רכב חדש קבלת התורה ושלום בית | הרב שמעון פריווער

רכב חדש קבלת התורה ושלום בית | הרב שמעון פריווער

לפני מספר שנים התבקשתי לשאת דברים בשמחת שבת חתן – שבת שבע ברכות שחל בשבת שלפני חג השבועות, זמן מתן תורתנו.

ספרתי בפני השומעים משל נאה שאני מרבה לספר אותו בהגיענו לחג השבועות.

מעשה בשני אחים, האחד עשיר והשני לא כל כך, הנה לאח השני הייתה מכונית ששימשה אותו זה מספר שנים, האמת שנים רבות מאוד, כבר היה קשה להיזכר לפני כמה עשרות שנים קנה את הרכב, גם אז היה זה מיד שניה.

מידי פעם האיץ האח העשיר באחיו שיקנה רכב חדש, דבר שהיה עוזר לו הרבה בתפעול היום יומי, הרי הרכב המדובר בקושי נוסע, כל שני וחמישי הוא נמצא במוסך, ונסיעה של 10 דקות אורכת לו 25 דקות. אם בעל הרכב רק היה מגלה קצת עניין, רק שחסר לו כסף, מזמן אחיו היה מנדב לו מהונו, אך הוא בשלו, אני כבר רגיל עם הרכב הזה, קשה לי לשנות הרגלים, אני כבר מסתדר כך, בדרך כלל זה לא כל כך מפריע לי, עזוב זה בסדר ....

העשיר פנה פעם לאחיו בתואנה, אני מבין ללבך שיהיה לך קשה להתרגל לכל הפונקציות החדשות, אבל יש רכבים שאתה יכול להשתמש בהם בפונקציות שאתה רגיל להשתמש בהם, זה פשוט יעבוד חלק ... אך האח בשלו, לא היה עם מי לדבר.

ויהי היום והאח העשיר כבר לא היה יכול להתאפק, הוא קם ועשה מעשה, הזמין רכב דומה לזה של אח שלו, דאג שהוא ייראה אותו דבר, אותה צורה, אותו צבע, יש אומרים שאף דיהה את הצבע ועשה בו דמוי מעט שריטות. כאשר הרכב הגיע, הלך האח העשיר באישון לילה, לאחר ש'גנב' את המפתח של הרכב העתיק, הסיע את הרכב הישן אל מחוץ למחנה, והחנה את הרכב החדש במקום הישן, ובלאט החזיר את גניבת המפתח בהחזירו במקומו את מפתח הרכב החדש.

למחרת בבוקר, עובר האח הנדיב כבדרך מקרה, ליד אחיו בדיוק כשהוא יוצא מביתו לעבר הרכב, כדי להתחיל יום עבודה חדש, הוא פונה אל אחיו בתמימות, לאן אתה נוסע, הוא עונה לשכונת הר נוף למקום העבודה שלי, אני יכול להצטרף אליך אני גם רוצה להגיע להר נוף, בשמחה רבה עונה לו אחיו, אך אתה הרי יודע איך הרכב שלי פועל או יותר נכון לא פועל, אתה בטוח שזה לסבלנות שלך, כן כן אל תדאג.

שניהם נכנסים לרכב, והנהג נוסע על 20 קמ"ש, הרכב 'שלו' לא נוסע יותר מהר, אין מה לצפות יותר. הנה בדרך הם מגיעים לעלייה החדה של רחוב גבעת שאול. כאן פונה הנהג אל אחיו היקר, מתנצל ואומר, שהרכב שלו לא סוחב את העלייה הזו, עליי לדחוף את הרכב, אני לא רוצה לבקש ממך לסייע בעדי בדחיפת הרכב, אבל לכל הפחות אם תוכל ללכת קצת ברגל, זה יעזור לי בדחיפה.

כאן פונה העשיר אל אחיו, ואומר לו הרי לא ניסית, כלל לא ניסית לעלות עם הרכב, אומר לו הנהג, מה יש לי לנסות זה כבר שלש שנים שהרכב לא סוחב את העליה הזו, כבר ניסיתי מספיק פעמים ... אבל לא ניסית, אולי הפעם זה יצליח ... אין לי מה לנסות אני עוד עלול להרוס את הרכב כליל ... תעשה לי טובה תנסה, פעם אחת ... הנהג חושב לעצמו אמרתי לו, הזהרתי אותו, הנה אין לו סבלנות, אבל מה לי להתחיל להתווכח איתו, הנה תראה, אתה לא מאמין לי, ככה אני בעיניך... הוא לוחץ על דוושת הגז והנה הרכב עולה את העלייה בצורה חלקה ....

אנחנו מגיעים לחג השבועות, זמן מתן תורתנו, כל אחד יש לו את ההרגלים שלו, הוא כבר 'מכיר את עצמו' כבר התרגל לקשיים ומגרעות, וחושב בדעתו, אין לי מה לנסות, זה אני וזהו זה, זו רמת הלימוד שלי, זו רמת הכוונה שלי בתפילה, בדקדוק המצוות, ביחס בין אדם לחבירו, בזהירות בממון אחרים וכו', אני לא יכול אחרת.

מגיע חג השבועות, ובספרים הקדושים מבואר שבכל שנה בחג השבועות יש 'מתן תורה ' חדש, זה לא זכרון היסטורי, למה שקרה והיה לפני 3,336 שנה, אלא השם יתברך נותן את התורה בכל שנה מחדש. עד כדי כך שמבואר שיש סכנה להקיז דם בערב חג השבועות, כי באותו יום יוצאת רוח שנקראת טבוח, שהיא מוכנה להחריב את העולם באם עם ישראל לא יקבלו את התורה, ורוח זו יוצאת כל שנה מחדש, כי גם השנה יש קבלת התורה. (מסכת שבת קכ"ט:; שו"ע או"ח סימן תס"ח ס"י ברמ"א).

ומאחר וגם השנה אנו זוכים לקבלת התורה, שוב אין אנחנו יכולים לומר, 'זהו זה אני', 'אין מה לעשות', הרי אנחנו מקבלים רכב חדש, מנוע חדש, כוחות חדשים, ולפחות עלינו לנסות ולבדוק איזה כוחות חדשים קבלנו!

מה זה קשור לחתונה?

גם בחתונה נהיה כאן יצירה חדשה, עד עכשיו היו החתן והכלה כל אחד אדם נפרד, כל אחד עם הכוחות שלו, עם היכולות שלו. אחרי החתונה נהיית כאן יצירה חדשה של אדם שלם המורכב משני החלקים המשלימים אחד את השניה, ואחת את השני.

אחרי הנישואין יש ללמוד מחדש את עצמינו, ללמוד את הכוחות, את הכישורים, וגם את התגובות, ואת נקודות התורפה, לומדים יחד את היחידה החדשה, ובונים יחד בית נאמן.      

"ביום חתונתו זו מתן תורה"

הרב שמעון פריווער – יועץ בתחומי הנפש ושלום בית

לפגישת יעוץ ולהרצאות [לגברים] 0583225321

@gmail.com0733831206va