים.

צו. החולה במחלת קרוהן, ביום כיפור יאכל פחות פחות מכשיעור כשאין רופא שאפשר להוועץ עמו.

צז. אדם שחולה בשפעת החזירים אם הוא מאותם האנשים שנמצאים בסיכון ודאי שמותר לאכול ולשתות בשיעורים, ואף אותם שאינם נמצאים בסיכון כיון שכבר קרה שמתו תוצאה מהמחלה אף באנשים בריאים לכן אף הם בגדר חולה שיש בו סכנה ומותרים לאכול ולשתות לשיעורים כדי לחזק את גופו.

צח. בכל מקרה שבו חולים מטופלים בתרופות כגון אנטיביוטיקה, רצוי להתייעץ עם רופא כיצד לקיים את הצום אם בכלל.

צט. חולה שעבר ניתוח פיסורה, והרופא מצווה עליו לאכול כדי שיהיה לו יציאות יאכל לשיעורים.

ק. בדלקת סינוסיטיס קיימים מצבים שונים, ולכן יש לחולה לברר אצל הרופא כיצד לנהוג ביום הכיפורים.

קא. מחללים שבת ויום הכיפורים על מחלות עיניים שיש בהם חשש סכנה.

קב. חולה שאובחן אצלו התחלת היפרדות או קרע של רשתית העין, והתייבשות יכולה לגרום להיפרדות של ממש עם איבוד הראיה באותה עין, מותר לו לשתות לשיעורים ואם אפשר לפגום מעט את המים עדיף.

קג. המאבד את הראייה באופן פתאומי אפילו רק בעין אחת וגם אם זה איבוד ראיה חלקי בלבד, או שיש לו באופן פתאומי ראיה מטושטשת, חייב להגיע לרופא עיניים או לחדר מיון מיד ואפילו תוך כדי חילול שבת ויום הכיפורים במלאכות האסורות מהתורה, כיון שיש מחלות מסכנות חיים שהביטוי הראשון שלהם הוא אחת מהתופעות הנזכרות.

קד. חולה שיש בו סכנה או חולה שיכול להסתכן אם לא יטול את התרופות שלו, מותר לחולה ליטול את התרופות עם מים לפי הצורך, אם אי אפשר לו ליטול אותם בלא מים..

קה. חולה שיש בו סכנה המותר לאכול ולשתות ביום הכיפורים, או חולה שאין בו סכנה שציוו אותו הרופאים לאכול ולשתות ביום הכיפורים מחשש לסכנה, אינו צריך להתחבר לאינפוזיה  אפילו מבעוד יום, כדי להימנע מלאכול ולשתות ביום הכיפורים. ואמנם אם היה החולה מחובר לאינפוזיה לצורך רפואתו קודם יום הכיפורים, רשאי להחמיר על עצמו ולהתענות. וכן הדין כאשר החולה מצטער על כך שאינו יכול לצום ביום הכיפורים, מותר לו להתחבר לאינפוזיה כדי שיוכל לצום אפילו שאינו מחוייב לעשות כן.

קו. אם רואים ביום הכיפורים אדם שאינו מרגיש טוב מחמת הצום, ישאלו אם יש בציבור רופא או אחות או כל איש הצלה אחר, שכידוע הזמן הוא גורם חשוב ברפואתו של החולה, ובחשש סכנה יזמינו מיד גם הצלה. ואסור להתמהמה בחילול יום הכיפורים לצורך חולה שיש בו חשש סכנה והזריז הרי זה משובח.

קז. חיילים המשרתים במקומות החמים, וישנו חשש שיאבדו נוזלים, לכתחלה אם אפשר ישתו מים בלא תרכיז מיץ, אך אם המים מרים ובלא הוספת התרכיז אינם ניתנים לשתייה בכמות הדרושה למניעת הסכנה, ברור הדבר שיש לשתות את המים עם התרכיז מחמת פקוח נפש.

קח. חולה שיכול לצום על פי הוראת רופא ומורה הוראה, אל לו ללכת לבית הכנסת במשך יום הכיפורים, אם יש לחוש שמחמת מאמץ ההליכה לבית הכנסת יחלש כוחו ויצטרך לאכול או לשתות מחשש לסכנה.

קט. מי שנתפס לו כל הגוף מחמת התאמצות יתירה ומקבל תרופות וגם זריקות כדי לשכך את הכאבים, ועל פי ציווי הרופא צריך ליטול את הכדורים לאחר שאכל, צריך לברר אצל הרופא אם אפשר להחליף את הכדורים הללו לכדורים אחרים שאין צורך לאכול קודם לקיחתם מבלי שיגרם לו כל נזק, ואם הרופא יגיד שהוא צריך לאכול, יוועץ עם מורה הוראה כיצד לנהוג.

קי. הנצרך לעשות זריקה לדילול הדם ביום הכיפורים, מותר לעשות את הזריקה גם ביום הכיפורים כהרגלו בכל ימות השנה.

קיא. אסור לעשות בדיקת דם ביום הכיפורים משום חובל לרפואה, אלא אם כן יש חשש סכנה.

קיב. האומר שהוא חולה לב וכדומה ומוזהר מהרופא שלא לצום, אף אם נראה לעינינו כבריא גמור, מניחים אותו לאכול. וכן אשה האומרת שמעוברת היא ומתאוה לאכול אף על פי שאין הדברים ניכרים כלל וגם שחשודה לשקר, מניחים אותה לאכול. ובאופן שאינם יכולים לאכול בעצמם מותר אף להאכילם בידים.

קיג. טוב שבכל בית כנסת יהיה פלאפון, שאם חלילה יצטרכו להזעיק עזרה באופן שיש חשש סכנה, יעשו זאת מיד שכידוע הדקות הראשונות להצלת החולה הם חשובות ביותר.

 

 

ניתן לשאול בSMS
במספר

055-937-8408
_
________________

073-7-860-860
_______________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני