רדיו - 

הרב דוד נקי

 

המתפלל על החולה, יזכיר את שמו ואת שם אמו דווקא: "פלוני בן פלונית", ולא יזכיר את שם אביו. (כן הוא בזוהר הקדוש, וכן מתבאר בגמרא מסכת שבת סו ע"ב, וכן כתבו הרשב"א, מהרש"ל, בן איש חי ועוד). ובשו"ת תורה לשמה כתב הטעם, לפי שעל האשה אין קטרוגים כל כך כמו שיש על האיש, שהרי פטורה היא ממצוות עשה שהזמן גרמא ובעיקר ממצות תלמוד תורה, ועוון ביטול תורה חמור במיוחד. (ו)

 

אם אינו יודע את שם אמו של החולה, יאמר את שם אביו, ואם גם את שם אביו אינו יודע, המנהג לומר "פלוני בן חוה". (ד נג)

 

המתפלל על החולה, אין צריך להזכיר את שם משפחתו כלל, ודי שמזכיר את שמו ואת שם אמו.

 

המתפלל על החולה בפניו, לא יזכיר את שמו, כמו שמצאנו אצל משה רבנו שכאשר התפלל על מרים אחותו אמר: "אל נא רפא נא לה", ולא הזכיר את שמה.(כן מבואר מדברי הזוהר הקדוש, וכן דעת מהריק"ש, עיון יעקב, וילקט יוסף, חתם סופר ועוד. ו)

 

כתב החתם סופר: המבקר את החולה ומתפלל עליו בפניו, כיון שאינו צריך להזכיר את שמו, תפילתו מקובלת יותר. כי כתבו המקובלים שעל ידי הזכרת שמו של החולה יש קצת התעוררות הדין עליו, ולפעמים יש קצת הפסד בתפילתו על ידי הזכרת שמו, לא כן כשמתפלל בפני החולה שאינו צריך להזכיר את שמו, אז טוב לו. ולכן אמרו חז"ל: הנכנס לבקר את החולה, מתפלל עליו שיחיה, כי לא צריך להזכיר את שמו, ואז לא מעורר עליו את הדין, אבל אם אינו מבקרו, כיון שאינו בפניו, צריך להזכיר את שמו בתפילתו, והרי מעורר עליו את הדין, ולפעמים יארע לו הפסד בדבר אף על פי שמתפלל עליו שיחיה. וכיוצא בזה כתב הגאון החסיד רבי אליהו הכהן, שכאשר מתפללים על החולה בפניו, אין מזכירים את שמו, וכך אין השטן יודע על מי מתפללים ואינו יכול לקטרג, והתפילה עושה פירות, והמלך החפץ בחיים מטה כלפי חסד, וגוזר עליו חיים. וזה בבחינת "בכסה ליום חגינו", שמכסים את החודש [תשרי] ואינם מזכירים אותו[בשבת מברכין], כדי שלא ידע השטן ויבוא לקטרג ביום הדין - ראש השנה. (ו. הליכות מוסר א פג)

 

המתפלל על חולה זכר, יכול לשנות בתפילה ולומר: "אל נא רפא נא לו". כן מבואר בשלחן ערוך (סימן קטז ס"א), שכאשר אומר פסוק דרך תפילה ובקשה, מותר לשנותו לפי הענין מיחיד לרבים, ומלשון נוכח לנסתר וכיוצא בזה. (ד נד)

 

המתפלל על החולה או האומר "מי שברך", לא יאמר: "הוא יברך את החולה פלוני", אלא יאמר: "הוא יברך את פלוני" בלבד. ולא יזכיר חולה, כדי שלא להרע את מזלו, שמאשר זאת שהוא חולה. (ד מט)

 

שם רבו והוריו

המתפלל על רבו או על הוריו לרפואה שלימה וכיוצא, לא יתארם בתארי כבוד, כמו: "מורי ורבי עטרת ראשי" או "אדוני אבי", אלא יאמר אנא רפא נא לרבי פלוני, או לאבי פלוני או לאמי פלונית, כי אין גבהות לפני השם יתברך.

 

כשמזכיר תואר כבוד יחד עם שם הוריו או שם רבו, מותר להזכיר את שמם, שכן מצאנו ביהושע בן נון שאמר למשה רבנו (במדבר יא כח): "אדוני משה". וכן שלמה המלך אמר (מלכים א ב כד): "דוד אבי" או (שם לב) "אבי דוד". וכן רבי שמעון בר יוחאי אמר (מעילה יז ע"ב): "יוחאי אבא". ורבי יוסי בן חלפתא אמר (שבת קטו ע"א ועוד): "אבא חלפתא". (ז. "כיבוד אב ואם בהלכה ובאגדה")

 

לשתף עם הציבור

המתפלל על החולה, יאמר: "בתוך שאר כל חולי עמו ישראל", כדי לשתף את שאר החולים עמו, ועל ידי כך תפילתו תהיה נשמעת יותר. (סימן שלה ס"ו. ו)

 

פתיחת ההיכל

נכון מאוד לעשות מי שברך לחולה בעת פתיחת ההיכל או בין עולה לעולה בקריאת התורה, שאז הוא שעת רחמים ורצון, והתפילה מקובלת יותר, כמבואר בזוהר הקדוש (ויקהל רו): אמר רבי שמעון כשמוציאים את ספר התורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים בשמים ומעוררים את האהבה והרחמים למעלה. (ד נג)

 

קריאת תהילים

קריאת תהילים חשובה מאוד לרפואתו של החולה. ואולם ישים לב לומר את הפרקים בנחת, בהתבוננות המילים ובדקדוק נכון, ולא במרוצה וחיפזון ושיבוש המילים. וכבר כתב מרן השלחן ערוך (אורח חיים סימן א ס"ד): "טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות שלא בכוונה".

 

כתב הרב פלא יועץ (ערך תהילים): כל המעלות החשובות שנאמרו על קריאת התהילים, הנה הנם לקורא אותם כתיקונם, אות באות, תיבה בתיבה, בקול רינה ותודה ובשפל קול התחינה, כי יתן את רוחו אליהם ויבין מה שמוציא בשפתיו, שהם תפילות נוראות על אויבי וצרי הנפש, ושבחים ותהילות גדולות לנורא עלילות, ויקרא אותם במתון בלי חסרות ושגיאות, ולא כמנהג כמה בוערים בעם שקורים אותם במרוצה בחלף וחסור ושגיאות, וחוששני להם מחטאת במקום מצוה, אם יכולים לקרא אותם כתיקונם, ותהי מרוצתם רעה. ע"כ. גם הגאון רבי חיים פלאג'י כתב בספרו "הכתוב לחיים" על ספר תהלים (בהקדמה ד"ה אך בזאת): אך בזאת כמו צער בנפשי, שלפי מה שלימוד קריאת ספר התהלים יקר הערך ונורא ונשגב מאוד, היה מן הראוי שיהיו בקיאים במבטא שפתים כראוי בכל טעמיהם ודקדוקיהם, אבל רובא דרובא לא ידעו ולא יבינו היאך קוראים. ואין זו דרך נכונה, וכל אחד מישראל חייב ללמוד היטב פירוש המילות. וילמדו אותם בשובה ונחת, בשפה ברורה ובנעימה, ולא כאותם אנשים שקודם שבאו להתחיל פסוק הראשון: "אשרי האיש", ירוצו ולא ייגעו להיות נמצאים בפסוק האחרון: "כל הנשמה תהלל יה הללויה", ובלימוד כזה לא בחר ה'. וכביכול ה' יתברך שוקל בפלס, שלפי שיעור הכוונה ואמירה נעימה של התהילים, כאותו השיעור יעשה לו סגולה שגם ה' יתברך יענהו, לרב תרבה ולמעט תמעיט. וטוב לקרוא מעט בכוונה, מהרבות את כל ספר התהלים שלא בכוונה. עד כאן מדברי קודשו.

ניתן לשאול בSMS
במספר

055-937-8408
_
________________

073-7-860-860
_______________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני