רדיו - 

שאלה:

לאחרונה הגעתי לבדיקה במחלקה הציטולוגית של בית החולים בלינסון. התבקשתי למלא שאלון, והופתעתי לראות כי השאלה הראשונה היא, האם אני שומרת על דיני "טהרת המשפחה". שאלתי היא - האם קיים קשר בין דיני "טהרת המשפחה" - לבריאות?

 

תשובה:

ודאי תופתעי לשמוע, כי בקונגרס הבריאות העולמי קם ד"ר קרפילד מלונדון והצהיר, שהיה מן הראוי שכל האנושות תאמץ את חוקי טהרת המשפחה שביהדות!

 

ד"ר קרפילד אינו היחיד. יותר ויותר רופאים ואנשי מקצוע [שאת דבריהם נביא בהמשך] מגיעים היום למסקנה, כי שמירת דיני טהרת המשפחה משפיעה רבות לטובה על בריאותם ואושרם של בני הזוג.

 

כיצד אפשר להסביר זאת? האם דיני "טהרת המשפחה" הם חוקי בריאות? אולי הינם פרי מסקנה של מחקרים חדשניים? ואולי מקורם באיזה ספר רפואה סיני עתיק?

 

חלילה, ודאי שלא! דיני טהרת המשפחה מקורם כמובן בתורת ישראל. אלא שעלינו לשים לב לעובדה הבאה: תורת ישראל ניתנה לעם היהודי מאת בורא העולם בכבודו ובעצמו. (הוכחות וראיות ברורות לכך - יש למכביר, אולם זהו נושא בפני עצמו, שלא נכנס אליו במסגרת זו. למעוניינים, ישנה ספרות נרחבת בנושא זה, כגון "מסילות אל האמונה", "מסע האמת" ועוד) מי שכתב וחקק את התורה [על פי שיקולים אלוקיים שאין בהם הבנה לשכל אנוש] - הוא זה שיצר וקבע את חוקי הטבע, והוא זה שברא את גופנו המופלא על כל טבעיו ותכונותיו.

 

כתוצאה מכך ישנה התאמה מדהימה להפליא בין חוקי התורה לחוקי הטבע! לדוגמא: מחוקק התורה חקק בתורה חוק [שסיבתו נשגבת מבינתנו], לעשות לתינוק "ברית מילה" בגיל שמונה ימים. בהתאם לכך יצר וחקק את חוקי הטבע, כך שרמת גורמי קרישת הדם של האדם ביום השמיני לחייו הינה הגבוהה ביותר מאשר בכל ימי חייו! (ד"ר ס.י. מקמילן בספרו רב המכר מהדורת יולי 2000)

 

כך גם בענין מצות "טהרת המשפחה": בורא עולם חקק אותה בתורה, מסיבות נשגבות שאינן ידועות לנו. ובהתאם לכך יצר וחקק את חוקי הטבע של האיש והאשה, עם כל המערכות הביולוגיות, ההורמונליות, הרגשיות וכו' - באופן המתאים ביותר לקיום המצוה! נמצא אפוא שהשומר על דיני התורה - שומר בעצם על "הוראות היצרן" של העולם, ובודאי שרק טוב יצמח לו מכך.

 

מהי התועלת הרפואית הטמונה בשמירת מצות "טהרת המשפחה"? על כך במאמרו הנפלא של ד"ר אלי שוסהיים - "בריאות ואושר בחיי המשפחה":

 

ד"ר אלי שוסהיים

ד"ר אלי שוסהיים נולד בארגנטינה - 1941. סיים בית ספר לרפואה באוניברסיטה של בואנוס איירס בשנת 1963. בשנת 1965 עלה ארצה. בשנת 1972 קיבל תואר מומחה לכירורגיה כללית. משנת 1965 הוא משמש כרופא מנתח בבית החולים "שערי צדק", וכרופא עצמאי, כללי וכירורג בירושלים. הקים וניהל את בית החולים הסיעודי "נוה שמחה". משמש כיועץ רפואי לנציב תלונות הציבור. פוסק בועדות של ה"ביטוח הלאומי". ראש המדור הרפואי של אגודת "אפרת" לעידוד הילודה בעם היהודי. בעל טור רפואי בשבועון "ערב שבת", וחבר בוועדה לפקוח על המוהלים שעל ידי הרבנות הראשית.

 

תורת ישראל - המדריכה את האדם היהודי איך להתנהג מרגע היוולדו ועד יומו האחרון, איננה זקוקה להסכמה מדעית-רפואית. בכל אופן, מעניין לדעת, שמדע הרפואה של ימינו, מאשר את ההגיון שבהלכותיה, המתאים להפליא לחוקי הביולוגיה והפיזיולוגיה, לפיהם פועל גוף האדם. מסקנה זו, בולטת במיוחד בכל מה שנוגע להנחיות היהדות, הקובעות את הקשר הגופני בין בני הזוג הנשוי, מה שקרוי "יחסי אישות".

 

קיימת התאמה מדוייקת להפליא בין ההלכה לבין מדע הרפואה, בנוגע לשלושת השלבים המחלקים את המחזור החודשי של האשה מבחינה פיזיולוגית:

 

  1. תקופת הוסת

מה שהרפואה מכנה "וסת", כלומר פרק הזמן שבו מתפרק ומתפורר הקרום הרירי המצפה את פנים הרחם, וכתוצאה מכך האשה מפרישה דם, זהה לפרק הזמן שנקבע בהלכה, המכונה גם כן בשם "וסת", שבו בני הזוג אסורים בקיום יחסי אישות.

 

אין צורך להרבות בהסברים מדעיים, כדי להבהיר מדוע אין הגיון רפואי לקיים יחסי אישות בתקופה של הוסת, אם מכירים ומתחשבים בעובדות הפיזיולוגיות הבאות, המתרחשות בתקופה זו אצל האשה:

 

* הרחם פצוע בתקופה זו של המחזור.

 

* הקרום הפנימי של הרחם מתפרק ונעלם.

 

* כלי הדם שמתחת לקרום הרירי שנשר, פתוחים ומדממים, והופכים את איבר זה לכעין ספוג, העלול לשאוב לתוך מחזור הדם חיידקים, שעלולים להכנס בעת קיום יחסים.

 

* פי הרחם בתקופה זו פתוח קצת יותר, כדי לאפשר יציאת הדם מן הרחם לחוץ. אך מאידך, הוא גם פתוח לזיהום, שעלול להכנס בעת קיום יחסי אישות.

 

* כידוע, קיים חומר חומצי המופרש בנרתיק [הוא הפרוזדור המוביל לרחם], המשמש כחומר מחטא כנגד החיידקים, החודרים מן החוץ ועלולים להגיע לרחם. חומר זה מאבד את יעילותו ואינו פעיל בתקופת הוסת, מאחר שהוא חומצי, והדם [שהוא חומר אלקלי בסיסי] מנטרל את השפעתו.

 

* בנוסף לכך, בתקופת הוסת, כתוצאה מהשפעות הורמונליות, יש לאשה דחייה גופנית, ואפילו נפשית, הגורמת באופן טבעי לכך שאין לה ענין ביחסי אישות.

 

  1. תקופת השגשוג

התקופה של שבעת הימים שלאחר הוסת, שהפיזיולוגיה מכנה אותה "תקופת השגשוג", שבה הרחם בונה מחדש את הקרום שהתפורר בשלב הקודם, מותאמת וחופפת במדויק לתקופה של "שבעת הימים הנקיים" שלאחר תום ההפרשה הדמית. בימים אלו לפי הנחיות היהדות, האשה בודקת את עצמה לוודא שאין דם, ועדיין אסור על בני הזוג לקיים יחסי אישות.

 

בעוד שההימנעות מחיי אישות בתקופת הוסת נשמעת הגיונית מבחינה רפואית - מה ההגיון שיש בהימנעות מקיום יחסי אישות לאחר תום תקופת הדימום, שבה האשה כבר הפסיקה לדמם, ואינה מפרישה אפילו טיפה אחת של דם?

 

שאלה זו, שלכאורה אין לה תשובה הגיונית ממבט ראשון, מוסברת ברגע שאנו מתעמקים ומכירים טוב יותר, את המתרחש באותם הימים בתוך הרחם.

 

הפסקת הדימום בתום תקופת הוסת, איננה כלל הוכחה או סימן שפנים הרחם הבריא לחלוטין מתהליך הפירוק שעבר זה עתה. הפסקת הדימום מבשרת רק על התחלת התהליך של צמיחת תאים חדשים, ובניית קרום הציפוי הרירי של הרחם שנהרס קודם לכן - תהליך שיסתיים רק בתום שבעת הימים. כלומר: רק בתום שבעת הימים של תקופת השגשוג, ולאחר שכבר התפתח ונוצר קרום חדש המצפה את פני הרחם, ניתן לומר שהרחם החלים כליל. קיום יחסים בתקופה זו, עלול לגרום לזיהומים ולדלקות.

 

  1. התקופה השלישית מתחילה מ"מועד הביוץ"[כלומר: היפרדות ושחרור התא הקרוי "ביצית" מן השחלה, המתרחש מידי חודש באמצעו של המחזור החודשי, בכדי שהאשה תוכל להרות, אם וכאשר תא זה יבוא במגע עם תא ממין זכר], ומסתיימת בעת הופעת הוסת הבאה. היא קרויה בפיזיולוגיה בשם "תקופת ההפרשה", מכיון שבה הקרום הפנימי של הרחם מתפתח ומתעבה על ידי בלוטות הפרשה, כהכנה להריון צפוי. תקופה זו מקבילה וחופפת גם היא לתקופה השלישית לפי היהדות, המתחילה אחרי טבילת האשה במקוה טהרה, שאז בני הזוג מחדשים את קיום יחסי האישות, עד להתחלת ההפרשה הדמית של המחזור הבא.

 

תקופה זו היא ללא צל של ספק, המתאימה וההגיונית ביותר, מבחינה רפואית, לקיום יחסי אישות, וזאת מהסיבות הבאות:

 

* הרחם החלים כליל מתהליך הפציעה שעבר עליו.

 

* קיים כבר קרום רירי חדש המצפה את פנים הרחם.

 

* החומר החומצי, המופרש בפרוזדור המוביל לרחם, מחטא בתקופה זו בצורה מירבית, ומסוגל להגן מפני חדירת חיידקים, העלולים לגרום לזיהום ברחם ובחצוצרות.

 

* בתקופה זו, יש יכולת ביולוגית להפרות את הביצית, היות ואז בא מועד הביוץ, ובזה מתגשם, בין היתר, היעוד הביולוגי של המשפחה - הריון והבאת צאצאים.

 

למרות שתורת ישראל איננה ספר רפואה, ומטרתן העיקרית של מצוות התורה, איננה בהכרח רק שמירת בריאות האשה, מפליא להיווכח, איך הפיזיולוגיה והרפואה המודרנית של ימינו, מאפשרות להסביר בצורה הגיונית את ההלכות הללו שהן בגדר "חוק" [מצוות שאינן מובנות לשכלנו].

 

עובדות מספרות

לאחר הבנת ההקבלה בין השלבים והתקופות השונות של המחזור החודשי, מבחינת ההלכה היהודית ומדע הרפואה, השאלה המתבקשת מאליה היא: האם מדע הרפואה, מצביע על נתונים ועובדות, המוכיחים בצורה ברורה וחד משמעית, שקיום הנחיות אלו לחיי אישות לפי היהדות, משפיע לטובה על בריאותה של האשה, ומונע ממנה מחלות?

 

הרפואה מצביעה על העובדה הסטטיסטית הידועה והמפורסמת, שסרטן צואר הרחם, שהיה עד לפני עשרות שנים הנגע הממאיר השכיח ביותר אצל נשים לא יהודיות בעולם כולו, כמעט ולא היה מצוי אצל נשים יהודיות. וזאת בכל הפזורה היהודית, ללא קשר לארץ, מוצא, עדה וכדומה!

 

בשנים האחרונות, פחתה מחלה נוראה זו בשכיחותה במידה ניכרת בכל העולם, עקב גילויה המוקדם, ובשלבים שאינם ממאירים, וזאת בעזרת בדיקה שגרתית ותקופתית של משטח צואר הרחם, ובדיקת התאים תחת מיקרוסקופ. למרבה הפלא והכאב, דווקא בשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה של סרטן צואר הרחם אצל נשים יהודיות, צעירות במיוחד, ועוד יותר בין ילידות הארץ.

 

מידי שנה מתגלים בארצנו כמאה מקרים חדשים של סרטן צואר הרחם, אצל נשים יהודיות. חוקרי הסרטן בימינו, תמימי דעים, שמחלת סרטן צואר הרחם - יש לה קשר ישיר עם יחסי אישות. מסבירים את סיבת השכיחות הנמוכה ביותר של המחלה, שהיתה קיימת עד לפני כמה עשרות שנים אצל נשים יהודיות, בצורה הייחודית של קיום ההפסקות ביחסי האישות, הקיימות אך ורק בעם היהודי. אורח חיים זה, היה עד לפני עשרות שנים, מובן מאליו אצל כל נשי ישראל בכל קצוות תבל, כמעט ללא יוצאות מן הכלל, גם בין נשים שלא הקפידו במיוחד על קיום שאר מצוות התורה.

 

חוקרי הסרטן מציינים, שחוסר הקפדה על היחסים בין בני הזוג לפי מסורת ישראל, בעשרות השנים האחרונות, וכן המתירנות המשתוללת בתקופתנו, מסבירים את אובדן ה"חיסון" בפני מחלה נוראה זו, ועליית שכיחותה מידי שנה אצל נשים יהודיות.

 

בריאות הגבר

גם לגברים צומחת תועלת בריאותית, גופנית ונפשית, משמירת ההנחיות היהודיות בנושא זה. מחקרים הוכיחו, כי אחוז ההפרעות בכח גברא, גבוה אצל גברים המקיימים יחסי אישות לעיתים תכופות בלי משטר ובלי הפסקות, הרבה יותר מאשר אצל אלה המקיימים יחסי אישות לפי הנחיות היהדות. על ידי משטר ההפסקות בקיום יחסי אישות, הגבר מתרענן, מחזק ומחדש את כוחות הפריון שלו, ונוצרת עלייה ניכרת במספר הזרעונים, מהירותם וכושר הישרדותם. כמו כן הדבר מאפשר לו להצליח לקיים יחסי אישות בגיל זקנה ושיבה.

 

עד כאן ממאמרו של ד"ר שוסהיים. ועכשיו נפנה לתועלות נוספות הטמונות בשמירה על דיני "טהרת המשפחה", החשובות לא פחות מן התועלת הרפואית.

 

הקומקום והתרמוסטט

פתגם צרפתי אומר, כי זוג המחליט להינשא דומה לזוג המחליט לשתות בצוותא כוס תה. מה עושים? שמים את הקומקום על האש, וממתינים למים שירתחו. המים מתחממים, חומם גובר, הם מבעבעים והקומקום שורק. זהו, הגיע הרגע. קמים, מוזגים את המים לספלים. התה מוכן, אפשר לשתותו. אבל מאותו רגע הוא הולך ומצטנן...

 

יום הנישואין - אהבה בוערת, משיכה הדדית. ומה קורה אחר כך?... מדוע הכל הולך ומצטנן, הולך ומתקרר? חוקרי הנפש, פסיכולוגים ויועצי נישואין התחבטו רבות בשאלה זו.

 

חיפשו - ומצאו "פתרון": שני מדענים אמריקאים, ד"ר מסטר וד"ר ג'ונסון ערכו ניסוי בקרב זוגות שהתלוננו על אובדן ענין בחיי הנישואין. הם הפרידו ביניהם לתקופה קצרה בת כשבועיים. כששבו ונפגשו, מצאו בני הזוג ענין רב ביניהם. אבל הענין לא נמשך יותר משבועיים. חזרו והפרידו ביניהם, וחוזר חלילה. הניסוי הוכתר בהצלחה - כל עוד נמשך. אלא שבסיומו של הטיפול שבו בני הזוג לדירתם, והאדישות והניכור שבו לשרור במעונם, עם המתיחות והטרוניות, המרירות והטינה...

 

את מה שהמדענים וחוקרי הנפש נפעמים לגלות, וידם קצרה מליישם, קבעה התורה הקדושה, ומיליוני יהודים מיישמים זאת דור אחר דור - למעלה משלושת אלפים שלוש מאות שנה!

 

אם בכל בית - האהבה דומה לקומקום רותח שהוסר מן האש, הרי שבבית היהודי מותקן "תרמוסטט" נפלא השומר על החום והאהבה. התרמוסטט הזה הוא כמובן דיני "טהרת המשפחה", המווסתים את חיי בני הזוג לימים של קרבה, ולימים של ריחוק פיזי, המביא לאחריו לידי קרבה מחודשת ומחוזקת. ואין זה פלא ש"הבית היהודי" הפך לסמל של בית איתן, אשר האהבה והשמחה שוררים בו תמיד.

 

כמה מאירים הם דבריו של רבי מאיר בעל הנס, אשר אמר לפני כמעט 2000 שנה (מסכת נדה דף לא): "מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה [אסורה על בעלה שבעה ימים לאחר תום הוסת]? מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא אסורה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה".

 

כמה יפה הוא ליל הנישואין! מדוע שיהיה רק פעם אחת בחיים? אצל האשה היהודיה, השומרת על חוקי תורתה, חוזרות השעות היפות הללו, ותקופת החידוש שלאחריהן, שוב ושוב.

 

פסיכולוגים ויועצי נישואין רבים, מנסים כיום לאמץ גישה דומה לטיפול בזוגות, הנתקלים בקשיים וביחסים בין אישיים. הם מייעצים להם להימנע מקיום חיי אישות לפרק זמן מסויים, בתקוה שהריחוק יחדש את המשיכה הטבעית שביניהם. אולם הצלחתם היא חלקית מאוד, כי פירוד כזה, המכוון על ידי הפסיכולוג, מביא לא פעם לידי רגשות דחיה וניכור, לא כן כשהסיבה לפירוד זה הוא רצון הבורא.

 

הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הרב הראשי לישראל, אשר במשך עבודתו בבית הדין הובאו לפניו תיקים של זוגות רבים, מעיד: "ראינו בעינינו במשפטים שבין זוגות נשואים, מקרים שכיחים, כי לפעמים הבעל זלזל באשתו והרשה לעצמו לדבר ולעשות ככל העולה על רוחו, אף שידע היטב כי הדברים ירגיזו את אשתו. כתוצאה מהסבל עזבה האשה את הבית, ואחרי זמן מה הגיע הבעל להכרה כי "לא טוב היות האדם לבדו", לפתע הבין כי אשתו הינה עוזרתו בכל תחומי החיים, או אז החל בדרכים שונות להשתדל שתחזור אליו, בהבטיחו לשנות לטוב את יחסו כלפיה. נוכחנו כי הסיבה העיקרית שגרמה ליחסו הפרוע קודם לכן היתה, "מפני שרגיל בה וקץ בה" ולא ניתן זמן מתאים לרגש ההשתוקקות שלו להתגבר ולהרגיש במה שיש לו, על ידי ציפייה לזמן שהאשה תהיה שוב קרובה אליו. ימי הבדיקות ממלאים תפקיד זה לחדש את אהבת הזוג ולחזקה".("טהרת המשפחה והיקף השפעתה")

 

ד"ר ברנרד שפיר, סקסולוג מבית החולים "הדסה" בירושלים: "במשך שלושים ושש שנות שרותי בטיפול בהפרעות בחיי המין באירופה המערבית, בארצות הברית ובארץ ישראל, עברו אצלי לבדיקה וטיפול רפואי קרוב לשמונת אלפים זוגות נשואים. מתוך נסיוני הנני מעיד, כי הפרעות בחיי המשפחה הן נדירות אצל זוגות השומרים את דיני הטהרה כדת וכדין. ברור הוא, כי הזהירות והפרישות של דיני טהרת המשפחה, תורמות הרבה לשלום בית של בני הזוג, וחיי המשפחה שלהם יותר מבוססים ויותר תקינים". (טהרת המשפחה בישראל תשי"ג עמוד ל"ג)

 

בעל ספר החינוך (מצוה קס"ו) כותב, שזו הערובה למניעת בגידת הבעל: "רבותינו זכרונם לברכה גילו במצוה זו אחת מן התועלות הגדולות שיש בה, מלבד רוב טעמיה הגדולים והחזקים. וכתבו שיש תועלת בהרחקת האשה קצת זמן, כדי שתתחבב על בעלה יותר בזמן המוכשר, ולא יקוצו זה בזה לרוב התמדת קרבתם, ויתנו עיניהם בגופים אחרים - כמו שיעשו רוב האומות שאינם גדורים בגדרינו החמורים".

 

ה"ריתמוס" של האשה

נפלאים הדברים, אבל זה עדיין לא הכל! חוקרי הנפש גילו לאחרונה עובדה נוספת, המאירה באור נוסף את מצות "טהרת המשפחה".

 

מחקרים גילו, שבגוף האשה קיים "ריתמוס" - תקופות של עלייה ותקופות של ירידה. הדבר בא לידי ביטוי במערכות הגוף השונות: פעולות הלב, לחץ הדם, כח השרירים, חילוף החומרים וכו'. ה"ריתמוס" הזה פועל לא רק מבחינה גופנית, אלא גם מבחינה נפשית: שעות וימים של התרוממות רוח ומרץ שופע, מתחלפים בשעות וימים שאין בהם חפץ. בתקופת השגשוג והעלייה האשה חפצה בקרבה ובמגע, ואילו בתקופת השפל והירידה האשה מעדיפה להסתפק בגילויי חיבה אחרים, וקיום יחסים עלול להכביד עליה ואף להטריד אותה. (ד"ר ואן ולדה מהולנד)

 

כתוצאה מתופעה זו יכול להיווצר לעתים קרובות המצב הבא: האשה מקבלת וסת, ומרגישה שיש לה צורך בתקופה של פרטיות והפסקה מקיום יחסים. הבעל אינו מרגיש זאת, וגם אינו מורגל באיפוק וריסון עצמי בנושא זה, וכעבור מספר ימים מועט חפץ לקיים יחסים. הוא מקבל את סירובה של אשתו בחוסר הבנה, נראה לו שהיא מתחמקת ממנו בסתם תירוץ, ואולי לא מספיק אוהבת אותו. ואילו האשה מרגישה שאין מבינים ללבה, ואין מתחשבים ברגשותיה. מצבים אלו יוצרים תסכולים וכעס מצטבר, ופעמים רבות מביאים אף לידי יצירת חיץ נפשי בין האשה לבעלה, לקרירות ולחוסר רגישות.

 

בני זוג השומרים על מצות "טהרת המשפחה", אינם מוטרדים מתסכולים אלו. זמני הקרבה והריחוק הפיזי בין בני הזוג לפי דיני התורה, מותאמים בדיוק לתהליכי הגאות והשפל הביולוגיים של האשה.

 

ד"ר סטופס מבריטניה, רופאה לא יהודיה, שהתגרשה מבעלה, ערכה מחקר על חיי הנישואין, וכתבה: "אני שילמתי מחיר כה גבוה עבור חוסר הידע שלי, עד שאני רואה לעצמי חובה קדושה לבוא ולהזהיר את הנשים האחרות, שלא תיכשלנה כמוני". היא חקרה את הענין בשיטתיות וגילתה את המחזוריות הקבועה הקיימת ביחסי האהבה לבעל - עונה של גאות מינית, ועונה של שפל. היא טוענת, שאילו נשמרו עונותיה בהתאם להרגשותיה, הרי שהאושר שלה היה בטוח. לתמהונה היא גילתה, שתקופות אלה תואמות בדיוק את התקופות שבהן חיי אישות אסורים או מותרים לפי חוקי הדת היהודית. היא מוסיפה ואומרת: "שמעתי על חוקי הדת היהודית. זה החוק המתקדם ביותר בעולם בשטח זה. אלה שסידרו את חייהם לפי חוקים אלה, הם המאושרים".

 

הרמת כבוד האשה

יש שחושבים כי במצות טהרת המשפחה ישנה השפלה מסויימת חלילה לכבודה של האשה, בזה שמייחסים לה את המושג "טומאה" [על מהות מושג זה נדון בפרק נפרד]. והנה במבט בוחן יותר, ניתן לראות כי ההפך הוא הנכון - מצוה זו מרימה לאין שיעור את כבודה של האשה.

 

פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים יודעים להצביע על בעיה המטרידה נשים נשואות רבות, וגורמת להן לתחושת מועקה כבדה. האשה, החפצה ביחס אמיתי של חיבה וקרבה מצד בעלה, חשה לא פעם כי היחס הזה תלוי לרוב, בקשר הפיזי שביניהם. תחושותיה העדינות משדרות לה תחושת עלבון וניצול. האשה חפצה ביחס אוהב שיתבטא אף במישורים אחרים, ושבעלה יתייחס אליה כאישיות וכאדם חושב, ולא שההתייחסות אליה תהיה כאל קישוט, בובת חרסינה, או איזה צעצוע שתפקידו לגרום הנאה לגבר.

 

אצל בני זוג השומרים על דיני "טהרת המשפחה", זוכה האשה לפרקי זמן שבהם יחסו של בעלה כלפיה אינו תלוי במגע פיזי. עליהם לפתח יחסי קירבה ואהבה בדרכים אחרות, ומתוך כך להגיע אל הדבר שכל אשה כל כך חפצה בו - "אהבה שאינה תלויה בדבר".

 

ד"ר ז.ח. ליפשיץ, פסיכולוג, ניסח את הדברים באומרו: "בפרק זמן זה שהאשה אסורה בו לבעלה, ניתנת לבעל הזדמנות לפתח את יחסו האנושי כלפיה, ללא תלות בדחפים היצריים. הוא לומד לראות את אשתו כאדם, לשים לב לרגשותיה, ולבטא את אהבתו אליה בדרכי חיבה מילוליות ובמחוות עזרה. זה הזמן בו מגלה הוא את הצד האנושי שבאשה, מבין לליבה ומכיר בעצמיותה ובתכונותיה היחודיות. זה הזמן להעריך את עולמה הפנימי והרוחני".

 

זוגות שלומדים לבנות את הקשר ביניהם על בסיס רוחני פנימי, ולא רק על בסיס פיזי, מסייעים לעצמם אף בטווח הרחוק. במשך השנים, כאשר הם מתבגרים, והקשר הגופני באופן טבעי הולך ונחלש - הקשר הרוחני ישאר איתן ויציב. לא כן זוגות שהתרגלו לבסס את הקשר ביניהם בעיקר על בסיס גופני, אשר בהגיע תקופת ההתבגרות, הקשר ביניהם הולך ומתרופף, כפי שאכן קורה לזוגות רבים שחיו ב"שלום" והגיעו לידי גירושין דווקא בשנות ההתבגרות.

 

 

ולסיכום:

לאור כל האמור, אין להתפלא על הצהרתו של ד"ר קרפילד, בקונגרס הבריאות העולמי, שהיה מן הראוי שכל האנושות תאמץ את חוקי טהרת המשפחה שביהדות.

 

הנה כי כן, התממשה כאן ההבטחה האלוקית שנמסרה מפי משה רבנו, מנחיל התורה הקדושה (דברים ד ה-ו): "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי... וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי[העם] הַגָּדוֹל הַזֶּה".

 

כל הגילויים המחודשים הללו אודות התועלת המרובה שמופקת משמירת המצוה היקרה - מצות "טהרת המשפחה", מחזקים את אמונתנו בכך שכל המצוות כולן, כולל מצוה זו, ניתנו לנו מאת בורא העולם, אשר לתבונתו אין חקר, ולא מאת גורם אנושי.

 

את התורה הקדושה על כל מצוותיה נתן לנו בורא עולם לפני למעלה משלושת אלפים שלוש מאות שנה - אז בודאי לא נעשו עדיין כל אותם מחקרים שאנו יודעים עליהם היום, אשר גילו מעט מן התועלת הנפלאה הצומחת משמירת המצוות. רק בורא עולם, שהוא יצר את העולם הנפלא והמורכב שלנו, והוא זה שיצר את גופנו, רוחנו ונשמתנו, ידע לתת לנו את המרשם הנכון והאמיתי לחיים מתוקנים. כאב אוהב נתן לנו "הוראות יצרן" כיצד להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם שבו אנו נמצאים, כדי להפיק ממנו את מלוא התועלת, ומבלי להינזק חלילה.

 

כמובן שמה שהתגלה איננו מקיף, ואפילו לא מתחיל לגלות את התועלת והטובה האמיתית והנצחית לעולם הזה ולעולם הבא, הצפונה בכל אחת ממצוות התורה. אולם יש בגילויים אלו כדי לחזק את אמונתנו בכך שאכן כל מצוות התורה - למרות שאין אנו מבינים אותן - ניתנו אך ורק לטובתנו, מאת אבינו אוהבנו - כפי שפונה אלינו בורא עולם בתורתנו הקדושה ואומר (דברים פרק י, יג-יד):

 

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אתוֹ, וְלַעֲבד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: לִשְׁמר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקּתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לְטוֹב לָךְ!"

ניתן לשאול בSMS
במספר

055-937-8408
_
________________

073-7-860-860
_______________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני