פרשת ויגש - הרב משה גבאי

פרשת ויגש

"לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן שלוש מאות כסף וחמש חליפות שמלות"


השד העדתי! אבא אחד ספרדי ניסה בכל כוחו להכניס את הבן שלו ללמוד בישיבה אשכנזית, כך חשב האב בנו יגיע בנו למיצוי כוחותיו והתעלותו הרוחנית. הגיע האב עם בנו לאחת הישיבות הטובות ביותר, ובפיו בקשה מאוד פשוטה קבלו את הבן שלי לישיבה ללמוד תורה.


נו, אם הוא היה מבין עניין היה אפשר לומר לו מפורש את מה שלא אוהבים לדבר עליו... העניין הוא שזה לא היה ברור כל כך... אמר לו ראש הישיבה תשמע, הבן שלך נראה מקסים במיוחד הייתי מאוד שמח שהוא ילמד כאן עמנו בישיבה... אבל ממש הפנימיה מלאה עד אפס מקום ואין לי איפה לשים אותו... אין שום בעיה השיב האב, יש לנו קרובי משפחה גרים מול הישיבה הוא ישן אצלם.


כן, אבל תבין, זה לא רק זה, גם הספסלים מלאים עד אפס מקום אין שום מקום פנוי... הבנתי אומר האב. ברוך ה' כנראה זו ישיבה ממש מוצלחת שכולם מחזרים לפתחה, אז אני אביא לו כסא קטן עם סטנדר ו...שם בסוף אניח אותו יש קצת מקום... ראה ראש הישיבה שאין מנוס, הבחור לא מבין. אמר לו, תראה ישנה עוד בעיה כאן בישיבה מדברים הרבנים רק באידיש... השיב האב, "אנחנו יודעים חלק לדבר גם באידיש"! אמר לו ראש הישיבה "עברית אתה לא מבין אז אידיש כן?!


ובכן האפלייה זועקת! ניחא בפרשה הקודמת נתן יוסף לפני שהכירוהו אחיו לבנימין חמש ידות, כי הייתה לו מטרה לבדוק אם הם ישובו על הטעות שהייתה עמו וישנאו אותו, אולם כאן שואלת הגמרא אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק, יכשל בו?! איך יוסף שספג צרות קשות על כך שאביו כביכול אהב אותו יותר מאחיו, הוא חוזר לו על אותה הטעות ועושה אפלייה כלפי בנימין על שאר אחיו? ותירץ רבי בנימין בר יפת רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן לבוש בחמישה בגדי מלכות שזה מרדכי היהודי שלבש ה' בגדי מלכות.
ויש כאן כמה שאלות, ראשית מה התשובה עדיין יש כאן אפלייה ומה בכך שרמז לו רמזים? ועוד, ניחא עניין החליפות ומה שרמז בהם, אבל מה התשובה לכך שמתן לו גם שלוש מאות כסף? ועוד נאמר בהמשך שיוסף אומר לאחיו "כי למחיה שלחנו אלוקים לפניכם" למחיה אותיות מחילה. שיוסף מחל לאחיו לגמרי והשווה את האחים לבנימין. כמו שעליו אין לו קפידה שלא היה במכירתו, כך עליהם. א"כ למה נתן להם פחות. ונסיים בהערה למה נכפל כאן "חליפות שמלות"?


מיישב הגאון מוילנא זצ"ל, החמש חליפות שמלות של בנימין שוות בערכם הכספי לחליפה אחת של האחים. כך שבעניין השווי לא היה כאן עניין מה לקנא בו כי כולם קיבלו אותו הדבר. והוסיף רמז לזה הרב ראובן קרלינשטיין זצ"ל שאצל החליפה של האחים נאמר 'חליפות' עם ואו' כתיב מלא. ואילו אצל בנימין נאמר וחמש 'חליפת' שמלות, ללא ואו', לרמז שהיו שוות פחות.


לכאורה איך רמז לו בחמש חליפות שעתיד לצאת ממנו מרדכי, הרי חליפה אחת כולם קיבלו ואם כן רק ארבע חליפות נשארו מיותרות כדי לרמז על העתיד? אלא כאן טמון התירוץ למה נכפל ונזכר "חליפות שמלות" כי הטעם שיוסף בחר ליתן להם מתנה זו דווקא בעבור שבגלל שהוא החביא את הגביע באמתחתם הם קרעו את שמלותם, ויוסף הוא גרם לזה ולכן רצה לשלם להם על זה, ונתן להם חליפה. אולם, בנימין שלא היה בהמצא הגביע ולא קרע שמלתו אין צריך ליתו לו כלל חליפה, נמצא אצלו כל החמש חליפות הם רק רמז לעתיד שעתיד לצאת ממנו מרדכי, כי לא הגיע לו כלל חליפה לפי טעמו של דבר.
ועדיין נשאר לברר למה נתן לו שלוש מאות כסף? ובאמת ראיתי במהרש"א במסכת מגילה שהקשה מה התביעה על יוסף שעשה אפלייה, הרי בעוד אצל יעקב הייתה עליו טענה שגרמה לשנאה כי כולם בניו ולמה העדיף אחד יותר מכולם, כאן הרי המקרה שונה. שהרי בנימין הוא אחיו מאמו היחיד ואין שום פלא שאוהב אותו יותר ואין במה לקנא, וא"כ הדימוי לא נכון?


מיישב המהרש"א, [שנבין טוב... היה אדם אחד עבר ברגליו על פסי רכבת, לפתע שמע שריקה חזקה הרכבת שעטה לעברו במהירות, ברגע האחרון ניצלו חייו. יום אחד שנים לאחר מיכן, עבר בדרך וראה קומקום שורק של פעם, לקח פטיש וריסק אותו. אמרו לו מה עשה לך הקומקום? אמר, "אלה צריך להרוג אותו כשהם קטנים..."] כשיש חשש של עוינות, העניין עם האחים רגיש כבר היו בעיות בעבר, כאן אומר המהרש"א צריך להתרחק מכל נדנוד של מראית העין אפילו אם אין הדברים דומים לחלוטין.
ולפי זה אפשר לומר, כיון שבאמת לא הייתה בעיה בעצם האפלייה כי היא מובנת שהרי רק הוא אחיו, אלא הבעיה היא הניראות! כסף אפשר ליתן בשקט ובצנעה מתחת לשולחן אבל בגדים זה לבישה לעיני כל. ולכן זה באמת יוסף יכל לתת לאחיו בנימין בלי שכולם יראו. 
ב'בית הלוי' תירץ למה נתן לו שלוש מאות כסף בדרכו הגאונית! לגבי נגיחת שור עבד או אמה נאמר בתורה "אם עבד יגח השור או אמה כסף שלושים שקלים יתן לאדוניו", הרי שמחירו של העבד הוא שלושים כסף. וכתוב המוכר עבדו חייב לפדותו עד פי עשרה מדמיו, ולכן כאן היו חייבים ליוסף על מכירתו עשרה משווי העבד שזה אומר שלושים כפול עשר שווה שלוש מאות. אלא שיוסף מחל לאחים על זה, אבל בנימין שלא הגיע לו ליתן את הקנס למה יפסיד, ולכן נתן לו שלוש מאת שקל מה שמחל להם ואין מה לקנא! [חידוש זה חידוש, אבל לי זה קצת מזכיר איזה עני שבכה בתחנת הרכבת שאל אותו העשיר למה אתה בוכה, אמר אין לי לשלם. שילם עליו העשיר, הוא שמח ועלה לרכבת. ואז שוב רואה העשיר את העני בוכה, אמר לו מה עכשיו? אמר לו העני, "למה כולם מקבלים עודף ואני לא?"]
ונקנח בעוד פירוש שאומרים בשם ה'אמרי אמת' מגור. אצל כל האחים יוסף השתתף בחתונתם שהרי הוא נמכר בגיל שבע עשרה הם כבר הגיעו לגיל שמונה עשרה לחופה, וודאי נתן להם מתנה לחתונה. אולם אצל בנימין יוסף היה במצריים ולא היה בחתונה שלו ולא נתן לו מתנה, וכעת השלים לו את המתנה החסרה ולכן אין כמה לקנא בו כי זה הם גם קיבלו...


בכל אופן יש ללמוד הרבה מפרשה זו כמה לא להפלות בין הבנים [גם לא בין עדות – אבל אין סיכוי...] והגמרא מעידה בשביל קצת יותר שקיבל יוסף על אחיו ירדו אבותנו למצרים. ובדור שלנו לא צריך הרבה לנער כדי למצוא את הדרך לצאת לרחוב ולא כדאי לתת לו את התירוצים שיסייעו לו בכך. ורבים מהנושרים מן הדרך רח"ל רואים בהורים שלהם כאשמים לכך, ואהבת האב אל בניו צריכה לא להיות תלוייה בשום דבר, ובודאי שלא ירגיש עדיפות שיש לאחיו האחרים כי זה גורם לו ריחוק שסוחף אותו למחוזות אחרים.