רדיו - 

לשלם למלוה הוצאות צי'ק ההלואה שחזר

שאלה: הלוה לחבירו צי'ק על סכום של 1000 ₪, הלוה הפקיד את הצי'ק בחשבונו, אולם הציק חזר, כשנודע למלוה שהציק חזר, הלוה לו במקום זה 1000 ₪ מזומנים. כמובן שהבנק חייב את העמלה על הצי'ק שחזר, הן את המלוה והן את הלוה.

ויש לדון האם מותר ללוה לשלם למלוה עמלה זו, דהרי בגלל הלואותו היה למלווה הוצאה זו, או דילמא אין זה אשמת הלוה אלא אשמת המלוה, שנתן ציק שאין לו כיסוי, וא"כ אסור ללוה לשלם הוצאה זו ונחשב לרבית.

ויש לדון בזה הן על העמלה שחייבו את הלוה, והן על העמלה שחייבו את המלוה האם מותר ללוה לשלם זאת או שהמלוה צריך לשלם הוצאה זו.

תשובה: העמלה שחייבו את הלוה – מותר לו לשלם, ואין צריך לבקש זאת מהמלוה. אבל העמלה שחייבו את המלווה- אסור ללווה לשלם, ויש בזה איסור.

פתרון: אם הלווה רוצה לשלם גם עמלת המלוה, ישלם תחילה את החוב מבלי לשלם את העמלה, לאחר כמה ימים יוסיף למלוה את דמי העמלה מבלי לפרש שזהו בגלל העמלה.

סברת הדברים: נפסק ברמ"א (סי' קע סעי' א) דמותר ללוה לשלם כל ההוצאות שהיה למלוה בגלל ההלואה, אבל הוצאות אחרות שאינו בגלל ההלואה אסור ללוה לשלם ויש בזה איסור רבית.

לפי זה יש להסתפק במעשה זו, האם עמלת הצי'ק נחשב להוצאה שנגרם ע"י ההלוואה, כי ללא ההלואה לא היה למלוה הוצאה זו, כי לא היה מוציא הציק מתחת ידו, ונמצא שהלווה גרם להוצאה זו, מצד שני אפשר שאינו נחשב להוצאה שנגרם ע"י הלווה, דאף שכל ההוצאה נעשה ע"י ההלוואה מ"מ רשלנות המלוה גרמה להוצאה זו, כי נתן ללוה ציק שאין לו כיסוי, וא"כ עליו לשאת בהוצאה זו ולא הלוה.

ונראה ברור כצד השני כי אף שכל המעשה נעשה בגלל ההלוואה, מ"מ על ההלוואה עצמה לא היו אמורים לשלם העמלה ורק רשלנות המלוה גרמה לכך, וא"כ מסתבר שאסור ללווה לשלם עמלה זו.

ברם, נראה דזהו רק העמלה שגובים מהמלווה, שאסור ללווה לשלם עמלה זו למלווה, אבל העמלה שגבו מהלווה נראה שמותר ללווה לשלם ואין צריך לחזור ולגבותו מהמלווה, דכן נהוג בהרבה מקומות שאין גובים מהשני את העמלה שהיה צריך לשלם עבור הצי'ק שלו, ואין מקפידים כל כך לחזור ולטרוח לגבות מהשני את העמלה, ולכן אפשר להקל שהלווה ישלם עמלה זו.

ואם ללווה אינו נוח שהמלווה הוצרך לשלם עמלה בגללו, יש לו עצה זו, שישלם קודם את ההלואה, ואחר ששילם ימתין כמה ימים ולאחר מכן יוסיף למלוה וישלם לו עמלה זו, ולא יפרש שכסף זה הוא בגלל ההלואה, וכמבואר בשו"ע (סי' קס סעי' ו) דמותר לתת למלוה רבית מאוחרת כשאינו מפרש שזה בגלל ההלואה.

ויש מקום לומר דמותר ללוה לפרש שהוא נותן לו הסכום בגלל הוצאות הציק שחזר, דאף שההיתר ברבית מאוחרת הוא רק כשאינו מפרש שזה בגלל ההלואה, אפשר דאם מפרש שזה בגלל ההוצאה אינו נחשב כמפרש, דמפרש היינו רק באופן שמפרש שמכיר טובה בגלל ההלואה, אבל כשמפרש שזהו בגלל ההוצאה שהיה לו, אף שזה הוצאה שאסור לשלם למלוה, מ"מ לא נחשב כמפרש לגבי רבית מאוחרת אלא כשמפרש שעושה כן כהכרת הטוב על ההלואה, אבל אם מפרש שזהו בגלל הוצאה שהיה לו, אף שהוא הוצאה שאינו מתיר לשלם, אינו נחשב כמפרש. ויש לדון בזה.....

ואם הלוה אינו מפרש כלום, אלא נותן הכסף בסתמא אבל המלוה כשמקבל את הכסף שואל אותו או אומר לו 'זה בגלל העמלה שהוצרכתי לשלם ?', יש לדון אם נחשב כמפרש כיון שהמלוה מפרש שזה בגלל ההלואה, או דילמא דין מפרש היינו רק על הלוה, אבל המלוה אינו נחשב כמפרש, ואולי כשהלוה שותק הרי זה נחשב כהודאה והוי כמפרש, ויש לדון בזה, ואם הלוה משיב למלוה שאין לו שייכות להוצאה זו אלא סתם רק לתת לו, פשוט שאין בזה איסור.

 

 

כתב וערך:

הרה"ג רבי פנחס וינד שליט"א

ראש בית ההוראה לענייני ריבית

 

ניתן לשאול בSMS
במספר

055-937-8408
_
________________

073-7-860-860
_______________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני