שאסור להתפלל כנגד ציורים ושאסור להתפלל בצד רבו המובהק

1. אסור להתפלל כנגד המראה אפי' עיניו עצומות, שלא יאמרו שמשתחוה לבבואה שלו. כ"כ הרדב"ז (סי' קו) שיירי כנה"ג (הגב"י אות י') חס"ל (אות חי) וכף החיים (פלאג'י סי' יא אות כט). אמנם להתפלל כנגד חלון אטום שבלילה נראה כעין מראה, אף שבבואתו נראית דרך החלון, מותר להתפלל ואם יכול לסגור את הוילון עדיף. בספר ארחות רבינו (ח"א עמ' נז) כתב לאסור בזה, ועי' בילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה (עמוד רכח) שהתיר וטעמו דכל האיסור הוא דוקא כנגד מראה, אבל בזכוכית אין הוא נראה כל כך כמשתחוה לבבואה שלו, אלא שמכל מקום נשאר החשש שמסתכל בצורתו ומתבטל מכוונה, ולכן צריך לעצום עיניו, או שיתן עיניו בסידור. וכן כתב גם בספר אור לציון חלק ב' (עמוד סד). ע"ש. גם בספר משנת יעקב (עמוד קעו) כתב, דלכתחלה בודאי אין להתפלל נגד חלון סגור כשרואה בבואה דידיה, אפילו בעינים עצומות. ובילקוט יוסף (שם) הביא בשם מרן הגרע"י שהיה נוהג לכתחלה להסיט את הוילון כנגד החלון, כדי שלא להתפלל כנגד הבבואה שלו. אך אמר שאין זה חיוב מהדין. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' כא) שלימד זכות על התפילה שמתפללים כנגד ה'שויתי' שלפני הש"ץ שנעשה כמו מראה, שמכיון שלא נעשה לשם מראה לראות צורתו, אלא לשם קדושת 'שויתי', ובזה אין חשש שמתפלל לבבואה שלו.
2. בגדים שמצוייר עליהם דברי תיפלות וכפירה, אסור אפי' לשבת עליהם, וצריך לבערם מן העולם. כן כתב הרא"ש (בתשובה סי' ב' כלל ה') וכ"פ הרמ"א דאסור אפי' לשבת עליהם בבית הכנסת. והקשה הט"ז (סק"ו) מדוע הוצרך להזהיר שלא יהיו בבית הכנסת, הא אפי' בביתו אסור? וכתב הא"ר (אות כז) דיש לומר משום דאיתא ביו"ד סי' קמא דבשל רבים ליכא חשדא, ור"ל דאפי' הכי בבית הכנסת אסור, והביאו הפמ"ג (מש"ז אות ו') וכתב דלפי"ז לאו דווקא דברי תפלות, אלא ה"ה כל מה שנראה כציור של עבודת אלילים אסור.

חולצה שיש עליה סימון הדומה לשתי וערב, אבל אין הצורה הזו נעשית לעבוד אותה אלא רק סוג של מותג וכדו', אין איסור בדיעבד להתפלל כנגדה, וראוי להחמיר. עי' ביביע אומר חלק י' (חיו"ד סי' יד) שכתב שצורות שתי וערב שלא נעשו כדי לעבוד אותם אלא רק לשם כבוד והדר, אין בהם דין של עבודה זרה, וה"ה לענייננו דאף שאין להתפלל לכתחילה בפני ציורים, אבל מאידך אין זה נקרא עבודה זרה שאסור להשתחוות בפניה.

1. בתי כנסיות שמציבים לצד ארון הקודש את דגלי המדינה, אין לעורר על זה מחלוקת, שיש להם על מה שיסמוכו. עי' בשו"ת אגרות משה, דבבית כנסת שעושים כך, להציב דגלי ארה"ב וישראל ליד ארון הקודש, אין צריך להפרד מהם או לעורר מחלוקת בעבור זה. כי יש להבדיל בין דבר איסור לענין של הבל ושטות, והנפת דגלים בבית כנסת אינו ענין של איסור, שאין איסור להכניס דבר חולין לבית הכנסת, ואין בזה משום גרירה דעבודה זרה, דאף על פי שאלו שקבעו לסמל המדינה דגל זה היו רשעים, מכל מקום לא החזיקו את הדגל לדבר קדוש, אלא לסימן בעלמא. וגם דגל ארה"ב המונף לצידו מוכיח כוונת גבאי בית הכנסת, שהינם מחשיבים מדינות ארה"ב וישראל, וחפצים רק להראות זאת בפרהסיא, ולכן אף שבודאי לא מן הראוי הוא להכניס כן בבית כנסת, שהוא מקום קדושה, וכל שכן שאין להניחו שם בקביעות וכל שכן אל ארון הקודש, אבל איסור ממש לא שייך לומר על זה, אלא שהוא ענין של הבל ושטות. ואם אפשר באופן של שלום לסלקם מבית כנסת היה זה דבר טוב, אבל לעשות מחלוקת בשביל זה אסור. ואם היה כח בלא מחלוקת לעקור כל ענין הדגל כדי שלא יהיה זכרון למעשה הרשעים, היה גם כן אולי נכון לעשות, אבל ח"ו לעשות מזה מחלוקת. וכ,,פ בילקוט יוסף (שם סעי' מז).
2. לא יתפלל אדם בצד רבו מובהק, ולא אחורי רבו מובהק ולא לפניו, וכן לא בצד אביו ולא אחריו ולא לפניו, ויש המחלקים  דבציבור מותר לעמוד כך, ויש אומרים שאם כך הוא סדר ישיבתם, מותר להתפלל בצד רבו או אחוריו וכו', אך למרן השו"ע גם באופן הזה אין להתפלל בצד רבו. בגמ' (ברכות כז:) אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. ופירש"י שהאיסור להתפלל כנגד רבו משום שמראה כאילו הם שוים. והאיסור להתפלל אחורי רבו נאמרו בו ג' טעמים: א) לרש,,י אסור גם כן משום יוהרא. ב) והתוספות (ד"ה ולא) כתבו דטעמא מפני שנראה כמשתחוה לרבו. ג) והרבינו יונה (יח: ד"ה אל) כתב שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק. ולהתפלל לפני רבו כתב רבינו יונה ז"ל (שם) שזה יותר בזיון שאחוריו לרבו. ובב,,י בשם מהר"י אבוהב בשם בעל המאורות כתב דהא דאמרינן שלא יתפלל אחורי רבו דוקא כשהוא ביחיד אבל בציבור אם הוא כך סידור ישיבתן, אין כאן חששא שמקבל אותו כאלוה. ושכן כתוב באהל מועד (תפלה דרך ג נתיב ז) אמנם כותב המהר,,י אבוהב דכל זה ניחא לטעם שנראה כעושהו אלוה, אבל למי שמפרש שטעם האיסור לפי שמצערו שאחר שיסיים אינו יכול לפסוע ג' פסיעות, אין הפרש בין ביחיד בין בבית הכנסת. וסיים הב,,י "ולענין הלכה יש לחוש לזה אפילו בציבור". וכתבו הפוסקים, דרבו היינו שרוב חכמתו ממנו, או גדול הדור. וכן כתבו הפרי מגדים (א"א ס"ק לט), חיי אדם, משנה ברורה (סימן צ' ס"ק עג), וכף החיים (אות קמב). וראה בש"ך (יו"ד סימן רמב ס"ק יב). ע"ש. וכתב החיי אדם שם, דהוא הדין גדול הדור ואביו. וכ"כ בערוך השלחן.
3. ואם התרחק ד' אמות מותר להתפלל לפני רבו, אע"פ שאחוריו כלפי רבו. כן כתבו שם רבינו יונה והרא"ש (סי' ה) ולמדו כן מהא דאיתא שאסור לעבור כנגד המתפללין, ופריך איני והא רבי אמי ורבי אסי עברי? ומשני רבי אמי ורבי אסי חוץ לד' אמות הוא דעברי. משמע דכל חוץ לד' אמות חשיב כרשות אחר בפני עצמו, ומיהו משמע מדבריו דלא מהני ריחוק ד' אמות אלא להתפלל אחורי רבו או כנגדו, אבל להתפלל ואחוריו לרבו אפילו רחוק הרבה אינו מועיל. אמנם עי' למג,,א (סקל,,ח) שכתב בדעת מרן להתיר בזה, וכ,,פ בילקוט יוסף (אות נד). ואמרינן שם (ע"א) בגמרא דרבי ירמיה צלי אחורי דרב ואותבינן מדאמר רב יהודה אמר רב אל יתפלל אדם אחורי רבו ומשני שאני רבי ירמיה דתלמיד חבר הוה. וכ,,פ בב,,י, אמנם להתפלל ואחוריו לרבו כתב הב,,י שאפילו תלמיד חבר אסור, דביזוי גדול הוא.
4. היה עומד בתפילה והשתין תינוק בבית הכנסת, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות, או לצדדיו, או שיצא מבית הכנסת ויגמור תפילתו. כן כתב הרוקח בסימן שכ"ד שכך נהג רש,,י שתינוק השתין בבית הכנסת ויצא מבית הכנסת והתפלל, משום דקיי"ל הפוסק באמצע תפילתו אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ואם לאו חוזר לראש. וכתב בבדק הבית ולפי מה שפסקתי בסימן ס"ה (ד"ה קראה סירוגין) בשם קצת פוסקים שאפילו שהה כדי לגמור את כולה [אין חוזר לראש] אינו צריך לצאת מבית הכנסת. ובאחרונים עמדו בזה על מה שכתב מרן בבדק הבית כאן, והרב מאמר מרדכי בדברי מרדכי כתב להגיה בדברי מרן, שהיה כתוב בראשי תיבות ולפמ"ש, ופתחו הראשי תיבות ולפי מה שפסקתי, וזה אינו, אלא כוונתו לומר דלפי מה שכתבנו לעיל בשם כמה פוסקים שאינו חוזר לראש וכו', אבל זה אינו לפי מה שפסק שם. וראה בהליכות עולם חלק א' (עמוד קסח) שביאר כן, וכתב, דמרן ז"ל רוצה לומר, דכיון שיש אומרים שאפילו בשמונה עשרה אם שהה כדי לגמור את כולה בשוגג אינו חוזר לראש, ממילא אין לנו לגזור ולחוש לכך שמא ישהה כדי לגמור את כולה, כיון דבלאו הכי יש מקילין בזה. ואין הבדל בין אם הפסיק בשתיקה או בדיבור. הנה בכף החיים כתב, לחלק בין שהייה בדיבור לשהייה בשתיקה, אך בהליכות עולם הנ"ל העלה שאין לחלק בזה, ובכל גוונא אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש. ואין לחוש לספק ברכות, דהא אם לא יחזור לראש וימשיך בתפלתו במקום שנמצא, הרי הוא נכנס בקום ועשה בספק ברכה לבטלה, ובכל אופן שינהג נכנס לספק ברכה לבטלה, ובכהאי גוונא לא שייך ספק ברכות להקל, דממה נפשך נכנס לספק ברכה לבטלה, ולכן הדרינן לכללי הפסיקה שבידינו, לתפוס כדעת הרי"ף הרמב"ם והש"ע.

ודע, דבירושלמי מבואר, דשיעור זה דשהה כדי לגמור את כולה משערין במתפלל עצמו. והובא בבית יוסף, וכן הוא בשלחן ערוך (סימן קד סעיף ו'). ואף שבפקודת הלויים להרא"ה (ברכות כג א) מבואר דשמין באדם בינוני, לדינא נקטינן כדעת מרן, וכמבואר. וכן פסק בשלחן ערוך הגר"ז. וכ,,פ בילקוט יוסף (אות נה).

1. אם נמצא בדרך לעיר של גויים שיש שם סמלי עבודה זרה רבים, וכשיגיע למלון לא יוכל להתפלל כראוי, עדיף שיתפלל בדרך ולא במקום שעלול להתפלל כנגד עבודה זרה. כן איתא בתרומת הדשן (סי' ו) שמי שהוא בדרך קרוב למלון אם יוכל להסתלק מן הדרך כל כך שקרוב הדבר לגמרי שלא יבואו עוברי דרכים ויפסיקוהו שפיר טפי להתפלל בדרך מלהתפלל במלון בעיר שכולה גוים מפני שבעיר הרבה גילולים ובתי טומאה וכמעט אין מלון שלא תמצא בה הרבה צלמים אמנם אם אין בירור שלא יפסיקוהו עוברי דרכים בשדה גם שאפשר לו למצוא חדר או קרן זוית במלון שיוכל להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני הבית אז שפיר טפי להתפלל במלון.