מ-''שאוני והטילוני'' ועד ''כאשר אבדתי אבדתי'' - הרב נתנאל שטרית

מ-''שאוני והטילוני'' ועד ''כאשר אבדתי אבדתי''

ידוע מה שכתוב בספרים הקדושים על מעלתם של ימי הפורים עד שדרשו ''כיפורים הוא כפורים'' לומר שמעלת יום הפורים גבוהה יותר. ורבות נכתב על ההקבלה בין שני ימים גדולים אלו.

רציתי להציע תובנה מעניינת שנצנצה בי דווקא בעת משבר, הקבלה בין מפטיר יונה למגילת אסתר.

אחד הפסוקים המטלטלים בספר יונה ואולי בכלל הוא ''שאוני והטילוני אל הים'' כלומר איני יכול עוד, אני מעוניין לסיים את סיפור חיי בזה הפרק, תם ונשלם ספר יונה, או במילים פשוטות 'אני לא מתמודד' ברחתי מה' בשלי הסער הזה קשה לי עם זה קשה עד מאוד אין בי הכח והרצון ואולי היכולת לתקן אני לא יכול להכיל את הכאב ולכן בחרתי לא להתמודד אז ''שאוני והטילוני אל הים'' וזהו. הים ינוח מזעפו ואני ינוח בשלום על משכבי.

אין בכוונתי לחלק ציונים ליונה הנביא , רק ללמוד על עצמנו ולהפיק תועלת.

אבל כמדומה שלא פעם ולא פעמיים אנו מכריזים בקול 'שאוני והטילוני אל הים' 'מה שיהיה יהיה לי' 'לא נותר לי כבר כח' 'תן לי להכנס מתחת השמיכה ותעיר אותי כשיגמר המבול אני לא יכול יותר' וכמה פעמים אנו אומרים 'זה לא בשבילי זה גדול עלי אז עדיף לי לא להתחיל' ועוד יותר פעמים שאנו פשוט בורחים לעולם הדמיון לסיגריות ולאלכוהול ולעוד ולעוד ולעוד רק כי אנו בוחרים לא להתמודד.

ובמגילת אסתר ''ותאמר אסתר להתך ... אשר כל איש ואשה אשר יבא אל המלך... אשר לא יקרא אחת דתו להמית'' מה אסתר עונה למרדכי? מה התשובה הזאת? יש כאן סכנת כליה על כל עם ישראל שלכאורה לפי דרך הטבע רק היא יכולה לעצור אותה, אבל יש סיכון אדיר היא עלולה לשלם בחייה עוד בטרם התחילה להועיל. אז מה עושים? פשוט כלום, כלומר לא מתמודדים, משאירים את המצב איך שהוא, ומה יקרה? יקרה מה שיקרה, יהיה מה שיהיה אני לא יכול לא מסוגל לקחת סיכון כזה יש בי פחד אני חושש חלחלה אוחזת אותי. ושוב לא באתי לתת ציון לאסתר המלכה אבל זה נכתב לנו כדי שנלמד ונתבונן.

וכך אנו עצמנו מתנהגים אנו יודעים מה צריך לעשות ויודעים מה הפיתרון אבל יש לנו פחד ואנו לא מוכנים לפגוש אותו ו ל ה ת מ ו ד ד .

וכאן וכאן אנו למדים כי הדרך היחידה היא פשוט להתמודד.

ה' אומר ליונה הנביא לא יעזור לך כלום לא לברוח תרשישה ולא לצלול למים שאין להם סוף. סוף דבר אתה תעשה מה שאמרתי והיות וזו השליחות שלך אין לך ברירה אלא לבצע ולהתמודד עם חוסר הנוחות שלך מללכת אל נינוה.

ולמען האמת למעשה מה שה' רוצה ממנו זה רק את ההתמודדות. גם מאיתנו ה' מבקש רק את ההתמודדות.

הרי לא צריך את יונה הנביא בשביל לנענע את נינוה אפשר להשמיע להם בת קול או איזה רעידת אדמה קטנה קטנה רק בשביל להעביר מסר. אבל ה' שולח את יונה בשבילו זה התיקון וזו השליחות.

ויותר מפורש בדברי מרדכי לאסתר ''כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות'' כלומר את לא עושה טובה לאף אחד כי הצלה תהיה גם תהיה, הקב''ה לא באמת צריך אותך כדי להציל את בניו אבל את הגעת למלכות כי יש לך שליחות ולמרות הקושי הלא פשוט את תפקידך להתמודד לא לברוח.

כאשר אסתר אומרת כאשר אבדתי אבדתי היא בחרה להתמודד, לעשות מה שצריך גם אם יהיו השלכות קשות עד קשות ביותר.

כהורים וכמחנכים חייבים לשים דגש על מסר זה לתת ציון על התמודדות ההצלחה היא לא חזות הכל אדרבה היא לא כלום. אם אתה מוכשר והוצאת מאה במבחן מה זה יכול לנבא לנו לגבי העתיד. החיים מלאים מהמורות הרבה יותר ממבחן אמריקאי על חומר שהרב'ה חזר עליו חמש פעמים ועוד פעמיים למדת עם אבא. אבל כאשר התמודדת קרי קשה לך אבל התאמצת אתה שכחן אבל שיננת אתה קפיצי אבל קשרת את עצמך לכיסא בכוחות עילאים למשך רבע שיעור זה אומר שהתמודדת וזה אומר שבאמת הצלחת כי אם התמודדת כבר הצלחת.

וזה נכון בכל תחום בחיים מה שדורשים מאיתנו זה להסתכל לאתגר בעינים ולומר לו אם תרצה לנצח תצטרך להזיע, זה לא ילך לך בקלות, כי אני מתכוין ל ה ת מ ו ד ד.

כותב השורות הינו מטפל רגשי ומנחה הורים לקביעת פגישה ולהרצאות 0527175472

[email protected]